סידור רש"י תקמ״דSiddur Rashi 544
א׳אמר רב יהודה [אמר רב] לוה אדם תעניתו ופורע, כי אמריתיה קמיה דשמואל, אמר לי פשיטא, לא יהא אלא נודר נדר מי לא משלם ואזיל. רב יהושע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אשי אמרו ליה ליטעם מר מידי אמר להם בתעניתא יתיבנא, אמרו ליה ליזוף מר וליפרע, לא סבר לה מר להא דאמר רב יהודה [אמר רב] לוה אדם תעניתו ופורע, אמר להם תענית חלום הוא, דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת, רב חסדא אמר ובו ביום, ואמר רב יוסף ואפילו בשבת. בעי מניה אשיאן תנא דבי רב אמי מר' אמי מי ששרוי בתעניתו מהו שיטעום, אכילה ושתיה קיבל עליה והא לא אכיל או דילמא הנאה קביל עליה, והא קא מתהני, אמר ליה טועם ואין בכך כלום. תניא נמי הכי מטעמת אינה צריכה ברכה, שרוי בתענית טועם ואין בכך כלום. ועד כמה, רב אמי ורב אסי אמרו עד כדי רביעיתא. אדבריה רב יהודה לרב יצחק בריה יחיד שקיבל עליו תענית מתפלל תפלה של תענית, והיכן אומרה, בין גואל לרופא, מתקיף לה רב יצחק וכי יחיד קובע ברכה לעצמו, אלא אמר רב יצחק בשומע תפילה, ואי אשתלי ולא אדכיר אומרה קמי יהיו לרצון אמרי פי, ומי שיושב בתענית בשבת או ביום טוב שאין בו שומע תפילה, אומרה ביהיו לרצון אמרי פי. וציבור שמתענה, ושליח ציבור לא מתענה, (יורדין) [יורידו] לפניהם מי שמתענה, ויאמר ענינו, אבל מי שלא מתענה אי אפשר לומר ענינו. ויחיד שקיבל עליו תענית צריך שיקבלו מבעוד יום, ולימא בתפלת המנחה אהא בתענית למחר. רב ששת כי הוה יתיב בתעניתא בתר דמצלי אמר הכי, רבון העולמים גלוי וידוע לפניך בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן, ומקריב לפניך חלבו ודמו ומתכפר לו, ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעטו חלבי ודמי, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיחשב לפניך חלבי ודמי שנתמעטו ממני כקרבן מונח על גבי המזבח ותרצני:
1