סידור ספרד, ערבית לימות החול, עמידהSiddur Sefard, Weekday Maariv, Amidah

א׳אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶֽךָ:

ב׳אבות

ג׳בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקוֹנֵה הַכֹּל וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה:

ד׳בעשי"ת:

ה׳זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים וְכָתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר הַחַיִּים לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים:

ו׳אם לא אמר זכרנו ונזכר לאחר שכבר אמר בא"י אינו חוזר אבל אם נזכר קודם שאמר השם אף שאמר ברוך אתה אומר זכרנו כו' מלך עוזר כסדר. הטועה ומזכיר זכרנו בשאר ימות השנה אם נזכר קודם שאמר וכתבנו פוסק ומתחיל מלך עוזר וגו' אבל אם אמר וכתבנו חוזר לראש התפלה. (דה"ח)

ז׳מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מָגֵן אַבְרָהָם:

ח׳גבורות

ט׳אַתָּה גִבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהוֹשִֽׁיעַ:

י׳בקיץ:

י״אמוֹרִיד הַטָּל

י״בבחורף:

י״גמַשִּׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם:

י״דטעה ולא אמר בחורף משיב הרוח ומוריד הגשם אם נזכר קודם שאמר הברכה מחיה המתים אומרו במקום שנזכר. אבל אם לא נזכר עד לאחר שסיים הברכה מחיה המתים צריך לחזור לראש התפלה. ואם נסתפק לו אם אמר משיב הרוח או לא אמר. אם הוא לאחר שלושים יום חזקתו שגם עתה התפלל כראוי. אבל בתוך שלושים יום צריך לחזור ולהתפלל (קיצור שו"ע יט)

ט״ומְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים סוֹמֵךְ נוֹפְ֒לִים וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר, מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת וּמִי דּֽוֹמֶה לָּךְ מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה:

ט״זבעשי"ת:

י״זמִי כָמֽוֹךָ אָב הָרַחַמָן זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים:

י״חאם שכח לומר מי כמוך דינו כמו בזכרנו.

י״טוְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְחַיֵּה הַמֵּתִים:

כ׳קדושת השם

כ״אאַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְ֒לֽוּךָ סֶּֽלָה: כִּי אֵל מֶֽלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָֽתָּה:

כ״בבָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:

כ״גבעשי"ת:

כ״דבָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדוֹשׁ:

כ״האם טעה וסיים האל הקדוש אם נזכר בתוך כדי דיבור ואמר המלך הקדוש יצא ואם לאו צריך לחזור לראש התפלה וה"ה אם מסופק אם אמר צריך לחזור לראש. ובימות השנה אם אמר המלך הקדוש אינו חוזר.

כ״ובינה

כ״זאַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּֽעַת וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה:

כ״ח(אַתָּה חוֹנַנְתָּֽנוּ לְמַדַּע תּוֹרָתֶֽךָ. וַתְּ֒לַמְּ֒דֵֽנוּ לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ. וַתַּבְדֵּל יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בֵּין קֹֽדֶשׁ לְחֹל בֵּין אוֹר לְחֽשֶׁךְ בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים בֵּין יוֹם הַשְּׁ֒בִיעִי לְשֵֽׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ הָחֵל עָלֵֽינוּ הַיָּמִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵֽנוּ לְשָׁלוֹם חֲשׂוּכִים מִכָּל חֵטְא וּמְנֻקִּים מִכָּל עָוֹן וּמְדֻבָּקִים בְּיִרְאָתֶֽךָ: וְ)

כ״טחָנֵּֽנוּ מֵאִתְּ֒ךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָּעַת בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה חוֹנֵן הַדָּֽעַת:

ל׳תשובה

ל״אהֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתוֹרָתֶֽךָ וְקָרְ֒בֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ וְהַחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה:

ל״בסליחה

ל״גסְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ מְחַל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשָֽׁעְנוּ כִּי אֵל טוֹב וְסַלָח אָֽתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֽוֹחַ:

ל״דגאולה

ל״הרְאֵה נָא בְעָנְיֵֽנוּ וְרִֽיבָה רִיבֵֽנוּ וּגְאָלֵֽנוּ גְאוּלָה שְׁלֵמָה מְהֵרָה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָֽתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל:

ל״ורפואה

ל״זרְפָאֵֽנוּ יְהֹוָה וְנֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵֽנוּ וְנִוָּשֵֽׁעָה כִּי תְהִלָּתֵֽנוּ אָֽתָּה וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵֽינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵֽינוּ וּלְכָל מַכּוֹתֵֽינוּ כִּי אֵל מֶֽלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָֽתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

