סידור רש"י י״גSiddur Rashi 13
א׳ואומר ברכו ועוד שהוא מאריך בקולו הצבור אומר' בלחש יתברך וישתבח שמו של מלך מלכי המלכים וגו', ועונין הצבור ברוך ה' המבורך לעולם ועד, והוא אומר בלחש שהוא משובח ומפואר על ברכה ותהלה, והוא חוזר ופותח ביוצר אור, וחותם ביוצר המאורות ואומר אהבה רבה אהבתנו, וחותם הבוחר בעמו ישראל באהבה הרי שתים לפניה, וקורין קרית שמע בכוונה בשמיעת האזנים ובדקדוק אותיות, וקריאותיה כל אדם כדרכן דתנן בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו ובבוקר כל אדם יעמדו שנאמר בשכבך ובקומך (דברים ו' ז') ובית הילל אומרים כל אדם קורין כדרכן, ומאי כדרכן כי ההיא דתנו רבנן בית הילל אומרים עומדין וקורין ויושבין וקורין עוסקין במלאכתן וקורין בוהיה אם שמע תשמעו אבל בפרק ראשון מבטלין ממלאכתן וקורין, ומדקתני במתניתא בית הילל אומרים קורין כדרכן וקא מפרש בברייתא עומדין מטין יושבין עוסקין, ולא עומדין דוקא ולא מטין דוקא ולא יושבין דוקא, ולא עוסקין דוקא, כי היכי דמתרמי ליה לאיניש, אי אזיל באורחא אורחיה למיקים ולמיקרי כי קאים, אבל כי מסגי [לא], דקיימא לן [עד] על לבבך בעמידה, (אי נמי) [ואי גני אמידי] כגון אינש דאניס ולא מיגני אפרקיד, אלא כגון דמיסמך על סטר ימיניה, או על סטר שמאליה, שרי ליה למיקרי קרית שמע אבל אפרקיד אע"ג דמצלי אסור, ודאי כי אורחא דכולי עלמא [דעיילי] לבי כנשתא דמכנפין ויתבין וקא אומרים פסוקי דזימרא כדיתבי ופתחי ביוצר [אור וחותמין ביוצר] המאורות ובהבוחר בעמו ישראל באהבה כי יתבי הן הכי נמי מיבעי למקרי קרית שמע כי יתבי, [והני] דמתחזי מחמירין אנפשייהו למימרא דמקבלינן מלכות שמים בעמידה טעות הוא בידם, והדיוטות ובורות ושטות למה להו לאישתבושי כולי האי, כבר קיימא לן הילכתא כבית הילל בכל התורה כולה, ובכמה דוכתי גרסינן (גמרא) [בגמרא] בית שמאי במקום בית הילל אינה משנה, ובכל פלוגתא דפליגי בית שמאי ובית הילל בכולי תלמודא לא מתוקמא הילכתא כבית שמאי, אלא (פשיטא) [בשית] כדאמרינן התם, ותו ארבע דתנן (בברייתא) [בבחירתא] חזרו בית הילל להודות לבית שמאי אבל בכולי תלמודא הילכתא כבית הילל, ולא סגי להו (דעבדי) [דלא עבדי] כבית הילל, אלא [אפילו] כבית שמאי לא עבדי, דאי כבית שמאי בצפרא מעומד ברמשא מוטה, ואינון לא שנא צפרא ולא שנא רמשא מעומד, יש לך כסילות גדולה מזו, מכדי מאן תקינו קרית שמע ערבית ושחרית רבנן נזיל בתרייהו כי היכי דעבדי בתרתין מתיבתא ובכל אספמיא, ובכל קהילות שבארץ אשכנז כולם זכורים לאלף טובות וברכות שכולם מלאים מצות כרימון ומעשיהם מעשים נאים ומחמירים בבדיקת טרפות ובטבילת נידה, ובכל מה שראוי להחמיר אבל בקרית שמע מיושב, ואותם האנשים שאומרים כמנהג ארץ ישראל אנו עושין (אלא) [הלא] כך גרסינן בתלמוד ארץ ישראל תנא בת קול יצתה ואמרה אילו ואילו דברי אלהים חיים הם, אבל הלכה כבית הלל לעולם. ועוד באותו עניין בתלמוד ארץ ישראל עד שלא יצתה בת קול המחמיר על עצמו כחומרי אילו וכחומרי אילו, עליו הכתוב אומר [הכסיל] בחשך הולך (קהלת ב' י"ד), כקולי אילו וכקולי אילו רשע אלא אי כדברי בית שמאי כקוליהון וכחומריהון אי כדברי בית הלל, [כקוליהון וכחומריהון], אבל משיצאת בת קול הלכה כבית הלל לעולם, וכל העובר על דברי בית הילל חייב מיתה, ובתלמוד שלנו בעניין אותה הלכה רב נחמן בר יצחק אמר עשה כדברי בית שמאי חייב מיתה, דתנן אמר ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסכנתי בעצמי מפני הלסטים, אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל. והנך אינשי דקא יתבין וכדמטי זמן קרית שמע קיימי בצפרא (לא) עבדין כבית שמי (ועבדין) [ועברין] (כבית) [אדבית] הילל. (ואי קאי) [ואיכא] בידיהו תרוייהו דרב נחמן בר יצחק ודבתר בת קול וכי שרו בית הלל בעומדין ממרייהו כחסף תביר דלית ליה (מיעוטא) [ממשא], מי קתני בית הילל [אומרין קורין] בין עומדין בין יושבין בין מטין, עומדין וקורין יושבין וקורין (תתני) [קתני] והכי קאמרו עומדין לא צריכי למיתב יושבין לא מבעי למיקם, אלא כי אורחייהו, [וכיון] דאמרינן כל העובר [כו'] מאן דמשני מיתקרי עבריינא, ותו קא גרסינן בגמרא דארץ ישראל רב הונא בשם רב אידי רב יהודה בשם שמואל צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד, מה אם היה יושב עומד, אלא אם היה מהלך עומד:
1