סידור רש"י תרי״דSiddur Rashi 614
א׳ועל המליגה היאך אנו שופכין הקילוח של רותחין על העוף בכלי שני נהי דאין כלי שני מבשל שהרי דופניו קרים הם מכל מקום הניצוק של רתיחה ששופכין בשטיפה על העוף מבשל בשרו ודמו עמו. והשיבני רבי אין מרתיחין אותו כל כך אלא פושרין. ואמרתי הרי מי שלפניו עופות הרבה למלוג מרתיחין ביותר כדי למולגן באחד והדבר נראה שהרי העור נכווץ ונפשט מעל הבשר מכח קילוח הרתיחה שנופל עליו ואם כן נתתה דבריך לשיעורין. ואני מצאתי בסדר בשר על גבי גחלים שצריך ליתן תחילה החמין בכלי שני ואחר כך נותנים לתוכו העוף למולגו. ורבי אמר לי הן ודאי כמה ימים נהגתי בזה איסור גמור אבל לאחר (כן) זמן מצאתי וראיתי בתורת כהנים בפרשת צו את אהרן שאין עירוי מבשל בכלי שני אלא הכלי בולע מחמת העירוי דקתני התם אהאי קרא וכלי חרס וכו' אין לי אלא שבישל בו, כלומר אין לי שיהא טעון שבירה אלא אם כן בישל בו עירה לתוכו רותח מניין, דהוי על ידי עירוי רותח כעל ידי בישול, תלמוד לומר אשר [תבושל] בו ישבר, ואפילו על ידי עירוי נמי טעון שבירה, אין לי אלא כלי חרס, שעירה לתוכה רותח שיהא טעון שבירה, כלי נחושת שעירה לתוכו רותח מניין, שיהא טעון מריקה ושטיפה, ת"ל אשר תבושל בו ישבר ואם בכלי נחושת, ליתן את האמור בכלי חרש לכלי נחושת, ומיכן אנו למדין שעל ידי העירוי הכלי בולע, לפיכך הן טעונין מריקה ושטיפה משום דבלע, אבל מבשל אינו מ"מ, דאילו העירוי מבשל מאי קא מיבעיא ליה, פשיטא דעל ידי עירוי טעון שבירה כעל ידי בישול, אלא שמע מינה מים הרותחין הנשפכין על התרנגולת אין מבשלין (ואין) [את] העוף לאוסרו אלא אם העוף נמלג בלא שטיפת צואר, (הכלי) העוף בולע את הדם על ידי עירוי הרותחין, ומכל מקום אני מחמיר בזה אבל אין איסור בכך, והמחמיר תבא עליו ברכה.
1