ל״חברכת השנים

ל״טבָּרֵךְ עָלֵֽינוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת־הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת־כָּל־מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה, וְתֵן

מ׳בימות החמה:

מ״אבְּרָכָה

מ״בבימות הגשמים:

מ״גטַל וּמָטָר לִבְרָכָה

מ״דעַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה וְשַׂבְּ֒עֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ וּבָרֵךְ שְׁנוֹתֵנוּ כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:

מ״האם שכח לומר טַל וּמָטָר ונזכר קודם שהתחיל תְּקַע אומרו במקום שנזכר. התחיל לומר תְּקַע יאמרנה בשׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה. ואם לא נזכר בש"ת יאמרנה בין ש"ת לרְצֵה. שכח גם שם אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השנים ויתחיל בָּרֵךְ עָלֵֽינוּ ויתפלל כסדר. ואם עקר רגליו חוזר לראש התפלה.

מ״וקיבוץ גליות

מ״זתְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵֽנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ וְקַבְּ֒צֵֽנוּ יַֽחַד מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ לְאַרְצֵֽנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

מ״חדין

מ״טהָשִֽׁיבָה שׁוֹפְ֒טֵֽינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵֽינוּ כְּבַתְּ֒חִלָּה וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה וּמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ מְהֵרָה אַתָּה יְהֹוָה לְבַדְּ֒ךָ בְּחֶֽסֶד וּבְרַחֲמִים וְצַדְּ֒קֵֽנוּ בְּצֶֽדֶק וּבְמִשְׁפָּט:

נ׳בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מֶֽלֶךְ אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט:

נ״אבעשי"ת יסיים:

נ״בבָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמֶּֽלֶךְ הַמִּשְׁפָּט:

נ״גבכל השנה אם אמר המלך המשפט יצא וא"צ לחזור. ובעשי"ת אם טעה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט אם נזכר תוך כדי דבור אומר המלך המשפט. ואם לאחר כ"ד לא יאמר ואין מחזירין אותו.

נ״דברכת המינים

נ״הוְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה וְכָל הָרִשְׁעָה כְּרֶגַע תֺּאבֵד וְכָל־אֹיְ֒בֶֽיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵֽתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וּתְכַלֵם וְתַשְׁפִּילֵם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה שׁוֹבֵר אֹיְ֒בִים וּמַכְנִֽיעַ זֵדִים:

נ״וצדיקים

נ״זעַל־הַצַּדִּיקִים וְעַל־הַחֲסִידִים וְעַל־זִקְנֵי עַמְּ֒ךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל־פְּלֵיטַת (בֵּית) סוֹפְ֒רֵיהֶם וְעַל־גֵּרֵי הַצֶּֽדֶק וְעָלֵֽינוּ יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל־הַבּוֹטְ֒חִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת וְשִׂים חֶלְקֵֽנוּ עִמָּהֶם וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָטָֽחְנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים:

נ״חבנין ירושלים

נ״טוְלִירוּשָׁלַֽיִם עִירְ֒ךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב וְתִשְׁכּוֹן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּֽרְתָּ וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵֽינוּ בִּנְיַן עוֹלָם וְכִסֵּא דָוִד עַבְדֶּךָ, מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָֽיִם:

ס׳מלכות בית דוד

ס״אאֶת־צֶֽמַח דָּוִד עַבְדְּ֒ךָ מְהֵרָה תַצְמִֽיחַ וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶֽךָ, כִּי לִישׁוּעָתְ֒ךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם וּמְצַפִּים לִישׁוּעָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מַצְמִֽיחַ קֶֽרֶן יְשׁוּעָה:

ס״בקבלת תפלה

ס״גאָב הָרַחֲמָן שְׁמַע קוֹלֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָֽתָּה וּמִלְּ֒פָנֶֽיךָ מַלְכֵּֽנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵֽנוּ, חָנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָתֵֽנוּ* כִּי אַתָּה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה עַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה:

ס״דעבודה

ס״הרְצֵה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל, וּתְפִלָּתָם בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:

ס״ובראש חדש ובחול המועד אומרים זה:

ס״זאֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּֽךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר קָדְשֶֽׁךָ וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּ֒ךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם

ס״חלר"ח: רֹאשׁ הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה

ס״טלפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה

ע׳לסכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה

ע״אזָכְרֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּֽנוּ, וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ, כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה:

ע״בוְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְ֒ךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

ע״גהודאה

ע״דכשאומר מודים כורע ראשו וגופו כאגמון עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה. וכשהוא כורע יכרע במהירות בפעם אחת וכשהוא זוקף זוקף בנחת ראשו תחלה ואחר כך גופו שלא תהא עליו כמשאוי (שו"ע או"ח סי' קיג)

