סדורו של שבת, חלק ב, דרוש הראשוןSidduro Shel Shabbat, Volume II, Derush I
א׳יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידי כי ה' יאיר נירי בהילו נרו עלי ראשי
1
ב׳דרוש הראשון זה שמו. נאה לו שלשה בו תאיר
2
ג׳יבואר בו לפרש הזמר שאנו מזמרין בסעודה שלישית של שבת קודש: שהוא בני היכלא דכסיפין למחזי וגומר. המיוסד מפי הקדוש האר"י זללה"ה אשר לאו כל מוחא סביל דא להבין עניניו על נכון ואנחנו נפרשהו כולו בדרך הנכון למבינים:
3
ד׳והנה עתה באתי בגודל כריעה והשתחוי'. ובושת אנפין וברוח שפלה ונכאה לבב ונדכה לדבר עוד לאלוה מילין. ואבוא היום על העיין. לעיין עוד קצת בדברי תורה בדרך חלק דרוש שבארבע חלקי פירוש תורתינו הקדושה הנקראים בפי חכמי אמת "פ"ר"ד"ס וכמאמר הקרא דרשו את ה' בהמצאו להיות בהדברים הנמצאים בפי תלמדון לדרוש את ה' והכל בדרך החונן דלים שחנני ה' אלהי לעשות בקרב הארץ לתת לי חלק מה ומה בתורתו הקדושה להיות עולה ויורד דרך עשר מדותיו הקדושים בזה החלק השני ואלך אחורנית ופני אל הקודש. ומה' אשאלה ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך ויהיו לרצון אמרי פי וגו' ובמקום שסיימתי בו אתחיל. ואפרש ענין השיר והשבח של בני היכלא דכסיפין שאנו מזמרין בסעודה שלישית של שבת קודש. שסיימנו בו בכלות החלק הראשון. ונפרש כל הזמר בעזר האל. ונאמר אשר הוא על דרך הדמיון יופי החתן בעת חופתו כשהוא מתלבש בבגדיו היקרים היפים ונאים למאוד בכל לבושי תקוני החופה. וגודל החן והפאר נמשך אז על פני החתן עד בלי שיעור וערך כחתן יכהן פאר ואז אף הבני בית כולם אביו ואמו ואחיו ואחיותיו וכל משרתי הבית כולם רצים ודוחפים עצמם לראות ולהביט ביקר זיו קלסתר פניו ורוב הדרת תפארתו והבהקת חן פני כבודו הגם שהם מכירים אותו בטיב מאז ומנעוריו נתגדל עמהם אעפ"כ מתאוים ורצים לראותו בעת חתונתו. וכ"ש דכ"ש חתן המלך המתלבש בעת החופה בבגדי כבודו. ולבושי יקר הראוין לבן המלך. ומתעטר בכל מיני כתרים היקרים ועטרות פז המאירין ומבהיקין עד אין ערך וזיו אורם וגודל יפים נמשך על פני החתן עד שמכל אור ואור נתמלא זיו הדרת פניו באור פני מלך חיים וכולם עולין ודוחקין עצמן מאוד להיות זוכים לקבל פניו ולראות ביקר הדרת זיו כבודו כמאמר הקרא צאינה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו כלומר אף בנות ציון הגדילים בהיכל המלך ומכירים במלך שלמה בנעוריהם. כולם יצאו וירצו לראותו בעת חתונתו ושמחת לבו כשמתעטר בעטרה שעטרה לו אמו לקבל אז אור פני מלך ולהביט ביפי תפארתו וכענין הזה כן הוא בקדושת שבת קודש בעת סעודה השלישית שאז מתעטר המלך הקדוש ז"א בכל מיני עטרות ועולה ומתנשא עד מקום גבוה למאוד מקום שאין הפה י"ל והלב לחשוב בו כי הוא נורא ונשגב ואז גם בני היכלא עצמם אף שהם הם תמיד בהיכל המלך ומכירים במלכם ויודעים אותו מאז מתאוין ונכספין וחושקים לראות ולהביט בזיו תוארו יופי מראהו: וזהו שאמר בני היכלא דכסיפין למחזי וכו' פי' גם הבני היכלא נכספין ומתאוין למחזי הזיו והזוהר של המלך הקדוש ז"א בעת שמתעטר ומתקשט בקשוטין וכתר המלכות על ראשו ליום שמחתו ולבאר עוד מה שאמר יהון הכא וכו' נקדים ביאור מקראי קודש הכתובים בתורה (שמות ל״א:י״ג) ואתה דבר אל ב"י אך את שבתתי תשמורו כי אות הוא וגו'. ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם וגו'. וביום השביעי שבת שבתון קודש לה' וגו'. ושמרו ב"י את השבת עד וביום השביעי שבת וינפש. ולא נודע על מה כפל לצוות על שמירת השבת בשלשה פעמים זה אח"ז ובכל פעם תפס לשון אחר. שבתותי. השבת. שבת שבתון. גם מה שאמר בתחילתו אך את שבתותי וידוע שאך הוא לשון מיעוט ומה זה בא למעט וכבר נתעורר רש"י ז"ל ע"ז וכבר פרשנו את הפסוקים האלה בהקדמת חלק זה ע"ש. ועתה נבארם לפי דרכינו זה כי הנה דרך המלך בעת שעושה יום משתה ושמחה לחופת בנו. רצונו למאוד שיתקבצו כל עמו וכל בני מדינתו הקרובים והרחוקים ויבואו כולם לשמוח בשמחתו ובהקבץ עמים יחד והולכים לראות בעת שמוליך בנו לתוך חופתו והכל הולכים לגדל כבודו בכדי להיות עטרת תפארת ברוב עם הדרת מלך. אז המלך אבי החתן בראותו את קיבוץ האנשים האלה קורא הוא אליהם ומבקש מהם אחי ורעי בואו נא לשמחת סעודתי שאעשה היום ובכם אני משמח את עצמי להתעלס באהבים אתכם. ובהבאים אליו על הסעודה יש ארבעה כתות בני אדם כת האחת הם הבאים למלא רצון המלך שרצונו בזה ונחת רוח וחדוה ותענוג לפניו דבמה שהשפיע טובה ונותן ומרבה לכל איש ואיש כרצונו כיד המלך ובזה נתגדל ונתרבה שמחה בלבב המלך והחתן ואם החתן היא מטרוניתא דמלכא כשרבת עם אוכלין ושותין לפניו: ועל כן הם באים כדי שישמחו בהם למלאות רצונם בזה כת הב' הם קרובי החתן והכלה אשר המה שמחים בלבבם בעצמן ומחמת רוב השמחה שבלבם עושין מיני שמחה לפני החתן ומתחילין לזמר ולרקד בפני החתן והכלה: והנה מפיהם יצא לפאר ולרומם ולשבח בשבח החתן והכלה ועי"ז מעוררים יותר חדוה ושמחה בבית החתונה ונכנס ונתרבה יותר שמחה בלב אבי החתן ואמו במה שהם רואים שאלו הקרובים משמחין עצמם בשמחה יתירה בשמחת עצמן מחדות לבם. כת הג' הם ריעים האהובין ביותר כמו אחי החתן ואחיותיו וכל המשפחה המקורבין ביותר הנה רוב השמחה שלהם הוא וגילה ורנה וחדוה ושמחה נשמע בבתיהם ביום הזה. אף כשאינם כלל לפני החתן וקול ישמע בביתם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה. ותגדל שמחתן שמחה עצמיות במאוד מאוד. כת הד' הם המלך והמטרוניתא בעצמם אבי החתן ואמו: הנה רוב שמחתם ועוצם חדותם וגודל רינתם אין לשער ולכתוב בספר כי גדלה שמחתם בלי שיעור בעת שזכו לראות ביום שקיוהו להיות בניהם נכנס לחופה וע"י משל הזה יובן עוד משל אחר דומה לזה והוא שמחת המלך שעושה משתה לכל שריו ועבדיו בעת שעלה למלוכה. וכל בני המדינה קבלו אותו למלך עליהם ונתנו כתר מלכות בראשו. הנה שמחת המלך עצמו ודאי שאין להאמר ואין להספר ואין רעיון ומחשבת אדם יוכל לתופסו ואך באנשים הבאים אל הסעודה והשמחה. יש בהם עוד אלו הג' מדות הנזכרים ויש מהם אשר באים לקבל פני המלך המאיר ומבהיק לאין קץ בעת ההוא מרוב השמחה והכתרים והעטרות ולבושי יקר שהולך בהם אז ולמלאו' רצון המלך בזה כי מגודל החדוה רצונו במאוד שיתעדנו מתפנוקי מעדני מלך כי זה הוא כבודו במה שהם יושבין לפניו ומטיבין לעצמן ומרבין להראות פנים של חדו' ושמחה כי מראים בזה שניחא להם בשמח' וגדולת המלך ורצונם שיתגדל שמחתו. ועל כן עיקר ביאתם ומאכלם ומשתם הכל למלאות רצון המלך שרצונו בזה כאמור ויש מקרובי המלך שמרגישין שמחה עצמיות בלבם ופותחין בדברי שירה וזמרה לשבח ולפאר את המלך מתוך תכונת לבבם ועי"ז המה מעוררין יותר שמחה וחדוה ונחת רוח אל המלך ויש אלו הקרובים ביותר כמו אחי המלך וכל משפחתו הנצמדים אליו באהבה הם עושין ומרבין שמחתן אף בבתיהם שלא בפני המלך מרוב החדוה וגילה ורינה שמרגישין בעצמם בעת ההוא ותגדל שמחת עצמם שנתחדש להם לעצמותם אור חדש שנעשו שושביני וקרובי המלך וכן הוא ממש בעת ב"י בעת התקבצותם יחד בעת הסעודה השלישית של שבת קודש והמה נקראים בני היכלא דמלכא ומתקבצין ובאין לכבוד עטרתא דמלכא. והמלך הקדוש ז"א נתעטר ונתפאר בפאר המלוכה וברוב כבודו הנ"ל. לענד עטרה על ראשו להשים כתר מלוכה עליו ורעוא דרעוין אשתכח הוא שמחה ממהקב"ה עצמו אשר אין די באר לפרש ענין השמחה וערך השמחה הלזו ואין רעיון אדם יכול לתופסו ורק לשמע אוזן להשמיע את אוזן הגשמי