סידור רש"י תס״הSiddur Rashi 465
א׳ואם עירב לבני עירו מעצמו בין בעירובי חצירות בין בעירובי תחומין צריך לזכותו על ידי אחר, ואלפים אמה שאמרו חוץ לעיר וחוץ לעיבורה, איזה עיבורה בית חיצון, וכמה היא עיבורה של העיר שבעים אמה ושיריים, כמה ששנינו וכן שלשה כמשולשין אם יש [בין] שנים החיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש, עשה אמצעי [את] שלשתן להיות אחד, והוא שהיה לכל אחד ואחד שבעים אמה ושיריים, כמה ששנינו, ומניין עיבורי העיר כעיר, שנאמר ויהי בהיות יהושע ביריחו (יהושע ה' י"ג), וכי ביריחו היה, והכתיב ויריחו סוגרת ומסגרת (שם ו' א'). אלא מלמד שבעיבורה של עיר היה עומד, ועיבורה של עיר כעיר, ומהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה בלא עירוב תחומין, דאמר ליה רב חסדא (למר) [למרי] בריה דרב הונה בריה דר' ירמיה [בר אבא] אמרי אתיתון למיצלייא מבי כנישתא לבי כנישתא לבי דניאל תלתי פרסי [אמאי] אתון סמכין על בורגנין, (הכי) [הא] אמר אבא דאבוה בשם רב [אין בורגנין בבבל נפיק ואחוי ליה הני מתוותא דמבלען] שבעים אמה ושיריים. ומדידת אלפים אמה שאמרו בקדירת הרים ובבליעת גיאיות וגדרות, אע"פ שהן מתבלעין במדידה, רואין אותן כאילו הן מישור. ואסור לטלטל בהן בשבת לכל דבר הרי הן כרשות הרבים, ואין מטלטלין ד' אמות ברשות הרבים, שנאמר ויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו' (שמות ל"ו ו') מעשות לא נאמר אלא מהביא, מיכן שאין מביאין דרך רשות הרבים, שדרך המלך אין רשות לאדם לטלטל בו ארבע אמות בלא עירוב, אפילו בין ממבוי למבוי בין מן מבוי לחצר בין מן חצר למבוי בין מן בית לבית בין מן חצר לחצר אפילו במבוי אסור לטלטל ארבע, אלא אם כן עירבו, שנאמר לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת (ירמי' י"ז כ"ב), וצריכה העיר לעשות לה עירוב בחבלים או בצורת הפתח, ומבוי שרחב ד' אמות דיו (לחי) [בלחי], וצורת הפתח שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, קורה שעל המבוי הרי הוא כחבל לחי פצימה, ואם יש לעיר חומה מוקפת לה, או מקיפין לה נהרות נהרותא, או בנויה על תל גבוה עשרה טפחים הרי זה עירובה, ואינה צריכה חבלים אלא מערבין בפנים בפת, ומטלטלין בכולם בזמן שכולם ישראלים, ואם יש גוים אסור, ואם קנו רשותם מותר, וכיצד מערבין בפת, גובין אצל בית ובית ככר אחד מכל אנשי העיר ונותנין לאותו בית העירוב בבית שיש בו ארבע אמות להניח בו את העירוב, כדתניא בית שאין בו ד' על ד' אמות פטור מן המעקה ומן המזוזה, ואין עושין עיבור לעיר ואין נותנין לו ארבע אמות לפנים פתחו, ואינו טובל למעשרות, ואין מערבין בו, ואין משתתפין, ואין מניחין בו עירוב, ואין צמות ביובל, ואינו מטמא בנגעים ואין הבעלים חוזרין עליו ממערכי המלחמה, למה שאינו ראוי לדירה [וכל מי שאינו ראוי לדירה] אין מערבין בו, ואין משתתפין בו, ואין מניחין בו את העירוב, ולא את השיתוף, ועוד אם יש בה גוים צריכים לקנות רשות מן הגוים שיש בה, בשביל שתהיה כולה ברשות ישראל, ואחר כך מערבין ומותרין לטלטל בכולה, ששנו חכמים אין עירוב מועיל במקום גוי, ואין ביטול רשות מועיל במקום גוי, עד שישכיר, ואם שבת ישראל בפונדקי של גוי, או בחצירו של גוי בערב שבת, צריך לשכור רשותו של גוי בפרוטה, או במעט פילפל, ומותר לו לצאת ולבא ולטלטל בלא עירוב, ואם החצר ברשות שני גוים או יותר, קנה מהן מכולן מותר לטלטל, גם לצאת מלפנים מכל צד, ואם שכח ולא קנה מן הגוי אסור לטלטל, אבל לצאת יוצא אלפים אמה, אפילו בשבת עצמו קונה רשות מן הגוי בפילפל או במאכל או מן דבר אחר, חוץ מן הכספים והפרוטות שאסור ליתן לגוי בשבת, אפילו שאמר הגוי רשותי קנויה לך, רשותי מבוטלת לך, לא קנה רשות עד שישכור ממנו, דתני' משומד המשמר שבתו בשוק [הרי הוא כישראל ומבטל רשות, ושאינו משמר שבתו בשוק] הרי הוא כגוי לכל דבר, ואינו מבטל רשותו לישראל עד שישכור מן הגוי, ושכירות מן הגוי אפילו בפחות משוה פרוטה, וכן שלח ר' יצחק בר' יעקב בר גיורי בשם ר' יוחנן הוו יודעין ששוכרין מן הגוי ואפילו בפחות משוה פרוטה, [וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן] בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון, ואם לא מכר הגוי רשותו, ילך אחד מבני המבוי וישאל מן הגוי מקום אחד או זוית אחד, ונעשה כאילו הוא שמשו, או כאילו הוא שכירו ולקיטו ויבאו בני המבוי וישכרו רשותו מאותו ומותרין לטלטל, דאמר רב יהודה בשם שמואל אפילו שכירו אפילו לקיטו נותן עירובו על ידו, ריש לקיש ותלמידי דר' חנינא אתו בפונדק אחד, שלא היו בו בעלים, והיה שם שכירו, אמרו מהו לשכור ממנו בשבת, אמר להם נשכור, וכשנגיע אצל רבותינו שבדרום נשאל אותן, ושאילו לר' אפס דרומה, אמר להם יפה עשיתם ששכרתם, ר' חמא בר ר' יוסף ור' חייא בר' אבא ור' יוסף אתו בפונדוק אחד, שלא היו בעליו שם, ובאו בעליו בשבת, אמרו מהו לשכור ממנו בשבת, מה אנו אומרים שוכר כמערב הוא, מה מערב מבעוד יום הוי עירוב, משחשיכה אינו עירוב, אף השוכר, או דילמא השוכר אפילו בשבת מותר לשכור, אמר להם ר' חמא בר' יוסף נשכור, ור' אסי אמר לא נשכור, אמר ר' חייא בר אבא נסמוך על דברי הזקן ונשכור, באו ושאלו את ר' יוחנן אמר להם יפה עשיתם ששכרתם:
1