סדורו של שבת, חלק ב, דרוש הששיSidduro Shel Shabbat, Volume II, Derush VI

א׳אני אהבי אהב ומשחרי ימצאנני עשר וכבוד אתי הון עתק וצדקה

ב׳דרוש הששי זה שמו. נאה לו שכרו בדין תשולם

ג׳יבואר בו אשר בשני מיני הטובות מטיב הקב"ה לעולמו. א' בבחי' הנסים נגלים כמו קריעת ים סוף וכדומה. והשנית הוא שמסתיר לפעמים הנס בתוך דרך טבע העולם כמו נס מרדכי ואסתר והכל נמשך מהתנהגות ישראל למטה ולבאר שמה שמתברך אדם ביום השבת הוא לקיום עולם שלא לקחת ברכתו מאתו: ויתחלק לשני פרקים:

ד׳ידבר בביאור שני מיני ניסים הנזכרים ובביאור פסוק כעת יאמר ליעקב וגו' שהוא אשר כזה היתה דבר בלעם אל בלק הנה הרעות במעשיך שגרמת שידעו שאל גדול ה' ומושיעם בעת צרתם ואז יחזק בטחונם בו ויפול אימתם על כל העמים: ובו י"ב מאמרים

ה׳א. במדרש (מ"ר בראשית פרק י"א) ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כתיב (משלי י׳:כ״ב) ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. ברכת ה' תעשיר זו השבת שנא' ויברך אלהים את יום השביעי ולא יוסיף עצב עמה זו האבל האיך מה דאת אמר נעצב המלך על בנו:

ו׳ודרכו נפלאה מאתנו להבין פירושו. וחוץ לפירושו יתמה מה זה ההיפוך של ברכת ה' תעשיר שלא יהיה האבל עמה. וטרם נבוא בביאורו נקדים לבאר קצת פסוקי תנ"ך ומאמרי חז"ל ומתוכם יובנו דברי המדרש הלז על נכון. ואלה הם. א' כתוב בתורה (במדבר כ״ג:כ״ב-כ״ג) אל מוציאם ממצרים כתועפת ראם לו כי לא נחש ביעקב וגומר עד כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ונדחקו המפרשים בפירושו של כעת יאמר ליעקב מי יאמר ומתי יאמר וגם כפל לשון ליעקב ולישראל אין לו שחר. ב' מאמר הקרא (מיכה ה') עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה'. ולהבין לשון מה יעץ מה היה עצתו בזה. ומה רצה היה לו לומר. ויותר יפלא אומרו מן השטים עד הגלגל שאין לו פי' כלל. ג' כתוב א' אומר (משלי כ״ב:ט׳) טוב עין הוא יבורך ואמרז"ל אל תקרי יבורך אלא יברך. וכבר עוררנו. (בחה"ר שורש הששי ענף ב') להבין ענין אל תקרי כך אלא כך. כיון דבאמת כתיב בקרא יבורך וכי זה קרי וכתיב ובאמת אנו קורין ג"כ יבורך. ד' מאמר חז"ל (מכילתא מובא בילקוט רמז ר"מ) וז"ל ויאמינו בה' ובמשה עבדו אם במשה האמינו ק"ו בה' ומה תלמוד לומר במשה ללמדך וכו' והכל מתמיהין על המראה כי היה לומר ומה ת"ל בה' כיון שהק"ו הוא על האמנת ה' וא"כ בה' לא היה צריך לכתוב והוא מסיים ומה ת"ל במשה וכל אלה באחת יבוארו:

ז׳ב. ע"פ אשר נפרש מאמר הקרא (ישעיה כ"ח) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגיל' ונשמחה בישועתו להבין כפל אומרו קוינו לו. וגם השינוי לשון שאמר תחלה אלהינו ואח"כ ה' ויתכן בביאורו כי הנה בשני מיני טובות מטיב הקדוש ברוך הוא לעמו ישראל בכל עת ובכל שעה. האחד הוא מה שהקדוש ברוך הוא מושיע את ישראל בנסים נגלים ונפלאים ונוראים לעין כל בשידוד כל מערכ' ומשבר טבע העולם בפניהם כמו קריעת י"ס שהי' נס נגלה לעין כל להיות קמו נד נוזלים ועשר מכות שהכה לפרעה במצרים ושאר דרכי הפלאה מה שהפליא הקב"ה לעשות בישועתו לעמו ישראל מה שאין טבע העולם בכך וכמעשה דרבי חנינא בן דוסא (תענית כ"ה ע"א) שאמר מי שיאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק וכדומה והשנית הוא מה שהקב"ה הוא מסתיר את הנס בתוך דרך טבע העולם כאשר כתבנו בחה"ר (שורש השני ענף ב') כענין נס מרדכי ואסתר אף שהיה נס נפלא עכ"ז היה נגלל ונסתר בקצת דרך טבע העולם כמאמר רז"ל איקני בושתי וקטל' וכו' כאשר בארנו שם:

ח׳ג. וע"ש שני הנסים האלה שיבח אליהו את הקב"ה (בתיקוני זוהר ט"ז ע"ב) ואמר רבון עלמין אנת הוא עילת העילות וסיבת הסיבות פי' בשני דברים אתה ניכר בעולמך לפעמים בבחי' עילת העילות להראו' שאתה עילת על כולא ואדון על כולא ומרומם על כל טבע העולם ובידך לשדד כל מערכות ומזלות השמים ולפעמים בבחי' סיבת הסיבו' שאתה מגליל ומסתיר הדבר בתוך דרך טבע העולם ואתה מסובב סבה בטבע העולם שיושעו ישראל על ידו:

ט׳ד. ושתי בחי' הטובת האלו מופרשים ומובדלים זה מזה על שתי פנים א' כי אם ההטבה בבחי' עילת העילות שמו הגדול והקדוש מתגדל ומתהלל ומתקדש בפי כל והכל מפארין ומקלסין אותו עי"ז וכל החיים יודו לו בראותם נס נגלה נפלא כזה מה שאין ביכולת שום נברא לעשות כזאת והכל מתיראין ממנו עי"ז כמאמר התורה שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת אז נבהלו אלופי אדום וגו' ורבים מעמי הארץ באין עי"ז לחסות תחת צל כנפי השכינה כמאמר הקרא על כן עולמות אהבוך ואמרו חז"ל [פסיקתא מובא בילקוט עפ"ז] בא יתרו ונתגייר בא' רחב ונתגיירה והכל עי"ז כאשר אמרה [יהושע ב'] כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף וגו' והשנית הוא מה שמראה בזה חיבת הצדיקים עובדי ה' ומגביה קרני הצדיקים אשר בימיהם ובזכותם נעשה הנס ומודיע חיבתן לבאי עולם להודיע לכל שרצונו וחפצו בהם ובוחר במעשיהם הטובים כמ' הקרא [ישעיה י"ג] אוקיר אנוש מפז וגו':

