סידור רש"י ש״בSiddur Rashi 302
א׳אני החתום נשאלתי אם אומרים זמן בנטילת לולב בשני ימים טובים [הראשונים] של חג, הואיל ויום ראשון מן התורה, דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כ"ג מ'). ויום שני ספק הוא, ודינו [דלולב] כקידוש היום בכוס שכשם שאומר זמן על הכוס בשני של חג הסכות אומר נמי [זמן] בנטילתו של לולב ביום שני [או] אין אומר זמן אלא ביום ראשון בלבד, כך מקובלני ממורי הזקן ר' יעקב בר יקר, וכן דעתי נוטה, שאין אומר זמן בנטילתו של לולב אלא ביום טוב ראשון, לפי שלא מצינו עיקר ושורש לברכה זו לא בתלמוד, ולא במשנה, ולא בתוספתא, דכלל כלל אין חיוב ברכה זו אלא בשעת עשייתו של לולב בחול בשעת שאוגדו ומתקנו ובסוכה נמי בשעת שעושין אותה, דתנו רבנן העושה [סוכה] לעצמו אומר שהחיינו וקיימנו וכו', נכנס לישב אומר אקבו"ץ לישב בסוכה, וכן העושה לולב לעצמו אומר שהחיינו וכו', נטלו לצאת בו אקבו"צ על נטילת לולב, ותני תנא גבי סוכה הרי אם היתה עשוייה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר ביום טוב עצמו, כגון למימך בסתרקי ולעיטרה בקרמים וסדינים המצויירין מברך מיד שהחיינו, עיקר [חיוב] הוא [בשעת] מעשה, ואם אינו יכול לחדש בה דבר מברך שתים, בכניסתו אחת אסוכה ברישא, ואחת אזמן, אבל בלולב לא מצריך בשעת נטילתו אלא אחת (בכניסתו) [בנטילתו], אלמא דכלל כלל ליכא ברכה דזמן, אלא בשעת עשייה דהיינו בחול, אבל הראשונים שנהגו [לברך שתים בנטילתו, הואיל] ואין כל אדם עושה לעצמו לולב, אלא סומכין על של ציבור לכך מברך כל אדם שתים בנטילתו:
1
ב׳וגם זו פליאה בעיני על מה סמכו, וכיון דחיוב ברכה זו אינה אלא בשעת עשייתו בחול, כיון שבירך זמן פעם אחת, למה לנו ליתן לברך ביום שני בין שיהא יום ראשון ודאי יום טוב [או] ודאי חול, מה בכך, כיון שבירך פעם אחת זמן, אמאי חוזרין ומברכין [ביום שני] הלא אין עיקר חיובא אלא בחול, וגבי נר חנוכה [נמי] אין אומרים זמן (אבל) [אלא] ביום ראשון, והכי נמי הכא, דלא דמי לקידוש היום, דזמן דכוס תלוי בקידוש היום טוב, וכיון דשתי קדושות הן מספיקא מקדשינן, ואמרינן נמי זמן, אבל ברכה [זו] הואיל ואין תלוייה אלא בעשייתה ואפילו בחול, ואפילו בסוכה נמי אין אומרים זמן להדיא בישיבתה, אלא סמכינן על אותו זמן שאומרים על הכוס, דאמר רב אשי חזינא לרב כהנא דמסדר כולהו אכסא דקדושא, ומקדש ומברך זמן, ואי חיובא היא לומר זמן בישיבת סוכה ובנטילת לולב, ליתנייה(ו) בהדיא דאומר זמן עלייהו, כדאמר גבי נר חנוכה ומקרא מגלה דהוי (כהנך) מדרבנן וכל שכן בהנך מדאורייתא. ותו מצאתי כתוב בהלכות גדולות דלא צריך לומר זמן בסוכה ולולב דסגי בדכסא. ובהלכות לולב דקמפרש מר רב יהודאי תני הכי תנו רבנן העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו וקיימנו וכו' נטלו לצאת בו אקבו"צ על נטילת לולב, ומוליך ומביא ומעלה ומוריד, אבל זמן לא מצריך כלל, לפיכך כיון שבירך ביום ראשון סגי בהכי, ותו לא מידי:
2
ג׳שלמה בר שמשון:
3