שנוכל קצת להשיג דמיונו מוכרח להמשילו במשל שמחת המלך ביום שימת כתר מלכות בראשו ואנחנו עם ב"י המתקבצין ליום שמחתו יש בינינו אלו השלשה כתות הנזכרים כת הא' המה פחותי ערך המון עם ב"י אשר מעט מזעיר מרגישים בנפשם בשמחת הש"י וכל הרגשתם אינה כי אם שעל ידיהם יתאוה לאכול ולשתות בשבת ואין נפשו קצה עליו כאשר כתבנו בחה"ר (שורש החמישי ענף ג') ועתה כשמתאספין יחד נדמו לאלו הבאים לאכול לחם לפני המלך ולעשות רצונו בזה במה שידוע שעתה העת ששמחה גדולה וחדוה עמוסה לפני מלכינו ובוראינו ב"ה וב"ש הנכבד והנורא עד אין קץ וסוף ומתעטר בכל מיני עטרין וכתרים נוראים ונפלאים ורעותא דיליה משתכח להיות שמח עתה ע"י רוב עם הדרת מלך ונחת רוח לפניו במה שאנו מתאספין ומתקבצין להרבות השמחה והחדוה עתה בעת רעותא דמלכא. והעת רצון מתרבה עי"ז שאנחנו עם ב"י באין לישב לפניו בפני' של שמחה ובתענוג ונחת ואלו שלא באו אלא לדבר זה די להם גם בזה המעט. ולזכות גדול יחשב להם במה שעושין רצון ממהקב"ה בזה ונהנין מסעודת המלך ומקבלין השפעתו. ובעין יפה נותן להם המלך הקדוש גודל טובו ורוב חסדו כנ"ל במשל. כת השניה המה אשר מרגישין בנפשם בשמחת עצמיות ומתעוררים בעצמם בשמחה וחדוה גדולה כי נפשותיהם קרובים אל אור מאציל העליון והשמחה נוגע בלבבם ומחמת התעוררות השמחה בלבם מתחילין לזמר ולשיר לפניו בשירות ותשבחות ברוב טוב ונחת והכל עבור שגדולת המלך חביב עליהם עד מאוד כדרך קרובי המלך הנזכרים ולעומתם יתרבה ויתגדל ויתרומם רעותא וחדות המלך מ"ה הקב"ה בהעדפה יתירה ברעוא דרעוין. וזה פי' רעוא דרעוין אשתכח שבעת הלז רצון הקב"ה שיתרב' ביותר השמחה ע"י פעולת ישראל שלמטה. וזה רעוא דרעוין אשתכח שרצונו ורעותו להיות חדוא ורעוא משתכח ומתעורר ומתרבה למעלה ע"י רעוא ושמחת ישראל של מטה וכן הוא באמת עתה כך שנתעורר השמחה הגדולה ורעוא ע"י בחי' כת הזו. הכת השלישית הוא שנתגדל השמחה בלבבם כ"כ שלא לבד ששמחתם בזה שזוכים לעורר חדוה ושמחה ולהתעורר רעותא דמלכא אל' אף עצמו של יום בעצמו גדול וחשוב בעיניהם למאוד לומר הנה זה היום שקוינהו מצאנו ראינו. והיום בעצמו משמח אותם עד מאוד בבחי' זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. והוא דוגמת הקרובים מאוד אל המלך כמו אחיו ומשפחתו הקרובים אליו שיום טוב שלהם הוא יום רנה יום דיצה וחדוה על שזכו ליום זה. ומהותם נשתנה למעליותא להיות נקראים אוהבי וקרובי המלך והשמחה בעצמה מתגדל במקור לבבם עם היום הזה למאוד: עד אשר יבואו לביטול המציאות וגשמיותם מכל וכל כי אור השמחה ההוא בעור בלבבם ברשפי אש ואינם מרגישין כלל אם הם בגוף הגשמי או לא. והכל מחמת שנתעלה אורם במה שנשתנה להם יום זה מיומים להיות נעשין אוהבי וקרובי המלך. ועל פי זה יבוארו המקראות שהבאנו למעלה. ובתחילה אמר אך את שבתתי למעט אתא לו' שהוא מדבר בבחי' הראשונים שהוא הפחות' בשלש כתות הנאמרים שהוא רק את שבתותי תשמרו שתשמרו אותם עבור שהמה שבתותי ר"ל שבתים שלי יום שביתא וניחא וחדוה ושמחה שלי ורצוני בזה במה שאתה מתקבצים ומתאספין יחד להיות בעת שמחתי וריח ניחוח לפני בזה מצד רוב עם הדרת מלך: ולכן אמר שבתותי לשון רבים לרמז על שתי שמחות האלו. אחת שמחת המלך יום גדולות והשנית שהוא שמח בהם בישראל אשר המה ישמחו בו ומגלים דעתם שניחא להם וחפיצים לשמחת המלך. וכבר כתבנו (בחה"ר שם) שהתעוררת השמחה הלזו בא לו מאדם מבחי' הנשמה יתירה הניתן לכל אדם בשבת אף לפחותי ב"י ע"ש. וזה כי אות הוא ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדשכם שדרשו רז"ל מזה שישראל יורשין בשבת בחי' הנשמה יתירה הזו כמ"ש שם. וזה הכל נמצא ומתעורר אף בבחי' כת הזו ואח"כ אמר הכתוב ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם מורה נגד בחי' הכת השניה. אשר מצד קורבתם אל המלך המה באין לעורר עוד חדוה ושמחה ביותר לפניו ע"י מה שפותחין בדברי שיר' ועושין מעשה זמרה נאה ותגדל שמחתי וחדותי על ידיכם בבחי' רעוא דרעוין אשתכח כנזכר. ומרגישין שמחה עצמיות בלבם לעורר חדוה בכנור וקול זמרה לפני המלך ה' למול' מראה הכתוב כאילו כביכול הקב"ה מדבר עם ישראל ואמר ושמרתם את השבת בבחי' זו עבור כי קודש היא לכם שהקדושה נוגע בתוך פנימיות לבבכם לאשר היות' בבחי' ריעי וקרובי המלך. ועוד אמר בבחי' כת הזו כי קודש הוא לכם כלומ' שקדושתי בשבת שייך הוא לכם כי על ידיכם מתעורר יותר הקדושה והחדוה כאמור וכענין זה שמעתי מפה קדוש אדומ"ר הרב החסיד האלהי המפורסם קדוש עליון מוהר"ר יחיאל מיכל זצוק"ל זי"ע ועל כל ישראל שפי' מאמר חז"ל במדרש (ויקרא כ״ד:ט׳) ע"פ כי קדוש אני ה' קדושתי למעלה מקדושתכ' ודבריו נפלאו כי מה זה בא ללמדינו שקדוש' ה' גדול מקדוש' ילוד אשה אשר מעפר יסודו ומי היא אשר לא ידע את זאת ואמר בפירושו. קדושתי למעלה. כלומר הקדוש' שלי למעלה הוא רק מקדושתכם כפי שאתם מקדישין אותי למטה כך שמי מתגדל ומתקד' בשמי מרו' כדרך הכתוב תנו עוז לאלהי' ודפח"ח. ואפשר שהי' כוונתו על בחי' עת ושעה הזו ובבחי' כת הזו. ויתר הפסוקים מחלליה וגומר פרשנו בהקדמת חלק זה עיין שם כי דברים הנזכרים שמה שייכים כולם לבחי' זו וכל אשר נאמר ונתבאר שמה שייך גם כן לפירושינו זה. ולא נכפול הדברים ומשם תלמוד לכאן לבד פסוק ושמרו ב"י את השבת לא מתפרש כאן כאשר פרשנוהו שמה. אכן בא הקרא לדבר נגד בחי' כת השלישית. אשר על ידי מעלתם ודרגתם הרמתה להיותם בבחי' קרובים וריעים שושביני דמלכא נתעלים במהות עצמם ומהותם נתגדל ונגבה גבוה מעל גבוה כדרך אח המלך שנתעלה שמו בין שרי המלוכה ומהותו נתכבד ונתנש' ועלה למעלה. ואור השמחה מתרבה עד שמגיעין לבחי' ביטול המציאות והגשמיות מכל וכל וזה שאמר ושמרו ב"י את השבת לעשות את השבת לדורותם לדור תם בחי' יעקב אבינו שנקרא איש תם כי הפשיט את עצמו מכל הדברים המעורבין מגשמיות העולם והיפך את גופו כולו לרוחניות בבחי' הנשמה ונעשה תם ותמים מכל צד כנשמתו כן גופו לצאת מכל בחי' הגשמיות כאשר כתבנו (בחה"ר שורש הששי ענף ג') ע"ש וכן גדולי ישראל הקב"ה ינטלם וינשאם למעלה בעת ההוא של סעודה שלישית של שבת קודש. ועולי' ויורשי' נחלת יעקב אבינו כמ' הקרא והאכלתיך נחלת יעקב אביך ואמרו רז"ל (שבת קי"ח ע"א) נחלה בלי מצרים כי ערך המציאות נקרא מיצר וגבול עד פה תבא. ואך כי הוא יצוא יצא מכל בחי' הגבול והנה היא מתרחבת והולכת כל צד ופינה באין מיצר לאורם וקדושתם ועליהם יזרח אור הבהיר עד כי חדל לספור כי אין מספר. וכח המדע והחכמ' נתרבה עליהם בבחי' כח מה עד ששמחת עצמם וחדות מהותם ממילא צומח ומתרבה אף בלא שימת פניהם על מעלת גדולת שמחת כי שמחה עצמיות נתהוה בהם שמחת עולם כולו ומלואו: ואז מגיע מעלת יותר ממלאכי השרת כמו שבארנו שם. ועל בחי' זו מפרש השל"ה הקדוש מאמר רז"ל (שבת פ"ח ע"ב) מה לילוד אשה בינינו כלומר מה זה שילוד אשה יהיה מפסיק בין מחיצת המלאכים ובין מחיצת הקודש קדושת שמו ית' לכן אמר הקרא תיכף כי אות היא ביני ובין בנ"י ולא בין המלאכים כאשר פרשנו בהקדמה שם:
4
