סידור רש"י ש״וSiddur Rashi 306
א׳בשמיני עצרת ליל התקדש חג, שמיני ספק שביעי הוא, ומקדש בסוכה, אומר את יום שמיני חג העצרת הזה, וצריך לומר זמן, שהרי רגל בפני עצמו הוא, דקיימא לן הילכתא יתיבי יתבינן ברוכי לא מברכינן, ואתרוג לא מתאכלא ביה, הואיל איתקצאי לשבעה אכתי לא נפיק מקדושתיה עד תשיעי ספק שמיני דבטל שם ספק שביעי לגמרי, ומיהו במקרא פרשות לא משנינן לקרות בו ביום השביעי, בהדי יום השמיני עצרת, כי היכי דלא ליזלזל ביה ואתה קוראה מקרא קודש ותחללוהו בשם שביעי, ומהאי טעמא לא קרינן ביום שני בהדי חמשה עשר ביום שני של סכות, שלא לפקפק קדושת היום מחזקתה לכאן ולכאן. ופרשת היום עשר תעשר הוא, בין שחל להיות [בשבת בין] בשאר ימים שכך שנינו בשמיני עצרת קרי מצות וחקים ובכור ומחמת מצות הענקה, דכי קאי בפסח ביום טוב [האחרון] קרי ליה תנא כל הבכור בהדיא, ש"מ דחג דזמן אסיפה הוא, ורישא דשתא לחינוך שמיטין ויובלות, הזקיקו רבותינו להוסיף על כל הבכור [עשר תעשר] להכריז על המעשרות ולהכריז חוקי שמיטות, ולמצות הענקת העבד, ופתיחת יד לאביונים, היינו דקתני מצות וחוקים ובכור, ומחמת חידוש הפרשה וחיוב המעשר ייסדו לה בפיוטין קרובה מיוחדת, היא [איום] אמצה עשירייה, ושוררו עליה קיבוץ עשרונים ועשיריות המצויינין בתורה על פי הלכות ואגדות (ודמו) [ורמז] המיוסד בסילוק הפרשה זו [נקראת] שתי פעמים בשנה, אחת של ראה אנכי, ואחת בשמיני עצרת, וכך התחיל השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך (משמכי) [משנני] עשר פעמים, ובדורו של קלירי עמד המשורר ואחז בידו שער יסודו לפיוט:
1