ע״המוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד צוּר חַיֵּֽינוּ מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ עַל חַיֵּֽינוּ הַמְּ֒סוּרִים בְּיָדֶֽךָ וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּ֒קוּדוֹת לָךְ וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּ֒כָל־יוֹם עִמָּֽנוּ וְעַל־נִפְלְ֒אוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּ֒כָל־עֵת, עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם, הַטּוֹב כִּי לֹא־כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא־תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ:

ע״ובחנוכה ופורים אומרים על הנסים. שכח לומר על הנסים ונזכר קודם שאמר השם מברכת הטוב שמך אפילו אמר ברוך אתה חוזר ואומר על הנסים. אבל אם כבר סיים הברכה או שאמר ברוך א"י אינו חוזר (דה"ח תרפ"ב ותרצ"ג).

ע״זוְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּ֒בוּרוֹת וְעַל הַתְּ֒שׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּ֒מַן הַזֶּה:

ע״חבחנוכה:

ע״טבִּימֵי מַתִּתְיָֽהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְ֒דָה מַלְכוּת יָוָן הָרְ֒שָׁעָה עַל־עַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶֽךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים עָמַֽדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם רַֽבְתָּ אֶת־רִיבָם דַּֽנְתָּ אֶת־דִּינָם נָקַֽמְתָּ אֶת־נִקְמָתָם מָסַֽרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְ֒קֵי תוֹרָתֶֽךָ וּלְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶֽךָ וּלְעַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה וְאַחַר־כַּךְ בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ וּפִנּוּ אֶת־הֵיכָלֶֽךָ וְטִהֲרוּ אֶת־מִקְדָּשֶֽׁךָ וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ וְקָבְ֒עוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:

פ׳בפורים:

פ״אבִּימֵי מָרְדְּ֒כַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת־כָּל־הַיְּ֒הוּדִים מִנַּֽעַר וְעַד־זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹֽדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא־חֹֽדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים הֵפַֽרְתָּ אֶת־עֲצָתוֹ וְקִלְקַֽלְתָּ אֶת־מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבֽוֹתָ לּוֹ גְּמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת־בָּנָיו עַל־הָעֵץ:

פ״בוְעַל־כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵׂא שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:

פ״גבעשי"ת:

פ״דוּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ:

פ״האם שכח לומר וכתוב אם נזכר קודם שאמר השם מברכת הטוב חוזר ואם לא נזכר עד לאחר שאמר השם אינו חוזר כמו שנתבאר לעיל אצל זכרנו ומי כמוך. (דה"ח סי' תקפ"ב)

פ״ווְכֹל הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה וִיהַלְ֒לוּ וְיבָרְ֒כוּ אֶת־שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בְּאֱמֶת לְעוֹלָם כִּי טוֹב הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה הָאֵל הַטּוֹב: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

פ״זשלום

פ״חשִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה חַיִים חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ, בָּרְ֒כֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם, וְטוֹב יִהְיֶה בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרְ֒כֵֽנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת־כָּל־עַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ (בְּרוֹב עוֹז וְשָׁלוֹם).

פ״טבעשי"ת:

צ׳בְּסֵֽפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וּפַרְנָסָה טוֹבָה וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ אֲנַֽחְנוּ וְכָל עַמְּ֒ךָ בֵּית־יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם:

צ״אבעשי"ת אומרים בספר חיים. ואם לא אמר כיון שסיים הברכה או רק בא"י אינו חוזר. ונ"ל דבזה ראוי לומר בספר תיכף כשסיים המברך את עמו ישראל בשלום קודם יהיו לרצון כיון שכבר גמר התפלה. (דהא לר"ת לעולם אומרים בסוף ברכה אפילו בדבר שאין מחזירין אלא דהחולקים סוברים כיון דא"צ לחזור א"כ הוי הפסק באמצע תפלה מה שאין כן כאן.) (חיי אדם כלל כ"ד סעי' כ"ה)

צ״בבָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם:

צ״גיִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְ֒רֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