ה׳ושלשה בחי' אלו מרומזים בזמר של בני היכלא שאנו מזמרין בסעודה זו. ותחיל' אמר בני היכלא דכסיפין למחזי זיו זעיר אנפין כלומר שנכספין ומתאוין לראות בזיו הזוהר של מלך ז"א בעת הזאת כמ"ש למעל' ואחר שמתאספין אליו כל בני היכלא לבוא לשמחת המלך ולראות בעטרה שעטרה לו אמו אז המלך מהקב"ה קורא אליהם ואומר להם. יהון הכא בהאי תכא דבי' מלכא בגילופין כלומר כולכם תבואו ותהיו מיושבי שולחני ליהנות משולחן המלך מאחר שעתה מלכא בגילופין שגם המל' עצמו נרשם ונחקק להזדמן שם על הסעודה לכן באזהרה שתבואו כולכם לשמוח בשמחתי בכדי שיהא ישיבתי ברוב עם הדרת מלך וזה היא התכללו' לכל עם ב"י הקרובי' והרחוקים אף להפחות שבפחותי עם ישראל מבחי' כת הנ' כי על כולם מוטל מורא וכבוד מלכינו. לכבדו לאשר רצונו ובפרט לכבדו במה שמקבלין טובתו ואח"כ אמר צבו לחדא בהאי ועדא פי' שתהי' רצונכם להרבות שמחה וחדוה לפניו כדרך בחי' כת השניה שמצד קורבת' וקורבת לבם אל מלך עולמים ב"ה וב"ש. מנשאי' את קולם ברנה וחדוה בנעים זמירות כדרך שמלאכי השרת עושין ולפתוח פיהם בשירה וזמרה וגורמין שהמלך מתרבה בשמחתו ע"י וחלק להם בשמחת המלך. וזה צבו פי' שתרצו אתם. לחדא. לעורר חדוה ושמחה בהאי ועדא פי' עם זה האסיפה שלכם תרצו שתתעורר על ידיה חדוה ושמחה למעלה והו' ע"י שתתעוררו למטה בגילה ורינה ובשירו' ותשבחות כנאמר בבחי' רעוא דרעוין. ושמחת ודרגת כת השני' הלז עודם בדרגת המלאכים לבד ולא יותר מבחינתם ככת השלישית ע"כ אמר בגו עירין וכל גדפין שבחי' זו הוא גם בגו עירין קדישין וכנפי החיות. ואח"כ אמר המשורר אשר עוד המלך הקדוש מכריז ומדבר לישראל חדו השתא וכו' כלומר הנה יש עוד בחי' השלישית גבוה מעל גבוה אשר הוא רק לישראל לבד. וזה חדו אתם בעצמכם אתם לבד אף לא מל"הש בכללכם. ושמחה כפולה יש לכם לשמוח וזה השתא בהאי שעתא ולכאורה שניהם אחד ועל מה כפל לאומרו. אכן יאמר שעליכם לשמוח השמחה כפולה עבור מה שמאיר עליכם בהאי שעתא קדישא הוא בחי' נחלת יעקב אביכם נחלה בלא מצרים שתצא מכל בחינת מצר וגבול וכל כך תאיר בכם הארת והתלהבות הקדוש' להיותכם מתהפכים לגוון אחר בביטול המציאו' והרחקות הגשמיות ונתהוה במהות עצמותיכם אור חדש אור הגנוז המאיר ובא ממקו' עליון מקור הרחמי' הפשוטים אשר אין בהם שום תערובות דין כלל וכלל וזה דביה רעוא ולית זעפין כלומר כי עתה הוא העת שאין בעולם כי אם בחינות השמחה השלימה והחדוה העמוסה לאין קץ כי כבר נתבטל כל בחי' המסכים המבדילים המונעים רבות אור השמח' והתענוג הגדול בבחי' ביטול המציאות הבא מבחי' דין וקימוץ כי לא בזה חלק יעקב שהוא נחלה בלא מצרים ולית זעפין לא מהם ולא מקצתם לכן חדו עתה ביתר שאת מן השמחה הנאמר לפניו שהוא בגו עירין וכל גדפין רק שמח' למעלה מן הטבע אשר שם לית בחי' זעפין המעכבין ומקמצין את הופיעת האור כלל וכלל:
5
ו׳והנה עד עתה היה דברינו כסדר כבוד המלך איך שהעם רצו לראות פני המלך לעשות לו כבוד ויקר ואופן הנהגתם ביום שמחת המלך השייך לקדוש' שעה זו של מנחת שבת וסעודה שלישית. ועתה אמר המשורר קריבו לי חזו חילי וכו' כלומר הנה המלך הקדוש בראותו את קיבוץ האנשים האלה שבאו לכבודו: ולראות בעטרה שעטרה לו אמו ביום שמחת לבו ברוב חסדו וטובו כדרך שבאו המה לראות כך הוא בא ליראות אליהם בפנים שוחקות ויפה למאוד ודבריו דפח"ח מדבר ואומר קריבו לי חזו חילי כלומר קרבו עתה אלי ותראו ביותר ויותר מה כוחי ותוקפי וחילי עתה בעת הזאת כי הנה לית דינין דתקיפין כלומר שבעת שמחתי כל דיני המלך בטילין ומבוטלין ודרור יקרא אף לכל חייבי המלך וכל חייבי גיהנם נייחין והדין אין מתעורר כלל כמאמר הזוה"ק (יתרו פ"ח ע"ב) בגין למנדע דלאו בדינא אסתלק והכל מגודל השמח' שלי שנעשה עתה והנה אף שהמעל' זו שחייבי גיהנם נייחין בו הוא בכל יום השבת לאו דוקא בהאי שעתא אך תוקף מעלת העת הלז בקודש הוא מחמת שבעת הלז בחול דינא תקיפא שלטא בעלמא וכל הדינים מתעוררין אז ח"ו ונשתנה ביום השבת קודש שאף עת הלז שמחה וחדוה גדולה ורחמים גמורים מתעוררין אז כמ"ש (בזוה' הקדוש שם) תא חזי בכל שיתא יומא דשבתא כד מטא שעת' דצלותא דמנחה