סידור רש"י תקפ״חSiddur Rashi 588
א׳ראיתי בבית רבי לב שנתבשל בקדירה בגופו של אפרוח נסרך בו כברייתו והתירו רבי בששים באפרוח ולא אכל ממנו שהיה נפשו קצה עליו. אם היה נסרך באבר לבדו שהאבר נסרך משאר הגוף שאין באבר ששים האבר עצמו נעשה נבילה ואסור כל החתיכות כולן, אבל אם נמצא הלב בקדירה שאינו נסרך כלל המרק ובשר מצטרפין לבטלו בששים. [אמר ר' יוחנן כשהן משערין הפרוד בששים] משערין אותו שיהא אחד מששים ברוטב ובקיפה ובחתיכה ובקדירה:
1
ב׳קיפה דק דק של בשר המתאספין בשולי קדירה (אי' אי') [איכא דאמרי] בקדירה עצמה דאומרין משליכין החרסין מן החתיכות בדלי מים במה יצאו מן המים לחוץ על יד אם מוציאין ששים מכמות שהאיסור מוציא בטל האיסור ואם לאו אסור. ואיכא דאמרי במאי דבלעה קדירה אם ראינו כשנפל שם קודם שנתמעך [שנתמעט] ואנן משערינן אותו לאחר שנתבשל לכמות [שנפל] שם דאין בהיתר ששים בו אומדין כמה בלעה קדירה מן (ההיא) [ההיתר] לפי ש[כש]נפל שם תחילה היה שם היתר הרבה ונתמעט בבליעת הקדרה, אבל בקדרה עצמה לא משערינן. וכיון דאיפליגו בהא רבנן דאורייתא היא, אבל יש לומר דלא משערינן בקדירה עצמה אלא במאי דבלעה קדירה והני מילי היכא דמשערינן האיסור כמו שנפל שם תחילה דהתם ודאי משערינן בהיתר דבלעה קדירה אבל אם באנו לשער האיסור כמו שהוא בא עכשיו לפנינו מצומק בבישול אז אין משערין במאי דבלעה קדירה דאטו דהיתרא בלעה ודאיסורא לא בלעה שאף האיסור נבלע ונתמעט מכמות (שהוא) [שהיה] וכי לא משערינן בקדירה עצמה הני מילי להקל כגון שהוא היתר אבל אם הוא של איסור כגון קדירה [חולבת] שבישלו בשר או כף חולבת שביחשו בה מאכל בשר אזלינן לחומרא וחשבינן כל הקדירה חתיכות איסור ואם על כולן היתר רבה בששים מותר ואם לאו אסור. וכן ראה רבי מעשה לפני רבו בכף:
2