סידור רש"י רי״חSiddur Rashi 218
א׳בשחרית הולכים לבית הכנסת, ומתפללים כמו שהתפללו בערבית, וכשמגיע שליח ציבור להמברך את עמו ישראל בשלום, נוטל לולב בימין ואתרוג בשמאל, ומברך על נטילת לולב, ושהחיינו ומוליך ומביא ומעלה ומוריד ומנענע, והכי אמר רב פלטוי בר אביי ראש ישיבה, אדם שיש לו לולב לצאת בו חייב לברך עם נטילתו, שהלכה רווחת היא בישראל כל המצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, חוץ מן הטבילה, והכי המנענע בעת נטלו מברך עליו ומנענעו ומחזירו למקומו אבל שליח ציבור אוחז בידו עד שיגמור את ההלל, ומנענעין את הלולב בהודו לה' תחילה, [וסוף] ובאנא ה' הושיעה נא, ואם שבת הוא אין נוטלין את הלולב וגומרין את ההלל כל שמונת ימי החג, והם משמונה עשר יום שגומרין בהן את ההלל, כשם שבכל יום ויום חלוק בקרבנותיו בפרי החג ואף ביום האחרון גומרין שרגל בפני עצמו הוא ושמחת תורה, וזהו ובגולה אחד ועשרים יום. יתגדל וכו', ומוציא שתי ספרי תורות, באחת קורין חמשה שור או כשב, עד וידבר משה את מועדי ה' ואם שבת הוא קורין בה שבעה, ובשנייה קורא בה מפטיר בפנחס, ובחמשה עשר יום לחדש השביעי, עד סוף פיסקא, קדיש עד דאמירן, ומפטיר בזכריה, הנה יום בא לה' על שם מגפת הסוס שתהיה בגוים בחג הסוכות, אשרי. ואם שבת יאמר יקום פורקן, אשרי, יהללו את שם ה' וגו', ומחזירין התורות למקומן, ושליח ציבור אומר לפני התיבה קדיש, עד דאמירן, ועומדין למוסף, ומתפללין אבות וגבורות וקדושת השם, אתה בחרתנו, עד זכר ליציאת מצרים, ומפני חטאינו, עד ובחמשה עשר יום לחודש השביעי מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו, וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים, והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח לה', פרים בני בקר שלשה עשר אילים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים מנחתם ונסכיהם, והשיאנו, רצה ומודים ושים שלום, זהו תפילת מוסף של שני ימים טובים הראשונים:
1