דינא תקיפא שלטא וכל דינין מתערין אבל ביומא דשבתא כד מטא עדן דצלותא דמנח' רעוא דרעוין אשתכח ועתיקא קדישא גליא רצון דיליה וכל דינין מתכפיין ומשתכח רעותא וחדו בכולא ועוד נתעלה מעלת' על הלז אשר כל זמן שאנחנו ממש יכין המשכת השמח' והחדוה הלז אף שכבר כלה היום בכ"ד שעות לא ימיש עמוד האורה ומאיר ובא לחשכת הליל'. לא מבעיא בתוספות שבת המחויב להתוסף במוצאי שבת כמו שכתב בחה"ר (שורש א' ענף ג' ד') ששבת הוא כ"ז פעמים שם הוי"ה לרמז על כ"ז שעות של שבת עם התוספות שבת מלפניו ולאחריו ע"ש בעת השעה הזו וודאי אשר לא יבא השולט לשלוט על נשמת בית ישראל אף על אלו היושבים בחושך וצלמות חשכת הגיהנם כי האור' של שם הוי' הנכלל במספר השבת מציל ומגין עליהם להצילם מכל צרה וצוקה אלא אף אם יתמשך יהי' יושב בשבת תחכמוני עד ג' שעות בלילה נגד ג' אותיות של שבת ונגד ג' תיבות של וקראתם דרור בארץ להיות האור של שבת מאיר ומופיע על ב"י עד ג' שעות בלילה אם ישבו בסעודה השלישית בהמשכת קדושת שבת עליו על כן משבח את העת הלז בבחי' זו שכל חייבי גיהנם נייחין כי לא יוכל לשלוט עד אחר אמירת ב"י המבדיל בין קודש לחול והכל לגודל השמח' והחדו' שמתעורר אז: ואמר עוד לבר נטלין ולא עאלין הני כלבין דחציפין יבוארו דבריו ע"פ אשר אמרתי להבין ענין החוז' יד הנכתב אצל יציאת מצרים וכבר כתבנו פירושו בחה"ר (שורש השביעי ענף ב.) ועתה נפרשהו בדרך אחר ועיקרו הנה נכתוב ונבאר בארוכ' בזה תחל' (דרוש הרביעי פרק ב') וכאן נציג בקצר' מה שצריך לענינינו פה. והוא בדרך משל למלך בשר ודם כשרוא' ומבין ויודע שרוצה מקטרג אחד לבא לפניו לקטרג על בנו יחידו החביב עליו למאוד וידוע שמדרך נעימות המלך לעשות משפט אף על בנו כי מלך במשפט יעמיד ארץ וכונן במשפט כסאו ומה עושה המלך החכם שרוצ' בתקנת בנו הנה הוא עושה בחכמתו ומצוה לעבדיו ומשרתיו שיהיו מוכנים לעת הלז אשר מבין בדעתו שרוצה המקטרג לבוא לפניו לעשות לו אז חדוה ושמחה גדולה ולשיר לפניו בכלי שירות בנעימ' וזמר' עד אשר יתמלא כל הבית אורה ושמחה. ואז יראת החדו' הגדול' הלז על המקטרג הזה ולא יוכל לבוא לפני המלך בדברים כאלו. ודבריו לא תזכרנה מחמת קול השמח' שנשמע בבית המלך ונשמט והולך לו וכזה הענין הי' בעת יצ"מ שידוע שנשתנה בזאת הלילה כל סדרי המוחין והאורות עליונים מלהכנ' כפעם בפעם כסדרן הראוי רק שעלה הגדלות קודם לקטנות כאשר מבואר היטב בכונת האר"י בסדר אכילת המצ' ושתיית הכוסות: והכל הי' לטעם זה כי בעת שרצה הקב"ה להוציא את אבותינו ולעשות במצרים שפטים ידע שבפי המקטרג לומר מה נשתנה אלו מאלו כמו שאמר על הים. אך בים כבר הי' להם זכות האמונ' מה שהאמינו בה' והלכו אחריו במדבר בארץ לא זרועה כמאמ' הקרא לכתך אחרי במדבר וגו' לכן נתבטל אז דבריו נגד הזכות הלז אמנם בתחילת גאולתם ממצרים שכב' היו בירידה בדיוטא התחתונ' מ"ט שערי טומאה כאשר ערכנו בח"הר שם. ואלו היה אז דבר המקטרג לקטרג עליהם לא היה מקום להשיב נגדו. ומה עשה הקב"ה האיר האור הרב פתאום בגודל כח הורדת אור הקדושה והמוחין דגדלות ונתמלאו כל העולמות הקדושים שמחה וחדוה עד שהגיע האור אף לעולם העשי' שהוא מדור הקליפות כידוע משני הטיבולים שאנו טובלים בלילי פסחים וממיל' בראות המקטרג גודל האור ההוא נסתם פיהו גם ידיו רפו ורגליו תמעדנ' מלבוא לפני המלך ה' בעת שאור פני מלך חיים וזה הוא ענין החוז' יד של יצ"מ כי חזקה האור שלא בסדר הראוי בכדי להשבית שטן ומקטרג וכל השבחים שאנו אומרים בליל' הזו הכל סובב הולך על בחינת האור הזה שנתגדל פתאום בכדי שלא יוכל לקטרג על אדם מישראל. ולכן גם עבור זה כל הדינים בטילין ומבוטלין וכל חייבי גיהנם נייחין גם בשעה זו אף שבשאר הלילות