סידור רש"י קפ״זSiddur Rashi 187
א׳הלכות יום הכפורים:
1
ב׳יום הכפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה, מנא הני מילי אמר רב חסדא כנגד חמשה (דברים) [ענויין] ששנויים בתורה, ובעשור (במדבר כ"ט ז'), אך בעשור (ויקרא כ"ג כ"ז) שבת שבתון, (שם שם ל"ב), [שבת שבתון] (שם ט"ז ל"א), והיתה זאת לכם לחוקת עולם (שם שם ל"ד), ומקשינן חמשה כתיבי, ואנן שיתא עינויי קא חשבינן, ומפרקינן שתייה בכלל אכילה הוא, ומאן דלא מיעני מיחייב כרת, דכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום ונכרתה וגו' (שם כ"ג כ"ט), וכן מאן דעביד עיבודא מיחייב כרת, דכתיב וכל הנפש [אשר תעשה] כל מלאכה בעצם היום הזה וגו' (שם כ"ג ל'), ומאן דאכיל חייב כרת, וכמה שיעורא דכי אכיל מיחייב כרת, כדתנן האוכל ביום הכפורים ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה, והשותה מלא לוגמיו [חייב], ואע"ג דשיעורא דאכילה דכתיבא [באורייתא] בכזית, הכא בכותבת, ומאי טעמא מדשני קרא בדיבוריה וכתב לא תעונה, ולא כתב לא תאכל, שניוה רבנן לשיעורא, דתניא ר' יוסי אומר כל השיעורים שבתורה בכזית חוץ מטומאת אוכלין ששינה הכתוב במשמען, ושינו חכמים בשיעורן [וראי' לדבר יום הכיפורים ששינה הכתוב במשמען ושינה הכתוב בשיעורן שינה הכתוב במשמען דכתיב לא תעונה ולא כתב ולא תאכל ושינו חכמים בשיעורן] בככותבת, וכי קא אמרינן דחייב כרת הני מילי אגופיה דיומא, אבל אתוספת דמוסיף עליה, מעידנא דמפסיק ועד דקדיש יומא לא מיחייב כרת, דכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה (ויקרא כ"ג כ"ט), על עיצומו של יום הוא ענוש כרת, ואין ענוש כרת על תוספת עינוי, וכן בתוספת מלאכה, וכן ברחיצה, דתנן אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו, ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש, כי אתא רב דימי אמר מטפחת [היה לו] לר' יהושע [בן לוי] ערב תשעה באב שורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובים למחר פושטה ומקנח בה פניו ידיו ורגליו, ערב יום הכפורים מקנח בה ידיו ורגליו למחר מעבירה על גבי עיניו, אמר ליה ר' יעקב לרב ירמיה בר תחליפא איפכא (אמרה) [אמרת לן], ואותבינך סחיטה:
2