צ״דאֱלֹהַי נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה וְלִמְקַלְ֒לַי נַפְשִׁי תִדּוֹם וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדּוֹף נַפְשִׁי וְכָל הַקָמִים וְהַחוֹשְׁ֒בִים עָלַי רָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם: (יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁלֹּא תַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עָלַי וְלֹא קִנְאָתִי עַל אֲחֵרִים וְשֶׁלֹּא אֶכְעֺס הַיּוֹם וְשֶׁלֹּא אַכְעִיסֶֽךָ וְתַצִּילֵנִי מִיֵּֽצֶר הָרָע וְתֵן בְּלִבִּי הַכְנָעָה וַעֲנָוָה. מַלְכֵּֽנוּ וֵאלֹהֵֽינוּ יַחֵד שִׁמְךָ בְּעוֹלָמֶֽךָ, בְּנֵה עִירְ֒ךָ, יַסֵּד בֵּיתֶֽךָ, וְשַׁכְלֵל הֵיכָלֶֽךָ. וְקַבֵּץ קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת, וּפְדֵה צֺאנֶֽךָ וְשַׂמַּח עֲדָתֶֽךָ.) עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ. לְמַֽעַן יֵחָלְ֒צוּן יְדִידֶֽיךָ הוֹשִֽׁיעָה יְמִינְ֒ךָ וַעֲנֵֽנִי: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

צ״העֹשֶׂה (בעשי"ת הַשָּׁלוֹם) שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

צ״ויְהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְ֒ךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת: וְעָרְ֒בָה לַיהוָֹה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָֽםִ כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת:

צ״זבחול אומר החזן קדיש שלם. במוצאי שבת אומר חצי קדיש ואחר כך אומרים הקהל וִיהִי נֹֽעַם וְאַתָּה קָדוֹשׁ:

צ״חיִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל. בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:

צ״טיְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא:

ק׳יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא לְעֵֽלָּא (בעשי"ת וּלְעֵֽלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא. תֻּשְׁבְּ֒חָתָא וְנֶחֱמָתָא. דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן:

100

ק״אתִּתְקַבֵּל צְלוֹתְ֒הוֹן וּבָעוּתְ֒הוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאִמְרוּ אָמֵן:

101

ק״ביְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

102

ק״געוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

103

ק״דבתפילת ערבית בארץ ישראל יש נוהגים לומר כאן שיר למעלות:

104

ק״השִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם יְהֹוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל: יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה: יְהֹוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ: יְהֹוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

105

ק״וקדיש יתום:

106

ק״זיִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְ֒קָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל. בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְאִמְרוּ אָמֵן:

107

ק״חיְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא:

108

ק״טיִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא לְעֵלָּא (בעשי"ת וּלְעֵלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא. תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא. דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן:

109

ק״ייְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן:

110

קי״אעוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

111

קי״בחזן: בָּרְכוּ אֶת יְהֹוָה הַמְּבֹרָךְ:

112

קי״גקהל וחזן: בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֵד:

113

קי״דעָלֵֽינוּ לְשַׁבֵּֽחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית שֶׁלֹּא עָשָֽׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת וְלֹא שָׂמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּ֒חוֹת הָאֲדָמָה שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם וְגוֹרָלֵֽנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם: שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לַהֶֽבֶל וָרִיק וּמִתְפַּלְּ֒לִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִֽׁיעַ. וַאֲנַֽחְנוּ כּוֹרְ֒עִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶֽלֶךְ מַלְכֵי הַמְּ֒לָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַֽיִם וְיוֹסֵד אָֽרֶץ. וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל. וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵֽינוּ אֵין עוֹד. אֱמֶת מַלְכֵּֽנוּ אֶֽפֶס זוּלָתוֹ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶֽךָ כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל וְעַל הָאָֽרֶץ מִתָּֽחַת אֵין עוֹד:

114

קי״העַל כֵּן נְקַוֶּה לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזֶּֽךָ לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָֽרֶץ וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְ֒אוּ בִשְׁמֶֽךָ. לְהַפְנוֹת אֵלֶֽיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָֽרֶץ. יַכִּֽירוּ וְיֵדְ֒עוּ כָּל יוֹשְׁ֒בֵי תֵבֵל כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל בֶּֽרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן: לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ יִכְרְ֒עוּ וְיִפֹּֽלוּ. וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּֽנוּ. וִיקַבְּ֒לוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶֽךָ. וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּ֒ךָ הִיא וּלְעֽוֹלְ֒מֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: וְנֶאֱמַר וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶֽלֶךְ עַל כָּל הָאָֽרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

115

קי״ואַל תִּירָא מִפַּֽחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא: עֻֽצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּ֒רוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּֽנוּ אֵל: וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל: אֲנִי עָשִֽׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט:

116

קי״זיִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְ֒קָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל. בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְאִמְרוּ אָמֵן:

117

קי״חיְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא:

118

קי״טיִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא לְעֵלָּא (בעשי"ת וּלְעֵלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא. תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא. דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן:

119

ק״כיְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן:

120

קכ״אעוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

121