סידור רש"י תע״זSiddur Rashi 477
א׳אתה קדשת, רצה במנוחתנו, חמדת ימים אותו קראת, היכן נקראת שבת חמדת ימים שנאמר ויכל אלהים ביום השביעי (בראשית ב' ב'). ואין ויכל אלא לשון חימוד, וגם הוא אומר נכספה וגם כלתה נפשי (תהלים פ"ד ג'), ויש אומרים לא נקרא חמדת הימים, כלומר נחמד הוא לישראל מכל הימים, אותו קראת זכר למעשה בראשית, אותו קראת קודש, שנאמר ויקדש אותו, (בראשית ב' ג'). והוא זכר למעשה בראשית שעשה בששת ימי המעשה, לכך קידש הקב"ה את יום השביעי, ויש אומרים לא מצינו מקום שנקראת שבת חמדה, אלא ר' מאיר שליח ציבור ההגון היה מתקן הדבר כן, ובשביעי רצית בו וקדשתו, חמדת ימים אותו קראת זכר למעשה בראשית, לעשותו חמדה וסגולה לימים קדשתו ורצית בו וזכר למעשה בראשית קראתו, כדכתיב על כן ברך ה' וגו' (שמות כ' י"א), ויברך, ויקדש, כי בו שבת (בראשית ב' ג'), הרי הוא זכרון שביתת בראשית, לכך אומר בכל ברכה וברכה זכר ליציאת מצרים:
1
ב׳משל לעבד הנתפס ונידון ביסורין ואמר לו שלטון אם אוציאך לחירות אתה שומע ומאזין לקולי לכל אשר אצוך, אמר לו הן, והוציאו משם, ובכל מקום מזכיר לו כדי שיעשה חפצו, כך הקב"ה גאל את ישראל ממצרים, ועל רוב המצוות אומר להם אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים (ויקרא י"ט ל"ו; כ"ה ל"ח; כ"ו י"ג; במדבר ט"ו מ"א), לכך אנו מזכירין ברוב תפלות אשר הוציאנו ממצרים לקיים מצותיו:
2