סדורו של שבת, חלק א, שורש התשיעיSidduro Shel Shabbat, Volume I, Shoresh IX

א׳תהי ידך לעזרני כי פקודיך בחרתי

ב׳שורש התשיעי זה שמו. נאה לו שתיקה בו תהלה

ג׳יבואר בו ענין עליותינו לעת תפלת המנחה של שבת שהוא מקום גבוה נורא מאוד וע"כ אנו מתפללין תפלה קצרה כי קשה כח הסבל מלדבר עוד לגודל האימה ורב הפחד מאור הגדול המבהיק ומופיע אז: ובו ענף אחד

ד׳ידבר ענין הנזכר ובו י"ב עלים:

ה׳א. אחרי דרך שבארנו בשורש הקודם. אשר שמש ידע מבואו לתת שבח ויקר וגדולה אחר עשיית שליחתו כל היום להשתחוות ולהודות לשמו הגדול ית' אשר זיכה אותה לעשות שליחתו ובבחי' הלז אנו יודעין לשמו הגדל ית' בעת שמקדש עלינו את השבת לעת תפלת המוסף שאנו מקבלין קדושתו ויראתו בגודל פחד ויראה על שזכינו לעלות במקום קדוש היכלו לתקן כתר מלוכה הכל כמבואר שם. אכן בתת ה' לנו לקדש את שורש חלקנו בגודל הוספות קדושתו בעת תפלת המנחה הנה הוא בדמיון לא' שקרא אותו המלך וכיבד אותו להשים הכתר מלכות בראשו. ואם האיש הלז חכם ומבין מדעתו ומשים על לבו הדבר הגדול והנורא אשר הוא מצוה לו לעשות. וחוץ מן כל העשיות שעושה טרם נגיעתו בכתר המלוכה מרחיצת ונקיות הידים והכרכתן במטפחת משי ולבן שלא יעשה בו ח"ו כעורות כל דהוא כנאמר שם בדברינו הן בעת בואו לפני המלך להשים אותו בראשו כל אבריו נרתתין ולבו וכל גופו ימולא בחלחל' ורתת וזיע מגודל האימה והרבות הפחד והיראה עד גשתו אליו וירא מגשת. ובפרט העשיה עצמה שימת הכתר בראש המלך. מחמת גודל החרדה ורעדה והאימ' הנופל עליו בעת ההוא: אי אפשר לו להשימו בראש המלך. בענין המעולה והטובה רק המלך הטוב. כשרואה אשר גדלה אימתו ופחדו למאוד והמס ימס לבו ולא קמה עוד רוחו בקרבו. ואי אפשר לו בשום אופן לעשות עשייתו על נכון מגודל האימה הנופלת עליו בעת ההוא. הוא בעצמו מסייע לו בלבושתו ויותר מה שהאדם עושה המלך עושה בעצמו:

