סידור רש"י רנ״זSiddur Rashi 257
א׳וכי נפקי הני שבעה יומי בתר דגמר סעודתיה בסוכה מפיק להו למאניה מסוכה לביתיה, משום יקרא דיום טוב, ואי לית ליה דוכתא לאותוביה מאניה אלא בסוכה פסיל לה ברובא ויתיב בה, (דתנו רבנן) [דתנן] סוכה שבעה כיצד. גמר מלאכל לא יתיר את סוכתו אלא מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה, משום כבוד יום טוב אחרון, והוינן בה, אין לו כלים, אלא במאי אישתמיש, אלא אין לו מקום להוריד כליו מהו, רב חייא בר אשי אמר פוחת לה ארבעה, ור' יהושע [בן לוי] אומר מדליק בה את הנר, ולא פליגי הא לן והא להו, לבני מערבא דלית להו ספיקא דמערב יום טוב דשלימו להו שבעה ימי סוכה לבתר דגמר סעודתיה [בסוכה] פוחת בה ארבעה, לדידן דאית לן ספיקא דשמיני, איכא לספוקי בשביעי ובעי למיכל סעודתיה בסוכה, דקיימא לן הילכתא מיתב יתבינן, ברוכי לא מברכינן דהוה ליה יומא טבא, ולא איפשר למיפחת ביה ארבעה, מדליקינן בה שרגא והתינח סוכה קטנה דמיפסלא בשרגא, סוכה גדולה במאי פסלינן לה, במאני דמכלא, דאמר רבא מאני מכלא לבר מיטללתא, מאני דמשתיא במטללתא. והילכתא כרבא (דאמר) שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה:
1
ב׳עד כאן מן ההלכות גדולות:
2