סידור רש"י קל״זSiddur Rashi 137
א׳במס' עבודה זרה בפרק ראשון תניא משמיה דרב מאיר בשעה שהמלכים מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס:
1
ב׳אמר רב יוסף לא ליצלי איניש במוספין בתלת שעי קמייתא ביומא קמא דרישא דשתא ביחיד, כיון דמפקיד דינא מדחי, פי' כלומר אל יתפלל אדם תפילת המוספין אם יחיד, או בבית או בשדה, ובא לתקן תפילתו, ולשאול צרכיו מאת המקום ביום ראש השנה, שהוא התחלה לכל השנה כולה, והקב"ה דן את עולמו, את מי לחיים ואת מי למות, וקוצב את פרנסתם, לפיכך אל יכנס זה יחיד באותן שלש שעות, שהן שעת הכעס וגם שעת הדין, ושמא ראה הקב"ה באחד מבריותיו שום דבר חטא, ונתחייבו כלייה לכעוס עליהם, וזה נכנס באותה שעה שעת הכעס, וימצא גם בו עון, אל יטה אזנו כלפי חסד, הואיל ואינה שעת רצון:
2
ג׳אי הכי אפילו ציבור נמי, משום האי טעמא שאותן שעות אינן של רצון גם הציבור אל יתפללו, ומתרץ [דציבור] נפישי רחמי, כלומר מרובים רחמיהם, כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו, ונתקבצו כולם, אין הקב"ה מאבד את עולמו אפילו בשעת הכעס מניח להם, שנאמר הן אל כביר לא ימאס (איוב ל"ו ה'), אבל יחיד אין לו סיוע, הואיל ואין עמו אחרים הצריכים רחמים, אי הכי [דיחיד] דצפרא נמי, כלומר אותו יחיד ואין עמו זכות אחרים שהם מרובים, אין השעה מועלת לו בכל תפילה שיש לו להתפלל באותו יום שהוא ראשון לכל השנה, בין תפילת הבקר, בין תפילת המוסף, ומתרץ [לא] כיון דאיכא ציבורא דקא מצלי לא מדחי, שאותן שלש שעות הן זמן תפילת יוצר, ושעה עוברת היא, יש ציבור שמתפללין באותה שעה בשום מקום, אי ליכא הכא, איכא בדוכתא אחריתי, ומתוך שהקב"ה מניח שעה הכעס לרבים, יניח גם לזה, אבל תפילת המוספין אין לה קבע, יש שמקדימין ויש שמאחרין, ושמא לא יצטרף עם שום ציבור שמתפללים באותה שעה בשום מקום, או ליכא הכא בעולם, לפיכך יאחר עד שיהיה שעת רצון, ואם יזכה גם ביחיד, ויש להבין מיכאן שבשעה שהרבים מתפללים בה מועלת ליחיד אפילו אינו עמהם ביחד, לפיכך צריך כוונה:
3
ד׳סליק סידרא כל יומא:
4