סידור ספרד, שחרית לימות החול, קריאת התורהSiddur Sefard, Weekday Shacharit, Torah Reading
א׳אין אומרים אא"א לא בר"ח ולא בע"פ ולא בערב יו"כ ולא בחנוכה ולא בשני ימים של פורים קטן וגדול. ויש נוהגים שאין אומרים אותו בכל יום שאין אומרים בו תחנון. אין אומרים אא"א בבית האבל. וצריך לאומרו מעומד.
1
ב׳אֵל אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וּמָלֵא רַחֲמִים, אַל־תַּסְתֵּר פָּנֶֽיךָ מִמֶּֽנוּ: חֽוּסָה יְהֹוָה עַל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ וְהַצִּילֵֽנוּ מִכָּל־רָע: חָטָֽאנוּ לְךָ אָדוֹן, סְלַח נָא כְּרוֹב רַחֲמֶֽיךָ אֵל:
2
ג׳משה רבינו ונביאים שעמו תקנו שיהו קורין בתורה בשני וחמישי. כדי שלא ישהו ישראל שלשה ימים בלא תורה. ושני וחמישי הם ימי רצון. שבשני עלה משרע"ה לקבל לוחות אחרונים וירד בחמישי. ומתקנת עזרא שיהו קורין תלתא גברי. וכשמוציאין ס"ת צריך לנהוג בו כבוד הרבה ויביט בו משעה שמוציאין אותו מהארון עד שמניחין אותו במקומו. ולא ידבר דברים ושיחה בטילה. כי זה הוא ביזוי התורה. (דה"ח)
3
ד׳כשפותחין הארון הקדוש אומרים זה:
4
ה׳וַיְהִי בִּנְ֒סֹֽעַ הָאָרֹן וַיּֽאמֶר משֶׁה קוּמָה יְהֹוָה וְיָפֻֽצוּ אֹיְ֒בֶֽיךָ וְיָנֻֽסוּ מְשַׂנְאֶֽיךָ מִפָּנֶֽיךָ: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְ֒בַר יְהֹוָה מִירוּשָׁלָֽםִ: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְ֒דֻשָּׁתוֹ:
5
ו׳איתא בזהר (ויקהל דף ר"ו.) אר"ש כד מפקין ס"ת בצבורא למקרי ביה מפתחי תרעי דשמיא דרחמין ומעוררין את האהבה לעילא ואיבעי ליה לבר נש למימר הכי:
6
ז׳בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְ֒מָא בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ, יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלָם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית מַקְדְּ֒שָׁךְ וּלְ֒אַמְטוּיֵי לָנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ וּלְ֒קַבֵּל צְלוֹתָֽנָא בְּרַחֲמִין, יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּתָא, וְלֶהֱוֵי אֲנָא פְקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי וּלְ֒מִנְטַר יָתִי וְיַת כָּל דִּי לִי וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא וּמְ֒פַרְנֵס לְכֹלָּא, אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא, אַנְתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְ֒כַיָּא וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא, אֲנָא עַבְדָּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּסָגִֽידְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמֵּהּ דִּיקַר אוֹרַיְ֒תֵהּ בְּכָל עִדָּן וְעִדָּן, לָא עַל אֱנָשׁ רָחִיצְנָא, וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא, אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִשְׁ֒מַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט, וְאוֹרַיְ֒תֵהּ קְשׁוֹט, וּנְ֒בִיאוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְ֒שׁוֹט, בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ וְלִשְׁ֒מֵהּ קַדִּישָׁא יַקִּירָא אֲנָא אֵמַר תֻּשְׁבְּחָן, יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתִפְתַּח לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא, וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאִי, וְלִבָּא דְכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, לְטַב וּלְ֒חַיִּין וְלִשְׁ֒לָם:
7
ח׳שליח ציבור:
8
ט׳גַּדְּ֒לוּ לַיהוָֹה אִתִּי וּנְ֒רוֹמְ֒מָה שְׁמוֹ יַחְדָּו:
9
י׳והקהל עונים:
10
י״אלְךָ יְהֹוָה הַגְּ֒דֻלָּה וְהַגְּ֒בוּרָה וְהַתִּפְאֶֽרֶת וְהַנֵּֽצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ לְךָ יְהֹוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ: רוֹמְ֒מוּ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא: רוֹמְ֒מוּ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ:
11
י״באָב הָרַחֲמִים הוּא יְרַחֵם עַם עֲמוּסִים, וְיִזְכֹּר בְּרִית אֵיתָנִים, וְיַצִּיל נַפְ֒שׁוֹתֵֽינוּ מִן הַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת, וְיִגְעַר בְּיֵֽצֶר הָרָע מִן הַנְּ֒שׂוּאִים, וְיָחוֹן אוֹתָֽנוּ לִפְ֒לֵטַת עוֹלָמִים, וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵֽינוּ בְּמִדָּה טוֹבָה יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים:
12
י״גחזן:
13
