סידור רש"י תקס״זSiddur Rashi 567
א׳ועל המתים שאמרנו חייב לקרוע, וכל קריעה מעומד, שנאמר ויקם איוב ויקרע את מעילו, (איוב א' כ') ואם עמד בשעת יציאת נשמה על כל מתי ישראל חייב לקרוע טפח, ועל כל מתים מדחה מיטתו הרי זה משובח, על אביו ועל אמו הרי זה מגונה. היה ערב שבת או יום טוב או שהיו גשמים מזלפין על מיטתו הרי זה משובח:
1
ב׳[על כל המתים כולן רצה חולץ רצה אינו חולץ, על אביו ואמו חולץ. על כל המתים כולן רצה ממעט [בעסקו], רצה אינו ממעט [על אביו ואמו ממעט. על כל המתים כולן רצה מספר לאחר שלשים יום, רצה אינו מספר] על אביו ועל אמו מגדל פרע עד שיגערו בו חביריו. על כל המתים כולן נכנס לבית המשתה לאחר שלשים, על אביו ועל אמו לאחר שנים עשר חודש. אמר רבה בר רב הונא ולשמחה מריעות מותר [ליכנס] לאלתר, והתניא לשמחה ולמריעות שלשים יום, לא קשיא הא (כשר שופא) [בארישותא], הא (בפנרימא) [בפורענותא]. על כל המתים כולן קורע טפח, על אביו ועל אמו עד שיגלה את לבו. אמר רבה בר אבהו מאי קרא דכתיב ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם (ש"ב א' י"א), ואין אחיזה פחותה מטפח. על כל המתים כולן אפילו לבוש עשרה בגדים ועשרה חלוקין קורע העליון, על אביו ועל אמו קורע את כולן ואפירקוסתו [אינה מעכבת], אחד האיש ואחד האשה. רבי שמעון [בן אלעזר] אומר אשה קורעת תחתון ומחזרתו לאחוריה וחוזרת וקורעת את העליון. על כל המתים כולן רצה מבדיל קמי שפה, רצה אינו מבדיל, על אביו ועל אמו מבדיל. ר' יהודה אומר כל קרע שאינו מבדיל קמי שפה שלו, אינו אלא קרע של תיפלה. א"ר אבהו מאי טעמא ד"ר יהודה דכתיב ויחזק (דוד) בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים (מ"ב ב' י"ב) ממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע שהם שנים, אלא שנראה כשנים. על כל המתים כולן שולל לאחר שבעה, ומאחה לאחר שלשים, על אביו ועל אמו שולל לאחר שלשים, ואינו מאחה לעולם. והאשה שוללתו לאלתר מפני כבודה. כי אתא רבין א"ר יוחנן על כל המתים כולן [רצה קורע ביד רצה קורע בכלי, על אביו ועל אמו קורע ביד. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן על כל המתים כולן] קורע מבפנים, על אביו ועל אמו קורע מבחוץ.
2