דינא תקיפ' שלט' כמבואר בז"הק הנזכ' אך כיון שנתגדל האור' כ"כ אין פתחון פה לקטרג וכיון שאין פה למקטרג ודאי שנייחא לכולם יהי'. כי הקב"ה חפץ בטובת בריותיו ולא בעונשם וגומל אף לחייבים טובות א"ל כשעומד השטן ומסטין עליהם אז מלך במשפט יעמיד ארץ במקום שאין מקטרג ודאי שאין הדיני' שולטין אז וע"כ אמר לבר נטלין ולא עאלין כלומר הנה הם מושלכין לבר ולחוץ מחצירות בית המלך ואין להם כח לבוא בחצר בית להסטין על ישראל הני כלבין דחציפין ויודעי' רבונם שאין רצונו הטהור בקטרוגים והם מעיזים ומחציפין פניהם לקטרג על הבריות. לא כן עתה בעת רבות השמח' המה נטלין לבר ולא עאלין כלל. גם יאמר קריבו לי חזו חילי דלית דינין דתקיפן לבר נטלין וכו' על פי מה שאמרתי על מאמ' חז"ל (ספרי פ' וזאת הברכה) וז"ל דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעי' למו וגו' כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד נגלה אלא על כל האומו' בתחילה הלך אצל בני עשו ואמ' להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם לא תרצח אמרו לפניו רבש"ע כל עצמו של אותו אביהם רוצח היא שנאמר והידים ידי עשו ועל כך הבטיחו אביו שנאמר ועל חרבך תחיה הלך לו אצל בני עמון ומואב ואמר להם מקבלים את' את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם לא תנאף. אמרו לפניו רבש"ע כל עצמו של אותו אביהם של ערוה וכו' הלך ומצא בני ישמעאל וכו' ע"כ. וכבר עמדו בזה כמה מהמפרשים כי הלא ידוע שאין הקב"ה בא בטרוניא וכו' ומפני מה השיב להם דוקא בדבר שלא יוכל לעמוד בו אכן יבוא' על פי מה שכתוב בזוה"ק על פסוק מלך אלהים על גוים שמצד בחי' אלהים דקדוש' נתמשך עד למטה להיות נתגב' כח הדינים מהחיצונים בחי' אלהים אחרים להיות בידם שבט אפו של הקדוש ברוך הוא ח"ו כדרך אשור שבט אפו ועל חרבך תחיה הנאמ' גבי עשו להביא ע"י עונשין על בני האדם העוב' על פקודי התורה ושורה עליו בחי' הדינים מצד אלהים דקדוש' ועבור שאדם הוא בעל בחירה לכן כח בידם לענוש וליסר אדם מצד בחירה עצמם שלא מצד גזירת אלהים דקדוש'. ולכן אמר הנביא הוי אשור שבט אפי כי מאחר שהשבט לא ניתן בידו כי אם מצד בחי' אלהים דקדושה ואם היו ישראל מטיבין מעשיהן להפך הדין לרחמים שיהי' נכלל הדין בחסד הי' נתבטלין כל הדינים של החיצונים והס"א הנאחזין בקדושה והיו נופלין לעומקא דתהומא רבא לכן יש לצעו' הוי ווי על זה שאשור שבט אפי שיש כח ביד אשור להכות בשבט הנתמשך מבחי' אלהים דקדושה והוא נברא רק כדי שלא תביאו לעונש כמו שהארכנו בחה"ר (שורש הששי ענף א') ואתם מהפכין הקער' על פיה ח"ו והנ' ידוע מדברי הזוה"ק (יתרו צ"ג ע"ב) שענין הדינים שיהי' רציחה בעולם להרוג את האדם בחרב ובחנית או שאר רציחות נתהו' מהפסי' טעמא שיש בין לא לתרצח כי אם לא הוי פסיק טעמא והי' כתוב לא תרצח בחבורא מאין הי' נמשך בחי' הרציח'. וידוע שבאורייתא ברא קוב"ה עלמא ואם אינו מרומז בתורה מהיכן יתקיים הדבר ההוא אך עבור זה הוא פסיק טעמא לומר שלפעמים תרצח ומרמז על ארבע מיתות בית דין שנעניש את האדם העוב' עליהן במיני רציחות אלו ומזה נתמשך כל בחי' הריג' ביד האומות שיהרגו לאחרים ובמקום זה בתורה הוא אחיזת שורש חיות עשו הרשע שנאמר בו על חרבך תחיה ממקום זה מושך חיותו להתקיים ברכתו ממה שפסיק טעמא בין לא תרצח וכן בענין הניאוף אם לא הי' פסיק טעמא בין לא תנאף מאין הי' נמשך בחי' הניאוף כיון שכתוב בתורה לא תנאף והתור' הוא קיום העולם ואיך הי' בעולם היפוך התורה אך כיון שפסיק טעמא ומורה למחדי באתתא חדוה דמצו' וכדומה כמ"ש בז"הק שם ולפעמים תנאף לבד ומזה נתמשך בחי' הניאוף בעולם ובמקום זה היא אחיזה בני עמון ומואב שורש היותם נמשך ממקום