י״דוְתִגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּתוֹ עָלֵֽינוּ בִּזְ֒מַן קָרוֹב וְיָחוֹן פְּלֵטָתֵֽנוּ וּפְ֒לֵטַת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחֵן וּלְ֒חֶֽסֶד וּלְ֒רַחֲמִים וּלְ֒רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן, הַכֹּל הָבוּ גֹֽדֶל לֵאלֺהֵֽינוּ וּתְ֒נוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה, כֹּהֵן קְרָב, יַעֲמֹד (פב"פ) הַכֹּהֵן, בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְ֒דֻשָּׁתוֹ:
14
ט״ווהקהל עונים:
15
ט״זוְאַתֶּם הַדְּ֒בֵקִים בַּיהוָֹה אֱלֺהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּ֒כֶם הַיּוֹם:
16
י״זכשקורין אותו לתורה יאמר זה:
17
י״חבָּרְ֒כוּ אֶת יְהֹוָה הַמְּ֒בֹרָךְ:
18
י״טקהל ועולה:
19
כ׳בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְּ֒בֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד:
20
כ״אויאמר העולה:
21
כ״בבָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּֽחַר בָּֽנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָֽתַן לָֽנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה נוֹתֵן הַתּוֹרָה:
22
כ״גלאחר הקריאה מברך:
23
כ״דבָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָֽתַן לָֽנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵֽנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה נוֹתֵן הַתּוֹרָה:
24
כ״הארבעה צריכים להודות יורדי הים כשעלו ממנה והולכי מדברות כשיגיעו ליישוב ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. ואומרה על הס"ת לאחר ברכה אחרונה. אם איחר יש לו תשלומין לברך כל זמן שירצה ונכון שלא לאחר שלשה ימים (שו"ע או"ח ריט).
25
כ״ובָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת שֶׁגְּ֒מָלַֽנִי כָּל טוֹב:
26
כ״זוהקהל עונים:
27
כ״חמִי שֶׁגְּ֒מָלְ֒ךָ טוֹב הוּא יִגְמָלְ֒ךָ כָּל־טוֹב סֶֽלָה:
28
כ״טברכת ברוך שפטרני
29
ל׳מי שהגיע בנו לבן י"ג שנה ויום אחד יברך האב בשעה שבנו עולה לתורה פעם ראשונה ברכה זו בלא שם ומלכות:
30
ל״אבָּרוּךְ שֶׁפְּ֒טָרַֽנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה:
31
ל״בבעת הגבהת ס"ת לאחר הקריאה היה האר"י ז"ל מסתכל באותיות היטב עד שהיה מכירם לקרות והיה אומר שנמשך אור גדול על האדם ע"י הסתכלות התורה מקרוב עד שיוכל לקרות האותיות היטב. לכן המגביה הס"ת גולל הס"ת על ג' דפין ומגביה ומראה כתיבתה לעם. ובעת ראייתם יש לכרוע ולומר וזאת התורה. ואין לומר וזאת התורה רק נגד הכתב של הס"ת:
32
ל״גוְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם משֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל פִּי יְהֹוָה בְּיַד משֶׁה:
33
ל״דעֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְ֒כֶֽיהָ מְאֻשָּׁר: דְּרָכֶֽיהָ דַּרְ֒כֵי נֹֽעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶֽיהָ שָׁלוֹם: אֹֽרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂ֒מֹאלָהּ עֽשֶׁר וְכָבוֹד: יְהֹוָה חָפֵץ לְמַֽעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:
34
ל״הבשני וחמישי כשאומרים תחנון בשעה שהגולל גולל הס"ת קודם שמכניסין הס"ת להיכל יאמר הש"ץ יְהִי רָצוֹן כו'. וראוי ונכון להזהיר לעם שיאמרו אמן אחר כל יהי רצון כי בקשות גדולות הם:
35
ל״ויְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם לְכוֹנֵן אֶת בֵּית חַיֵּֽינוּ וּלְ֒הָשִׁיב אֶת שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכֵֽנוּ בִּמְ֒הֵרָה בְיָמֵֽינוּ וְנֹאמַר אָמֵן:
36
ל״זיְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם לְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְעַל פְּלֵטָתֵֽנוּ וְלִמְנֹֽעַ מַשְׁחִית וּמַגֵּפָה מֵעָלֵֽינוּ וּמֵעַל כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְנֹאמַר אָמֵן:
37
ל״חיְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם לְקַיֵּם בָּֽנוּ חַכְ֒מֵי יִשְׂרָאֵל הֵם וּנְ֒שֵׁיהֶם וּבְ֒נֵיהֶם וּבְ֒נוֹתֵיהֶם וְתַלְמִידֵיהֶם וְתַלְמִידֵי תַלְמִידֵיהֶם בְּכָל מְקוֹמוֹת מֹושְׁ֒בוֹתֵיהֶם וְנֹאמַר אָמֵן:
38
ל״טיְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם שֶׁנִּשְׁמַע וְנִתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת וִיקַבֵּץ נִדָּחֵֽינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְ֒פוֹת הָאָֽרֶץ וְנֹאמַר אָמֵן:
39
מ׳אַחֵֽינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַנְּ֒תוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה הָעוֹמְ֒דִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְ֒וָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְ֒אֻלָּה הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְנֹאמַר אָמֵן:
40