ו׳ב. וכזה שמעתי מפי אדומ"ר הרב הקדוש בוצינא דנהורא איש אלהים נזר הקודש המנוח מוהר"ר יחיאל מיכל זללה"ה מגיד מישרים מק' זלאטשוב על פסוק טוב עשית עם עבדך. בדרך מארז"ל (קידושין ל' ע"ב) אלמלא הקב"ה עוזרו וכו' וכל העשיות המצות ודרכי בני אדם הכל נעשים בעזר אלוה יותר ממה שעושה האדם. וזה טוב עשית כל הטוב שנעשה הכל אתה לבדך עשית ורק עם עבדך שאני עבדך נטפל לך בעשייתם ומכש"כ דכש"כ עתה בעת תפלת המנחה שאנו עומדין במקום גבוה ונורא מאד ומעטרין את המלך מלכי המלכים כביכול ב"ה בעטרות וכתרי' גדולים בתפלה ובקדושה של התפלה. כלום אנחנו יכולין לעשות דבר לדבר אף דיבור קל מרוב יראת הקדושה אם לא מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו וכמו שמסיים באגדת בראשית על ענין סנדלפון קושר קשרים לקונו. בא וראה כמה גדולתו ושבחו של הקב"ה שבשעה שהגיע הכתר לראשו מחזיק עצמו לקבל הכתר מעבדיו וכו' ע"כ ושמו הגדול ית' נחשב לפניו כאלו אנחנו היינו עושים כל הדבר בשלימות לכן הטוב עשית אתה בעצמך ואנו טפילין ונטפלין להדבר ההוא. ולכן אנו מקצרין בתפלה הזאת יותר מכל התפלות של שבת קודש. כי הוא בבחי' לך דומיה תהלה. כשאנו באין לבחי' לך בעצמך שהוא להשים הכתר בראשך אז דומיה תהלה כי אין בנו כח לדבר אף זה המעט אם לא בעזרתך. ויראים ובושים אנחנו אף להסתכן במקום הנורא הזה אשר לא שזפתו עין רואה והיא היא תכלית הידיעה אשר לא נדע שאין לנו לשבח במקום הזה כי אם בשבח הזה. שאנו משבחין מלך גדול אשר לא נודע לנו איכות מהותו וגדולתו כעין המשל שכ' החובת הלבבות בתינוק שנולד בבור בית האסורים ומיום הולדו לא ראה אור כי יהל ולא היה אף פסיעה אחת חוץ מהבור הזה. ומאת המלך היה נשלח אליו מאכל ומשתה ובגדים לכסותו והתחיל התנוק הלז לשבח את המלך בפני עבד המלך המביא לו כל זאת. ואמר מה גדלה גדולת המלך שכל הבור הזה הוא שלו והתחיל העבד לצחוק בפניו ואמר לו הלא שבחך הוא גנות גדול להמלך לשבח אותו בבור ד' על ד'. ואשכילך בינה איך תשבח את המלך והוא כי אף שאין אתה יודע מגדולת המלך וממשלתו בכל המדינות. אבל ע"כ אתה יודע שאין אתה יודע מגדולת המלך כי אינך רואה בעיניך. אף אפס קצהו מגדול' מלכותו. וע"כ שבחו בפיך תרצה לומר אני משבח למלך גדול שאין אני יודע מגדולתו כלל וכן אנו בשבחינו ידוע מאמר רז"ל (ברכות ל"ג ע"ב) משל למלך שהיה לו אלף אלפי דנרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו ואך מי שעיני שכל לו ויודע כל זאת אומר בשבחו שאני משבח להקב"ה שאין אני יודע אף אפס קצהו מרוב גדולתו וזיו הדרת קדשו:

ז׳ג. וזה שאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים כמ"ש (שבת פ"ח ע"ב) פי' שאמרו אף אם ישראל יודוך ויהללו את שמך בשבח כל גדולת הארץ מה אדיר שמך בזה וכנ"ל והלא גנאי הוא לו. וע"כ תנה הודך על השמים שאנחנו מכירין גדולתך ביותר ויותר מאת האדם אשר על הארץ. ואך ישראל המה היודעים לרצות את בוראם לשבחו בשבח אשר לא נדע. ועיקר שבחם הוא שאומרים שיודעים ומבינים שהכל לאפס ותהו וכאין נחשב נגדו ושבחי נפלאות גדולתו המה בלתי שיעור ואין אנו מכירין במעלות הגדולות ההם:

ח׳ד. ועל זה רמז נעים זמירות בהלל הגדול שאמר הכל בשבח הבורא ית' ואמר לבסוף הודו לאל השמים ולכאורה יתמה הלא כבר אמר לעושה השמים בתבונה: ומה חזר להודות לאל השמים. ויובן לדברינו. כי אחר סיפורו מנפלאות ה' בארץ מיצ"מ וקריעת הים ומלחמה בסיחון ועוג ומושיע אותנו בכל עת צרה וצוקה ויפרקנו מצרינו ונותן לחם לכל בשר. וכל השבח אינו כי אם מנפלאות הנגלים שאנו רואים מה שעשה לנו על הארץ הוקשה בעיניו שלא יהא שבחו גנות ח"ו למלך הכבוד אחר שניתן קצבה לגדולתו ולנפלאותיו ונראה שרק בתשבחות אלו אנו מודים לפניו: ובאמת גדולתו גדלה עולם מהכיל ועזוזו לספר כח מי יכיל שאין כח אפילו ביד כל מלאכי מעלה לספר גדולתו ועזוזו. ומי ימלל גבורת ה' ישמיע כל תהלתו וע"כ מסיים הודו לאל השמים פי' שאנחנו שוכני ארץ אין אנו רואים כ"א נפלאות אשר עשה בארץ אבל אנו יודעין שגדולתו בשמי' אין לו שיעור וערך ומספר ואין שכל משיגו ואנחנו מודי' לו ומשבחין אותו בכל גדולתו אשר בשמים אף שאין אנו מכירים בו. מודים אנחנו לשמו בגדולה זו שאנחנו לא נדע ואין אנו מכירים בו. וזה הוא שבח ע"כ הנעלם מאתו עד אין סוף ואין חקר ואין מספר:

ט׳ה. וביותר מוכרחין אנו לענין הלז בעת תפלת המנחה של שבת קודש כי שם כל שבחינו הוא בבחי' לך דומיה תהלה כנ"ל. כי כשמגיעים אנחנו לשבח מלך הכבוד בעצמו אחר כל כניס' ההיכלות הקדושים והנוראים אז הדומיה והשתיקה היא התהלה. ושבחינו בכלל להיות שהוא מרומם ומנושא ע"כ ברכה ותהלה אשר בפי כל חי וכולם כאין נגדו כי אנו מכנין הקדושה הלז בשם אין על שם גודל המעלה שהוא מורם ומנושא לעילא מן כל ברכתא ושירתא ותשבחתא דאמירן בעלמא וכל תפיסת המחשבה שלנו וכל השיעורין שאנו יכולין לשער מגדולת רוממותו הכל לאין ואפס נחשב ואין למחשבה תפיסה כלל באור הקדושה שמאיר עתה בעת הזו מאת מלך הכבוד בעצמו והוא נכתר ומעוטר בכתרי מלכות הנוראים ונפלאים שאינן מתגלין כי אם בעת הזאת ולכן מקצרין בהתפלה ואין אומרין רק ההכרח גדול וזאת בדיבורים מועטי' מעוטי הכמות ורבי האיכות באתה א' ושמך א' הידוע למביני מדע. ותיכף אנו שבין דרך רצוא ושוב להתחיל לדבר מדברים של מטה ומי כעמך ישראל וכו' ומסיימין ועל מנוחתם יקדישו את שמך כי אין לנו כח כי אם לקדש ומהות הקדושה נעלם מאתנו:

י׳ו. וזה שמקדימין ואומרין ואני תפלתי לך ה' עת רצון פי' כשאני רוצה להתפלל תפלתי שתהיה מיוחדת ומכונה לך ה' לבד אין בי כח לשבח ולומר כי אם דיבור קל הלז שהוא עת רצון שעתה עת רצון גדול ורעוא דרעוין משתכח ותיכף אנו יורדין במחשבותינו למטה אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך בהאמת ורוב הישע המאיר עתה ואין לנו ידיע' והכרה בו כלל רק בזה האמת של ישעך הידוע לך ולא לנו מזה תושיע לנו כגודל חסדך:

י״אז. ועל העת הלז רמז הקרא ואמר יראוך עם שמש פי' שעתה גדלה כ"כ בחי' היראה שיראים אנחנו לשבח אותך בעת הלז אף עם שמש אף לעשות עבודותינו כעבודת השמש שבארנו בשורש הקוד' ובתחילת שורש זה שאחר עבודתה משתחוה לקונה על שזכת' לעשות שליחותו אף בדרך הזה יראים אנו עתה לעשות ורק בדרך קצר' מאוד ובדומיה תהלה מפני גודל היראה והאימה כאמור ומרומז בקרא שמדבר בעת הזאת. כי שמש הוא נוטריקון מנחה של שבת. ועל זה רמז דהמע"ה ואמר אך טוב לישראל. אלהים לברי לבב:

י״בח. כי הנה אמרתי טעם על מה שארז"ל (אכין ורקין מעוטין הן) כי הנה מבואר בדברי הקדמת הזוה"ק (ב' ע"ב) וז"ל עאלת אות שי"ן קמיה ניחא לך למברי בי עלמא כו'. עד הואיל ואתוין דזיופא נטלי' לך למהוי עמהון לא בעינא דלא אתקיים שקרא אלא אי יטלון לך ק"ר כו' דהא אות שין אות קשוט הוא אות קשוט דאבהתן דאתייחד' בה. ק"ר אתווין דאתחזיאו על סטרא בישא אינון וכו' ע"כ. ולכן כל מקום שנ' רק מורה לנו על דבר הנתמעט ומועטין המה מאתנו להיות אנחנו מובדלין ומופרשין מבחינת' בדרך ולמעט תמעיט נחלתו:

י״גט. ולזה רמז הכתוב אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ואמרו חז"ל (בבא מציעא פ"ז ע"א) שהיו ליצני הדור אומרין מאבימלך נתעברה שרה וכו' עד פתחו כולם ואמרו אברהם הוליד את יצחק כי עד שלא נולד יעקב היה התגברת השקר בעולם ע"י חיבור השי"ן בק"ר וע"כ היו אומרין מאבימלך נתעברה שרה ואחר שהוליד יצחק את יעקב ונשלמו שלשה אבות אברהם יצחק ויעקב המרומזים בשלשה ראשים של השי"ן ועל ידי זה נתחזקה השי"ן לעלות מאותיו' ק"ר ועי"ז נתמעט השקר ונתגבר האמת. ועבור זה אמר ואלה תולדות יצחק בן אברהם שיצחק העמיד תולדות ונול' יעקב בעולם פתחו כולם ואמרו אברהם הוליד את יצחק כי נתגב' האמת ואמרו האמת ולזה אמר הכתוב תתן אמת ליעקב שמשע' שנולד יעקב נתגב' האמ' בעולם כנאמר:

י״די. ולזה אמרז"ל (סנהדרין ק"ט ע"ב) ויקח קרח א"ר לקיש שלקח מקח רע לעצמו וע"ד רבי מאיר דייקא בשמא כי שם קרח רומז על ב' אותיות ק"ר שבשקר שאין אף בתחילתו אמת מאח' שאין השי"ן בתחילת' וגם ידוע שאין בין חמץ שהוא בחי' היצה"ר והרע ובין מצה שהיא בחי' הטהרה והקדושה אלא משהו שהיא הנקודה הנוספת באות הח' על הה' והח' הוא הגורם להפך ממצה לחמץ ולכן שמו מורה עליו שהוא נמשך מבחי' הרעים ואך כבר כתבנו (בשורש הששי ענף ג') בענין מעביר על מדותיו אשר ברצו' ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ויכול אדם להפך כל מדותיו הרעי' לטובה כאשר בארנו שם. וגם קרח היה יכול להפך אותיו' אלו להיותן בבחי' צדיק כתמר יפרח ס"ת קרח. ופי' הכתוב הוא כך. כי אמרז"ל (מ"ר בראשי' פ' מ"א) ע"פ וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים כתיב צדיק כתמר יפרח וכו' עד מה תמרה זו כל מי שהוא עולה לראשו ואינו משמר עצמו הוא נופל ומת כך כל מי שהו' בא להזדווג לישראל סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם ע"כ והו' בחי' את אשר שלט האדם באדם אדם הבליעל באדם דקדושה והו' לרע לו שנופל ומת לכן מסיים. תדע לך שהוא כן שהרי שרה על שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וביתו בנגעים הה"ד וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים וגו' ותיבת וגו' מורה על סוף הפסוק על דבר שרי אשת אברם. שס"ת דבר שרי אשת אברם הם אותיות תמרי ולכן נענש כאדם העולה על ראש תמר. ומורה מזה שהצדיק נקרא תמר והוא כתמ' הזה שמריע לכל אויביו להיות נופלין ומתין וע"כ אמר צדיק כתמר יפרח אף שבס"ת אלו נרמז אותיות קרח שהוא אותיות המורין על המיעוט והרע אך מאחר שהצדיק הוא כתמר. כל הרע נהפך אצלו לטובה אם ירצה. להיות הכל בחצרות אלהינו יפריחו ויתוקן אצלו אף אותיות אלו הרמוזים בקרח. וידוע שהצדיק הוא בחינת אות יו"ד ומצטרף היו"ד לק"ר ונעשה יקר בעיני ה'. והח' נעשה בדרך מאמר רז"ל (שבת ק"ד ע"א) שהקב"ה זן אותך וחן אותך ואך קרח שנחלק עם משה הנה כשמו כן הוא ונכנס בדרך הרע ויצא מן העולם בדרך הרע. ולכן אמר שלקח מקח רע לעצמו המקח הרע שנרמז בשמו לקח לעצמו להיות הוא כשמו לגנאי וזה הוא בחי' מיעוט הרק שהוא מיעוט אור עליון של הקדושה וקרוב לבחי' הרעים. כמדובר:

ט״ויא. ולא כן הוא בחי' האך שבא למעט כי ענין בחי' מיעוט האך הוא בהיפוך ממש מזה בדרך שכתב האר"י ז"ל בכוונת יוצר אור ובורא חושך. כי עולם היצירה לפי שהוא רחוק מהמאציל ויכולין אנחנו ליהנות מאורה נקרא אור. ועולם הבריאה שקרוב יותר אל המאציל ואורה גדול ואין אנו יכולין לראות וליהנות מאור' נקראת חושך כי מחשיך עיני הראות מלהסתכל בה וזה הוא מיעוט האך כי א"ך מורה על גודל אור עליון והאלף מורה על פלא העליון שהוא דבר המופלא ומכוסה מבאי עולם ברוב האור שאין יכולין להביט בהבהקת האור כי רוב האורה מכהה את הראיה והכ' הנה הוא מורה על בחי' כתר עליון הרומז בתורה בחי' אנכי ה' אלהיך שהוא אני כ' המור' על בחי' זו. וע"כ נקראת לפעמים בשם חושך בבחי' שם המושאל ע"ד הקרא ישת חושך סתרו. והכל מורה על גודל האור המחשיך לתחתונים. מצד פחיתת מהותם. ובזה אך הוא מיעוט כי מתמעט הוא מאתנו:

ט״זיב. ולזה אמר אך טוב לישראל. שזאת הוא טוב' לישראל שהם מתמעטין עצמם לפני בוראם בבחי' האך שיודעין שאורו גנוז ונפלא מהם ואינם יכולין להשיגו ולהכירו בשכל אנושי. וע"כ מסיים אלהים לברי לבב ע"פ דברי הזוה"ק ע"פ והיה ה' לי לאלהים אפילו רחמי כד איתוב בשלם אשרי לקבלא לדינא בגין דאפלח קמיה תדיר. וזה אלהים לברי לבב. שהברי לבב מגיע אליהם יראה ופחד כלפני בחי' אלהים שיראים מעונש הדין כן יראים מלעמוד ומלדבר במקום גבוה כזה וכשמגיעים אל הקדושה הזאת נעשה בעיניהם אך ומיעוט מלהסתכל בגודל האור וטוב להם לישראל בזה כאשר בארנו ועל העת הלז נאמר בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר והמשכיל ביום ההוא ידום וכבוד אלהים הסתר דבר ועל זה אמר הקרא את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו פירוש שבשתי בחי' תשמרו את השבת אחד שמקדשין אותו בשירות ותשבחות ותהלה לאל ואחד שמקדשין אותו בבחי' הדומיה תהלה שמרוב אור הקדוש' נאמר בו בלום פיך ואנו מונעין מלהרבות בו בתפלה ולבא בו בדרך קצרה והכל ח"ו לא מצד קצירת אמרים הראוי להרבות ולספר בעת הזאת רק עבור משום דחריפ' מיא מי המקור ויראים להצליל לשוט בימים עזים האדירים האלה וטוב הוא לישראל כי שתיקתן בזה יפה מדבורם ומקבלין שכר על הפרישה כמו על הדריש' כי יראים לגשת אל הקודש מקום אור הנעל' הלז וזה ומקדשי תיראי שתבואו למעלה מזו להיות יראים מלגשת אל הקוד' באמת עד שלא יהיה כח לדבר מפני גודל היראה וזה רמז בזמר בני היכלא דכסיפין למחזי וכו' כי לשון דכסיפין יורה על שני פירושים א' שמתאוין לחזות וגם פי' דכסיפין שבושין לראות ולמחזי זיו הגדול והנור' אשר מאיר בעת הזאת:

י״זוכל דברינו הנאמרים בשורש הזה רמז לנו עילת כל העילות ב"ה וב"ש בקריאת השם שבת שהוא נוטריקון "שתיקה "בו "תהלה ו"שבת "בו "תדום להורות על זה ענין הדומיה תהל' והשתיקה בו תהל' כי תכלית הידיע' שלא נדע ובה' יהי' שבחינו לצור העולמים ב"ה אשר על כן קראנו השורש הלזה בשמו הנרמז עליו למען יהיה לך לאות ולסימן לכל דברינו בשורש הזה והיה השם הזה לך לזכרון לעשות ולכוין כן והיה אם כן תעשה הקב"ה אור יאיר על נפשך ורוחך ונשמתך ונשמה לנשמתך ושורש חלקך בעולמות עליונים קדושת השבת אשר נרמז בו כנ"ל וש"בחו ב"ו תת"ידע שהוא שבחו של הקב"ה האמיתי שאין כל בריה יודעת מגדולתו. ובזה תזכה לעלות למעלה לראש לבוא בחדריו אל יקרי פניניו וגנזי מטמוניו לישב בסתר עליון: ובצל שדי תתלונן. והוא באברתו יסך לך. ותחת כנפיו תחסה. ותזכה לחסות תחת צל כנפי השכינ' על כי עליון שמת מעוניך אמן ואמן. ובזה נשלם מה שהיה רצונינו לבאר בשורש הלזה:

י״חסליק שורש התשיעי במעלות השבת וחלק הראשון. השומרו ישמרנו השם כאישון. איחל אל אלקי הרחמן. בחסדיו הגדולים למצוא רציון. לגמור גם את החלק השני. בזכות השבת ששקולה ככל עוז חביון. ונשלם בר"ח אדר השני. לבלום פיך מכתר העליון לפ"ק:

י״טוהנני כורע ומשתחוה ואחוי קידה לפני בורא כל עולמים ב"ה וב"ש הנכבד והנורא. ואומר מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי על כל החסד אשר גמלתני ולו אתן שבח יקר וגדולה וכבוד. וישתבח ויתפאר ויתגדל ויתהלל שמו של ממ"ה הקב"ה. החונן לאיש דעת. וחונן דל ודלי דלים. ומעט דמעט השפיע אלי בחנוניו וברחמיו ובמדת החנון חונן דעת לדלי דלים כמוני היום ובטובו השפיע אף לשאינו כדאי וזיכני לסדר שבחו ושבח השבת זעיר שם כטפה מים הגדול. ואפרוש כפי אל ה' יהא רעוא שמנחת דל כמוני יעלה לריח ניחוח ולרצון לפני הש"י יתפאר שמו הגדול מעתה ועד עולם ויזכה אותי ואת זרעי ודורות הבאים אחרי בלי הפסק לחסות בצל כנפיו עד ביאת מורה ודאין. והשם הטוב יכפר בעד שגיוני בכל הדברים שכתבתי שלא יהי' חלילה מכת מגלי פנים בתור' כו'. כי כל כוונתי לכבוד השבת ע"כ באתי עד הלום וע"ד משל ששמעתי ממלך אחד שכתב לבני מדינ' שיכינו לו מקום כבוד. והנה בני המדינ' מחמת שלא הבינו כתבו ולשונו היה להם כדברי ספר החתום ויום יום נותנין וחוזרין ונותנין למי שנראה לדעתם מכיר ויודע קצת לפרש להם אגרת המלך וכל א' מפרש משמעות הצווי לפ"ד זה אמר בכה כו'. והעם החרידים לדבר המלך ודתו להעשות ומתאוים למלאות מצות המלך עשו את כל הכבוד הזה לצאת ידי כולם. וכראות המלך כן שאל אותם למה חרדתם את כל החרד' הזאת השיבו כדי לצאת ידי חובתם לפי דעת כל הפותרים. ובראותו שהכל נעשה לכבודו שמח לקראתם וחשב להם כאלו קבלו וקיימו כל הכתוב כו'. כן לפ"ד בנמשל התרומה חתומה נתנ' והמגלה טפח אחת לכבודו ית' ועם ב"י השומעים וחרדים למצותו ומתאוים ועושים עפ"י כוונת המדבר לשמו ית' ויתעלה עושין באהבה ושמחין לקראתו. עליהם הוא אומר ואוהביו כצאת בגבורתו. ובטוחים בשמו י"ת שיעלה לפניו לריח ניחוח. ולא יקצוף אלהים על קול אשר השמיע לעם ה' לבא לכבודו. וע"פ המשל הזה נשאני לבי לבוא עד הלום להעלות דברי לזכרון ולחוק בספר אולי יזכני הש"י שיגולגל זכות ע"י תוך יחידי עם ב"י לדבק לבם באחד מהדברים אשר כתבתי. וכל העם הזה על מקומו יבוא בשלום. יהי שמו הגדול מבורך מן העולם ועד העולם. אמן אמן אמן נצח סלה ועד.