זה כמו גבי עשו. והנ' כשאמר הקב"ה לעשו ועמון ומואב שיקבלו את התורה לא הית' דברו עם זה הגוי הגשמי ההולך בארץ לדבר אתו אלא מן השמים הי' מראה בדברים אלו אל שורש חיותם ונשמתם וכיון שמקום אחיזת חיותם הוא במקום זה בתורה והיה אמר להם שיקבלו את כל התורה הנה באותו רגע כמימרא נגלל ונעלם ונאסף כל התורה כול' בהדיבורים אלו לכל א' בבחי' לשורש עשו בדיבו' לא תרצח ולשורש עמון ומואב בדיבו' לא תנאף מקום אחיזת חיות' לומר הנני כל התורה קבלו אותי ולכן כששאלו מה כתיב בה תשובתם בצידם הי' לא תרצח ולא תנאף כיון שבמקום זה היו עומדין וכל התורה הי' נאסף שמה היה הדיבור עצמו משיב לחיותם כזה ראה וקדש. והם לא היו יכולים לעמוד בזה ומאנו לקבל את התורה ולכן ישרים דרכי ה' במה שהשיב לכל א' בבחינתו ולא עולתה ובזה נבוא לביאור שאר הזמ' כי הנה עד כאן דיבר המשורר בכבוד ב"י שעושים אסיפה יחד לכבוד המלך הקדוש ואיך שהמלך זימן אותם ומבקש אותם לשמחתו וסעודתו ומראה להם פנים שרוצה בכבודם ואח"כ מתחיל לסדר בדיבורי המלך כאלו המלך הקדוש מדב' עמנו בדברי פיוס ורצוי בדברים המתקבלים על הלב לומר אף שעשה כבוד מלכותי מוגדל ומרומם ומנושא לעילא ולעילא ונורא הוא ע"כ סביביו ומי יוכל לגשת עתה מגודל האימ' והפחד אעפ"כ אחיי ורעיי קריבו לי חזו חילי דלית דינין דתקיפין כלומר גשו נא אלי ותראו מה עתה כוחי וחילי וכי כל הדינים אפי' של הקוש' לא תקיפין כי נתכללו בכללות גמור בתוך החסדים ונעשה כדוגמת יופי השושנ' שקצת האדום שבה הוא רק כדי ליפות ולהדר זיו תוארה כאש' כתבנו בחה"ר (שורש הששי ענף ב') ומאחר שהדינים דקדוש' אינם כ"א לרבות החסד אין מקום לדינם של החיצונים לתפוס ולאחוז כי אלהים שבקדושה נמתק ונכלל בחסד גמור עד שלא ישא' בו מקום לאחוזת הדינים. ולכן הם נשברין ונופלין לעומקא דתהומא רבא והפח נשבר וזה לבר נטלין ולא עאלין הני כלבין דחציפין כי אין להם מקום לאחוז ונשברין ונופלין ועתה מתחיל לספר בשבחי עת הלז בדרך אחר והוא ע"ד מאמ' הכתוב ויעש אברהם משתה גדול ואמרו רז"ל משתה גדולים כל גדולי הדור היו שם וכך אמר ראה כמה גדול כח סעודה שהרי מזומנים בה אורחים גדולים ונוראים שהוא והא אזמין עתיק יומין שהוא עתיקא קדישא כידוע ליודעי חן ובהתגלות אור הגדול הגנוז והצפון ההוא הנה למצחא עדי יהון חלפין כלומ' בהתגלות רצונו המכונה ע"ש המצחה כל הקליפות והחיצונים בטלין ומבוטלין וי"ג למנחה והכל אחד כלומר בעת המנחה שהוא שעת התגלות ע"ק הכל מתבטלין ומתגרשין ובורחין מפני אור הגדול ורעו דילי' דגלי' ליה לבטלא לכל קליפין כלומר שרצונו שיבטלו כל הקליפות וישוי לון בנקביהון וכו' וזה הכל השתא במנחתא בחדוותא דזעיר אנפין שהוא שמחת המלך הכל כמבואר:
6
ז׳וכל דברינו הנאמרים ומבוארים בדרוש הלזה רמז לנו צור ישראל ב"ה וב"ש בקריאת השם שבת שהוא נוטריקון שמו בו תתעלה ושלשה בו תאיר הכל להורות על עליות שמו ית' דרגא התחתונה עד למעלה לראש ועל השלשה בחינות שבארנו עד כה בדרוש הזה והיה השם הזה לך לזכרון לעשות ולכוין כן כמצוה עלינו מפי מלך עליון ב"ה והיה אם כן תעשה הקב"ה אור יאיר על נפשך ורוחך ונשמתך ונשמה לנשמתך מקדושת השבת אשר בו כנ"ל ושבחך בזה תהיה במה שאתה מן הקוראים אל שולחן המלך ובזה נזכה כולנו לשבוע מזיו שכינתו לעוה"ב ולהתענג בתענוגי טלולא דלויתן ותור טור רמותא וחמר מרת דמבראשית נטיר ביה נעוותא הידוע למביני מדע אור תענוג ההוא אשר אין ערך לה ואפס בלתה אשרי הזוכה לזה ובזה נשלם מה שהיה רצונינו לבאר בדרוש הלזה:
7
ח׳נשלם דרוש הראשון. ברוב חסדי אל וברחמיו דנפישין. ואשאלה מאתו מענה לשון. יעזרינו להפיק רצוני להוציא אל הפועל רעיוני אשר עם לבבי לבאר בדרוש השני:
8