סידור רש"י קע״דSiddur Rashi 174
א׳וכבר נחלקו גדולי הדור על מוספי ראש השנה, כגון ר' יצחק הלוי יש שמזקיקין לפרש מקראות של כל מוספי היום במפני חטאינו כאמור, ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' וגו', ובחדש השביעי באחד לחדש וגו', שהרי אמר ואת מוספי יום הזכרון נעשה ונקריב לפניך, ובאותו המשמע היה ראש חדש כשמועה [ה]שנויה בעירובין שאומר זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן, ואומר ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה, ומוסב אשניהם, שכן אי איפשר לראש השנה בלא ראש חדש, (ואם) [ויום] ראש חדש זה קרוי זכרון, כדכתיב (ו)בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה (ויקרא כ"ג כ"ד), מה שאין כן בשאר [שתי] קדושות לפי שיש שבת בלא פסח ופסח בלא שבת, לפיכך אין בהזכרת אחד מהן משמע הזכרת חבירו, וצריך לנקוב בו בהדיא את יום המנוח הזה, ואת יום חג המצות הזה, (והכי) [והני] נמי דפטר בזכרון אחד לשניהם, מיהו כשבא לפרש מניין המוספין בראש השנה אם אינו אומר ובראשי חדשיכם, מונה מחצה ודולג מחצה, ונראה כממעט במוספין. [וכן אומרים] כל גאוני לותיר:
1
ב׳ויש שהן מוחין לומר ובראשי חדשיכם בראש השנה דילמא נפיק [מיניה] חורבא, וליהוו מדמי ומשוויי ליה להאי ראש חדש כשאר ראשי חדשים דכולה שתא למנות את המועדות מיום שיני כדרך כל השנה שאנו מחשבין ומתקנין את המועדים מיום אחרון של ראש חדש, ועבדי ליה לראש השנה כשתי קדושות, ואומרים הם אין לנו לסמוך אלא אמסקנא דשמעתא זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן, ונשתלחו הדברים לרבינו נ"ע, ובא והכריע כדברי האומר צריך להזכיר פסוקים של כל מוסף ומוסף ולא להקפיד שמא יאמרו אלול מעובר הוא, ויקחו מיניינם מיום שיני. והי לך תשובתו:
2
ג׳אשר הזקיקני לתת לב על סדר מקראות מוספי יום הזכרון, אשר הנהיג רבינו לפני פטירתו להזכיר ובראשי חדשיכם, ולאחר פטירתו חלוקין על דבריו, להחזיר הדבר ליושנו, ואומרין שיש חילול ואיסור בדבר, שהשומע הזכרת ראש חדש ביום שיני יהיה סבור שאלול מעובר, ובא לקלקל את המועדות, ועוד ראיה לדבריהם מאשר פסקו רבותינו זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן, ולא שמענו את דברי החולקין, ולא להכריע באתי, כי איני כדאי ליעשות סעד לדברי הארי שן סלע וגבעות עולם, אך מעבור על משלחתו אשר הזקיקנו להודיעו מה קבלתי מרבינו יעקב זצ"ל באותה שמועה אני משיבו כששמשתי לפניו לא שמעתי מפי קדוש באותה שמועה בסדר המקראות כלום ומהו להזכיר בראש השנה של ראש חדש, פירש לתלמידיו כגון ותתן לנו ה' אלהינו את יום הזכרון הזה ואת יום ראש חדש הזה, וכן ביעלה ויבא במוסף את מוספי יום הזכרון הזה ואת יום ראש החדש הזה נעשה ונקריב, וכן בחתימה, מקדש ישראל ויום הזכרון וראשי חדשים, אבל בסדר המקראות הוא לא הזכיר, ואני לא שאלתי, כי לא ראיתי נוהגין במקומינו בשום יום טוב הזכרת מקראות של מוספין, לפי שאין שגורין בפה חוץ ממוספי שבת וראש חדש שהן תדורין ושגורין בפה, ומסיימין מפי כבודך, כדרב חננאל ורב. ומשבאתי משם ושמעתי מפי צדיק ר' מאיר בר יצחק שמסדרן, הנהגתי אני במקומי. ועתה שמעתי שהנהיג רבינו יצחק הלוי להזכיר את מוסף ראש חדש במקראותיו, ורואה אני את דבריו, ולא כחולק על רבינו יעקב שלא הנהיג כן, כי ידעתי [מידתו] בחר לו בגדולה מכולם, והנהיג עצמו כאסקופה הנדרסת, ושם עצמו שירי שיריים, ולא מלאו לבו לעטרת הראויה לו, לחדש דבר בדורו, ואם רבינו יצחק הלוי שם דברים על לבו, ופיזר בשעת המכנסין אומר אני מקום הניחו לו אבותיו [להתגדר בו], ועל שניהם אני קורא, ועמך כלם צדיקים, ואת אשר עם לבבי אני משיב, כי דבריו נכוחים למבין, ואם באנו לפרוש מהם כפורש מן החיים, ומן הטעם הזה ראו רבותינו לחלק שתי קדושות הללו משאר כל שתי קדושות שחלו ביום אחד, שהוזקקנו בשאר שתי קדושות להזכיר את שתיהן בפתיחה ובחתימה, ובזה אומר' זכרון אחד, אלא שבזה יש לומר שמשמע האחד עולה לו לכאן ולכאן, מה שאין (כאן) [כן] בשאר שתי קדושות לפי שיש שבת בלא פסח, ופסח בלא שבת, לפיכך אין במשמע הזכרת אחד מהן הזכרת חבירו, אבל יום הזכרון אינו אלא בראש חדש השביעי, ויום ראש חדש זה קרוי זכרון, כדכתיב באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה (ויקרא כ"ג כ"ד) לפיכך כשמזכירין יום הזכרון הרי ראש חדש במשמע, וזהו פירוש עולה לכאן ולכאן, מלשון התלמוד אנו למידין:
3
ד׳וכשנשאלה השאילה בבית המדרש ופרשו שני צידי טעמיה לדרך זו וזו לדרך זו כדרך כל השאילות שבתלמוד, ולא תלו טעם שלא להזכיר בחששא איסור וחורבה, אלא בשלא לצורך תלאוהו, דהכי אמרינן כיון דחלוקין במוספין מדכרינן, או דילמא אומר זכרון אחד ועולה לו לכאן ולכאן, כלומר סגי בהכי, ולא קאמר או דילמא חיישינן לחורבה פלונית, ואילו היה בידו לתלות הטעם בחשש איסור, לא היה תולהו ברשות, הואיל וטעם דהזכרה עולה לו לכאן ולכאן הא תינח היכא דאיכא למימר עולה לו לכאן ולכאן, כגון בפתיחה ובחתימה, שהוא אומר את יום הזכרון הזה, שהרי ראש חדש במשמע, אבל כשבא לפרש את מיניין מוספין ומונה ומשייר, נראה כממעט את המוספין שהרי אומר את מוספי יום הזכרון נעשה ונקריב לפניך, ובאותו משמע הזה ראש חדש ומנה מחצה ודילג מחצה, טוב לו לישתוק משתיהם ולסיים מפי כבודך ואם בא להזכיר יזכיר את שניהם, ואומר אני שכך נהגו הראשונים, [להזכיר את שניהם] ודורות האחרונים קבעו המקראות במוספין ושגו במשמע זכרון אחד, ולא קבעו בו אלא מקראות של ראש השנה בלבד:
4
ה׳שלמה בר יצחק.
5