י׳ה. וב' מעלות אלו נרמזים במאמרם הקרא ויושע ה' ביום ההוא וגו' כי הנה הנס הנעשה למעלה מטבע העולם נרמז בבחי' שם הוי"ה דייקא אשר בכוחו משדד כל מערכות ומזלות השמים כי בריאת העולם נעשה ע"י שני שמות אלו הויה ואלקים כמאמר הכתוב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים והטעם מה שהי' נצרך לשני שמות אלו בעת הבריאה הוא עבור שתי בחינות שהיו בבריאת העולם הא' הוא אמר ויהי פי' שבאמירה אחת נתהוה כל דבר ודבר להעשות יש מאין ואך עדיין לא קיבל כל א' וא' משפטו וגבולו על מה שישתמש בעולם עד שחזר וקבע הקב"ה לכל א' מעמדו גבולו ומשפטו כידוע שכל מעשי בראשית נתהוו ביום ראשון ואך אח"כ בכל דבר ביומו קבע לו תחומו שיהיה השתמשותו על זה הדבר ועל זה הטבע שיהא כך מתנהג בטבעו ובחי' הראשונה שהוא התהוות כל דבר ודבר היה בשם הוי"ה ב"ה שהוא בחינת המהוה את כל ונתינת הגבול והטבע לכל אחד ואחד נעשה בשם אלהים ב"ה שהוא בחי' הצימצום וגו' הטבע כידוע ולזה כאשר הקב"ה רוצה לעשות נס לאדם בסתירת הטבע מוציא הדבר ההוא מטבעו שנגזר עליו למשל טבע המים הוא להתמשך לרדוף ולרוץ אבל כשהקב"ה נוטל מהם טבעם ונשארו רק בבחי' לבד אז נשתנה הדבר לטבע אחר להיות קפאו תהומות בלב ים וכן בכל ענין דברים הטבעים ולכן מכונה הנס ע"ש הוי"ה ב"ה כי בזה הוא מושיע במה שמשים הדבר על בחי' המהוה לבד ומסיר ממנו בחינת אלהים המטביעו על טבעו וע"כ אמר הקרא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו פי' כשהישועה בבחי' סיבת הסיבות בדרך טבע העולם המכונה לבחי' אלהים אז קוינו לו ויושיענו לבד ואין בו אף אחת משתי מעלות הנזכרים ואך זה ה' קוינו לו כשהישועה בא מבחי' השם הויה המהוה את כל בשידוד כל מערכת השמים אז נגילה ונשמחה בישועתו: כלל שתי בחינת אחד שאנחנו נגילה ונשמחה במה שמודיע שרצונו במעשינו ומודיע חיבותינו לעין כל יעוד בישועתו פירוש כביכול שנעשה ישועתו בדרך תנו עוז לאלהים כי שמו מתגדל על ידי זה ומתעלה ומתקלס בפי כל וידעו הכל כי לו הכח והממשלה בכל העולמות לעשות בהם כרצונו:

י״או. וזה אמר הכתוב ויושע ה' ביום ההוא פי' שהישוע' ביום ההוא בבחי' הויה המהוה המוציא כל דבר מטבעו והיה נראה לעין כל גודל ישועות ה' ואך הנה כבר היתה דברינו [בחה"ר שורש השלישי ענף א'] כי בחי' זו שיעשה ה' נפלאות לאדם שלא בטבע הכל הוא כאשר האדם מתנהג עצמו בעבודת ה' למעלה מהטבע ולא יחיש על טבע גופו לומר עד פה תבוא שלא אחליש את גופי בעבודתו רק לפי ערך בריאתו וכדומה רק ימסור נפשו לה' יותר מטבעו עיין שם בדברינו וחוץ לזה אף אם יעשה לו הקב"ה נסים ונפלאות לא בזכותו כי אם בזכות הדורות הבאים אחריו ממנו והם יהיו ראוין לאותו הנס ובזכותם ינצל גם הוא ויעשה לו נס ע"י כאשר כתבנו בחה"ר [שורש השביעי ענף א'] מ"מ המה בבחי' לעושה נפלאות גדולות לבדו. כלומר כשעוש' נפלאות שהם גדולות מדרגת בעל הנס עושה אותם לבדו שאין בעל הנס מכיר בנסו כי אין ראוי למקבל הנס לראות במפלת שונאיו אשר הקדוש ב"ה מכניע לפניו כדרך שאמרו המלאכים אל לוט אל תביט אחריך ואמרו חז"ל אינך כדאי להיות רואה במפלתן ואתה ניצול. וע"כ לפ"ז יקשה הלא ידוע טענת השטן על הים הללו עובדין ע"ז וכו'. וא"כ בודאי שלא היו בדרגא עבודת הגבוה בלמעלה מהטבע ואיך בא להם הישועה מאת ה' בחי' המהוה ועוד יותר שגם זכו לראות במפלת שונאיהם כאומרו וירא ישראל את היד הגדולה ומאין בא לה' חסד גדול כזה:

י״בז. ונאמר שני טעמים א' לפי שאז היו ישראל מקטני אמנה ואותותיו לא ראו עדיין והוצרך הקדוש ברוך הוא להראות להם נס כזה למעלה מהטבע ובנגל' לעיניהם כדי שיאמינו בו כי היוצר והבורא ובידו הכל. והב'. לפי שמשה רבינו הי' שם ובזכותו זכה להיות נעשה לפניו נס מבחי' המהוה למעלה מהטב' ולראות במפלת שונאיו כי מי לנו גדול ממשה:

י״גח. וזה שסיים הכתוב וירא ישראל את היד הגדול"ה אשר עשה ה' במצרים אף שהיה גדולה מדרגתם לראות במפלת מצרים אעפ"כ ראו את הנס בעיניהם ולהפלא הוא אך הוא עבור שני טעמים א' כדי שיאמינו בה' כדי שתתגדל אמונתם זו במה שעיניהם יראו ולא זר מפלאות ה' שעשה בעולמו. והשנית הוא במשה עבדו כאומר על שמשה עבדו היה שם והוא היה ראוי לנס ולראות במפלת שונאיו לכן היה לפניו שתים אלו:

י״דט. ובזה נכונים דברי המכילת' שהבאנו לעיל ובתחילה מקשה אם תפרש הפסוק כפשוטו שהאמינו במשה אשר גדלה זכותו להיות על ידו יעשה ה' נפלאות בארץ וא"כ בכלל מאתים מנה וממילא יוכרח להאמין בה' כל יכול וע"כ אם במשה האמינו בה' לא כ"ש ועל כרחך אתה צריך לחלק הפסוק לשתים כאמור בדברינו למעלה שהמה שני טעמים על הישועה א' כדי שויאמינו בה' עי"ז. ב' על שמשה עבדו היה שם וא"כ היה צריך לכתוב ובמשה עבדו כלומר על שמשה היה שם היה ראוי להיות הישועה בנס נגלה ולפניו ומה ת"ל ובמשה לערבו עם למעל' כיון שהיא טעם אחד בפ"ע והבן:

ט״וי. ובזה נבוא לביאור הכתובים אל מוציאם ממצרים וגומ'. ויובן ע"ד משל לאחד שקנה אבן טוב לעצמו. ואמר המוכר תדע שסגולת האבן טוב הזה הוא לרפאות החולים והנה הקונה לא נכנס זאת כ"כ בלבבו להאמין שהאבן ירפא את החולי והיה מאמין ואינו מאמין וגם זאת אפשר בחולי כל דהוא ולא שיהיה לרפואה גמורה בחולה שיש בה ממש. והנה פעם אחת נזדמן לו שנחלה א' מבני ביתו והכבי' עליו החולי עד שנעשה מסוכן למות חלילה והיה כפשע בינו ובין המות. והתחילו בני ביתו לבקשו שיתן זה האבן הטוב ביד החולה אולי יוכל להרפא על ידו ולא היה רוצה כי לא היה מאמין שיוכל רפואה כזאת לבוא ע"י האבן הזה. ואך לרוב הפצרת בני ביתו לא היה יכול להשיב פניהם ריקם ונתן האבן הזה ביד החולה וכיון שבא האבן הזה ליד החולה מיד נתרפא מחליו ועמד והתהלך בחוץ כאשר קודם החולי כי היה גודל סגולת האבן הזה לאין ערך. וכשראה זה רב טוב האבן הזה אשר כמעט יש בו להחיות מתים מה מאוד גדלה שמחתו וימלא נחת בראותו שכ"כ יש לו בידו והיא לו כתריס בפני הפורעניות ולא יירא מחולאים רעים וממקרים רעים המתרגשות לבוא כי קדמה בידו הרפואה על כל אלה מה שעד עתה לא ידע מזה בגדולות כוחו והנה ידוע גודל תוקף כח בלע' בקליפות החזקות לאין ערך שהיה אפס זולתו בתוקף הרע והיה נגד משה רבינו ע"ה זה לעומת זה כאשר היה רב כח משה רבינו בקדושה לעומתו היה בלעם גדול כוחו בקליפה כמו שאמרו רז"ל (ילקוט רמז תתקס"ז) על פסוק ולא קם עוד נביא בישראל כמשה בישראל הוא דלא קם אבל באומה"ע קם ומנו בלעם. ובו היה ב"ל מן הבל והה' במשה כי זה לעומת זה היה. וע"כ אמרו זקני מואב אף אנו נבוא עליהן באיש שאין כוחו אלא בפה דוגמת משה רבינו כמ"ש (במ"ר במדבר פ' ב') ועוד נתחבר אתו בלק בן צפור שהוא היה ראש לכל הקוסמים כמאמר הקרא וילכו זקני מואב וקסמים ביד' כי בענין הקסמים היה גדול כחו משל בלעם וע"כ הוליכו הקסמים לבלעם כמ"ש בדברי הזוהר בפרשה זו וכן הוא במאמר חז"ל (ילקוט רמז תשס"ה) אשר ע"כ בצאת ישראל ממצרים וראו בגדולות ה' בשתי בחינות א' שאין להם לירא עוד מרבוי חיילות אם יבואו עליהם כמאמר חז"ל [ילקוט שם] שאמר בלעם לזקני מואב ומדין אפילו אתם מכניסין כל חיילות שבעולם אין אתם יכולין להם שמא אתם מרובין מן המצרים שכתוב בם ויקח שש מאות רכב בחור וכו' ע"כ והשנית שראו כי לא נחש ביעקב ואף שהיה מצרים מלא כשפים לא יכלו להם. ואך בזו הבחי' של תוקף הרע עליהם בכח הקוסמים והניחוש לא נדמו רק לחולה קטנ' שבקטנות נגד תוקף קליפ' בלעם ובלק בדרגת הנחש והקסם ונמצא שהיה להם עוד מקום להתפחד אחר יציאת מצרים אם יבוא אחד עליהם בתוקף הרע והקליפות. ואך כשראו בישועת ה' במעשה בלק ובלעם אז ידעו ביותר ויותר על אחת מאלף אלפים מגדול' ה' אשר לו הכח אף כנגד כל מיני קליפות הרעים אף שיהיו בתכלית החזקות כי מי גדול מבלעם שהיה בקליפה לעומת משה רבינו בקדושה כאמור למעלה ואז היה ידיעתם נכונה באמת לאמיתו שאין לה' לירא עוד בשום אופן מכל הבחינות הן מבחי' עם כבד הן מבחי' תוקף הרע וזה שאמר בלעם לבלק הנה אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כלומר שהוציאם ממצרים בגודל תוקף יד החזקה ובנגלה לעין כל וראו אז שאין להם לירא מעם כבד וגם לא מנחש ומקסם כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כי הנה מצרים היה מלא כשפים והצילם ה'. ואך עוד היה להתפחד מגודל תוקף הרע כשיהיה כמו בחי' אכן כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל שאתה במעשיך גרמת שידעו נכון מה פעל אל אלים וכי אלהי עולם ה' ואין מעצור לו להושיע ברב או במעט אף אם יהי' רב תוקף הרע לאין ערך יצילם ה' והן עתה לא ייראו עוד משום בחי' בעולם וידעו בטוב האבן, טוב אשר על ראשיהם אשר אין ערך לו ואפס זולתו ואין בכל העליוני' ותחתוני' שיאמר לו מה תעשה ומה תפעל במה שבחר אותם לחלקו והגדילם על כל אומה ולשון. וע"כ יאמינו בו לעולם ונמצא שהרעות במעשיך כי לא תוכל לעשות להם רק בבחי' ופרעה הקריב שהקריב את לבן של ישראל לאביהם שבשמים כמ"ש בזוה"ק. וגם אתה כמוהו להיות על ידך ידעו הכל שיש אלהים בישראל גדול שמו וישימו תקותם בו ויבטחו בו עדי עד בלי להתפחד עוד משום בריה בעולם. יאמר ליעקב ולישראל. כלומר לא מבעי' אלו שהם בבחי' יעקב אשר בהם דרגא התחתונה ולא היתה אמונתם משורש כ"כ בה' אלהיהם כעת ודאי יאמר ליעקב דברי' הנפלאים האלה ותחזק אמונתם בו אלא אף לישראל המאמינים ודבוקים בו תמיד כעת ע"י יתגדל שם שמים עוד יותר אצליהם ויאמר אף לישראל מה פעל אל מה שיכול חסדו הגדול ב"ה מדת אל שיהיה בכל אותן הימים: רק בחי' אל שלא יזעום כלל וכלל בעת ההיא להפר עצת בלעם הרשע ויתגדל עתה אצלם אמונתם יותר מיציאת מצרים וקריעת הים כדבר האמור:

ט״זיא. ועל זה אמר הכתוב עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו'. כי הנה גם בלק ירא לנפשו פן יתגברו עליו ויתגדל ש"ש ע"י זה וע"כ לא רצה לקרב עמם למלחמה עם גדודי חיילות פן יהיו גוברין במלחמתן ויתקדש ש"ש יותר והם יאמינו בו יותר. ותפל אימת' ופחד על כל העמים באופן שלא רצה שום אחד להזדקק להם כלל אשר לזה אמר הקרא ויגר מואב מפני העם מאוד כי רב הוא. ויקץ מפני בני ישראל. כלומר בשתים גדלה יראתו. אחת בפשטות שהיו רבתי עם והמלחמה זו כבידה עליו פן יתגברו עליו ויקחו את ארצו מידו וזה ויגר מפני העם כי רב הוא. והשנית ויקץ מפני בנ"י כלומר שנעשה לקוצים בעיניו מפני בחי' בני ישראל שיתגדל שמם על כל האומות וימוגו כל יושבי הארץ מפניהם בראותם שאין כל אומה ולשון יכולין להם ובכל צרתם ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יצילם. ומה גם שעי"ז יתקרב לבן ביותר לאביהם שבשמים אחר שיושיעם ד' עד שיבואו לקדושת דרגו' גדולו' עד מקום החירות והיובל מדת חמשים שערי בינה שמשם הוא מקום הפלאת כל הנסים המכונה על שם ס"ג מספר ב"ני ע"ה וזה ויקץ מפני ב"ני ישראל שיבאו עי"ז לדרגת מקום החירות מקום הפלאת הנסים כי קודם אמר סתם וירא בלק את אשר עשה ישראל לאמורי וכאן ויקץ מפני בני ישראל מורה על האמור שהיה ירא שלא יבואו ע"י לדרגת ב"ני ישראל כאמור ע"כ עצתו היה שלא יערוך אתם מלחמה ויהא נראה ישועתם לעין כל ושלח אל בלעם לבוא לקללם בתוך ביתו ולכן אמר לכה ארה לי כלומר תאררם שלא יהיה בהתגלות רב ואז אף אם לא תוכל להזיק להם עכ"פ לא יתגדל שם ה' עליהם ולא יהיה נופל פחדם על כל העמים ולא יהיה הנס הזה בבחי' הנסים הנגלים כ"א בהסתר שלא יתגלה אף לעיניהם וע"כ זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב שאף כשאעשה הנס יהיה בהסתר שלא יודע חיבתכם לעיני העמים ולא תפול אימתכם עליהם:

י״זיב. ואך מה ענה אותו בלעם בן בעור מן השיטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה' פי' כי אמרו רז"ל (ילקוט רמז תשע"א) כשבירך בלעם את ישראל היה קולו נשמע בששים מיל ממחנה ישראל וכו'. וידוע שמעשה בלק ובלעם היה בשיטים כמאמר הקרא וישב ישראל בשיטים וגומר וקרוב היה משיטים לגלגל כמאמר הקרא (יהושע ג׳:א׳) וישכם יהושע בבוקר ויסעו מהשיטים ויבואו עד הירדן הוא וכל בני ישראל וילינו שם טרם יעבורו ואחר כך ביום שעברו הירדן באו לגלגל והקימו שם האבנים כמו שמפורש שם וא"כ לא היה בין הכל כי אם בערך יום ומחצה שהוא שיעור ששים מיל להילוך בינוני עשרה פרסאות ליום ואפשר כן היה ממש בשוה מהלך יום ומחצה שהוא ששים מיל וע"כ אמר הקב"ה ראה מה עשיתי לך ששמתי הדבר בפי אותו רשע להיות עונה אותו מן השיטים ועד הגלגל כלומר שעמד בשטים והיה קולו נשמע בגלגל מהלך ששים מיל והכל למען דעת צדקות ה' כלומר למען דעת כל עמי הארץ וגם אתם ישראל בנסים שאני עושה לכם כדי שתפול פחדכם ואימתכם על פני העמים תחת כל השמים בראות' אשר לא יתיצב איש בפניך בשום אופן בעולם ולבטל עצת בלק שיעץ שיעשה הנס בדרך הנסתר שמתי מלאכי בגרון בלעם כמאמר רז"ל (סנהדרין ק"ה) להיות קולו הולך משטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה' כנאמר וזה שאמר הכתוב טוב עין הוא יבורך א"ת יבורך אלא יברך כי אמרו חז"ל [ילקוט רמז תתקנ"א] וז"ל כשבא בלעם לברך את ישראל היה ראוי לברכן שבע ברכות כנגד שבע מזבחות שערך ולא ברכן אלא שלש שנאמר ברכת ברך זה שלש פעמים אמר לו הקב"ה רשע אתה עיניך צרה בברכתן של ישראל די שלש ברכות שברכן יבא משה שעינו יפה בברכתן של ישראל ויברך את ישראל ד' ברכות ועליו אמר שלמה טוב עין הוא יבורך א"ת יבורך אלא יברך ע"כ ולכאורה כיון שאמר הכתוב וישם ה' דבר בפי בלעם ואמרו רז"ל חכה או מלאך כאמור למעלה ונמצא שלא היה ברשותו ומאת ה' היתה והיה לו לכופו על שבע ברכות ומה עונשו של בלעם בזה אך לפי דברינו למעלה אמר עיניך צרה בברכתן של ישראל כלומר גם בהברכה שברכת אותן היתה עיניך צרה בהן ורצית שלא יודע לאיש וגם ישראל לא ישמעו כדי שלא יחזק לבם בה' עי"ז לכן אמר די שלש ברכות שברכן אינו רוצה עוד בברכותיך כיון שעיניך צרה בברכותיהן של ישראל כמו שאמרו חז"ל (ילקוט שם) א"ר אבין כל ימיו של משה היה מבקש לברך את ישראל ולא הניחו מלאך המות מה עשה נטלו וכפתו והניחו תחת רגליו וכו' וע"כ א"ת יבורך וכו' על דרך שאמרו רז"ל (שם רמז תתק"ן) אמר רב אחא מצינו שכל המלמד סנגוריא על ישראל הקב"ה מרוממו בעולם דכתיב ולכן ירום לרחמיכ' ממי אתה למד מאחימע' בן צדוק אמר אריצה נא ואבשרה וכו' עד ויסב ויעמ' מאי ויסב ויעמ' אמר רבי אבא בר כהנא אי הוה דוכוס אתעביד איפרכו וכו' ומה אחימעץ שלא דיבר על בנו של מלך לא טובה ולא רעה זכה לכל הכבוד הזה מי שמלמד סנגוריא על בניו על אחת כמה וכמה תדע לך שהוא כן שכל ימיו של משה לא נקרא איש האלהים עד שברכן שנאמר וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים עד כאן: וזה שאמר על משה הנקרא טוב עין כנ"ל אל תקרא יבורך שלא תוכל לקרות אצלו יבורך להתברך מאת אלהים להיות נקרא איש אלהים אלא יברך כלומר אלא תקרי מקודם יברך שהוא יברך את ישראל ואחר ברכתו לישראל תוכל לקרות יבורך שהוא יבורך משמים להקרא איש אלהים כדבר האמור:

י״חידבר בביאור פסוק ה' נתן וה' לקח לבאר איך שייך ברכה על הלקיחה שיהא באמתיות הלב שיברך אותו ע"ז ובו ג' מאמרים:

י״טא'. ועתה נבואה לביאור דברי המדרש שהתחלנו בו ויתכן בפירושו אחר שנשים לב אל מה שאמר איוב (קפיטל א') ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך ולכאורה לא יובן הדבר לאמתו לברך את ה' על אשר לקח מאתו ואם ה' נתן והוא בעצמו לקח יוכל לומר אשר על כן אין לי תרעומת בזה כי לקח את שלו ומה הייתי עושה אם לא היה נותנן לי כלל לכן גם עתה שלקח מאתי אין אני מתרעם ח"ו ע"ז אבל לומר שעוד אני מברך אותו על זה באיזה אופן נוכל לומר בזאת שיהא באמ' לאמתו ולא נכון לשבח למלך הכבוד אם אינו על תכלית אמתיות האמת בכל הצדדים ויתכן לומר ע"פ משל למלך שהיה מלוה לאנשיו מעותיו בכדי להשתכר בהם על זמן מוגבל ואחר הזמן יפרעו לו על נכון כדרך השרים גם עתה והיה ביניהם אחד שלקח המעות הלז בראותו שיש בידו מעות התחיל לאכול מעט מעדנים ולשתות יינות מבושמים ונתעצל מלטרוח בשוק להרויח עד שהפסיד המעות הלז ולא היה לו במה לשלם את חובת המלך וכשהבין המלך שאין ביד זה לצאת ידי חובתו הנה לרוב טובו וגודל חסדיו נחלט בדעתו שלא לתבוע ולנגוש את החוב הלז מאתו ואך ידוע אשר מלך במשפט יעמיד ארץ וצבאיו ופקודיו עומדים לפניו מימינו ומשמאלו לנגוש את החוב מאיש הלז ואם לא יהיה לו במה לשלם ייסרו אותו בלקיחת בנים או בעונש הגוף למען ששאר העם ישמעו וייראו לנפשם שלא להפסיד גיסי המלך. מה עושה המלך הטוב שרצונו בטובות אנשיו שלא יענישהו נוטל בידו צרור כסף מנין השוה כמספר החוב המגי' לו מאת האיש הלז. והולך לטייל עצמו לפני פתח הבית של האיש הזה. ומניחו שם על פתח בתורת אבידה. למען ימצא אותו איש הלז ואח"כ כשבא אל ביתו הנה הוא קורא לפקודיו וממוניו שילכו לנגוש את האיש הלז לתבוע מאתו החוב וכאשר הם באין אליו הנה הוא נותן להם ומשלם כל החוב ויודעין כל הממונים ששלם כל אשר היה מגיע מאתו. ולא ידחקו עוד למלך לקבל החוב מאתו. ובודאי הוא טוב וחסד גדול מאת המלך לעשות כזאת שיתן בעצמו ואח"כ יופרע בזה מה שמגיע לו. והנמשל מובן כי הנה אם האדם חוטא הנה הוא חייב להקב"ה לצאת ידי חובתו בעונשי הגוף בחייו או בגיהנם. וכשהקב"ה ברוב רחמיו חייס עליו ורוצה לוותר לו חובתו ואך הנה צבא השמי' עומדים עליו מימינו ומשמאלו ומבקשים דין על האדם לפרוע ממנו מה שחב. משפיע לו בחסדו ממון רב או בנים או שארי טובת עוה"ז ואח"כ מפקד לבית דינו הגדול לפרוע החוב מאיש הלז. והמה באין ונוטלין מה שניתן לו בחשאי בחסד אל ויוצא י"ח בזה וזה שאמר איוב ה' נתן וה' לקח כלומר הוא בעצמו נתן מתנה בתחילה כדי שיהיה לו ממה לגבות חובתו אח"כ ע"כ ודאי יהי שם ה' מבורך על זה כי הוא חסד גדול ורחמים מרובין בלי שיעור לגבות ממתנת עצמו:

כ׳ב. ומה מאוד יומתק לפי זה מאמר רז"ל (ילקוט רמז תתצ"ג) ז"ל א"ר יודן ה' נתן וה' לקח כיון שנתן ברחמים נתן וכיון שלקח ברחמים לקח ולא עוד אלא כשנתן לא נמלך בבריה וכשלקח נמלך בבית דינו א"ר לוי בכ"מ שנ' וה' הוא וב"ד וכו' ע"כ מורה על האמור בדברינו ממש כאשר במשל כי כשנותן נותן בחשאי שלא ידעו בית דינו מזה וכשלוקח מפקד לב"ד לגבות החוב כדי שלא יהיה להם מקום לקטרג עליו והכל עבור רוב חסדיו כנאמר. נמצא לפי רוב חסדי המקום לא שייך לקחת את הטוב אשר ביד האדם כי אם כשהוא על בחינה זו שניתן לו בחשאי בחסדי אל בכדי לגבות חובתו מזה אבל אם ניתן לאדם דבר מה שבדין הגמור ראוי היה להנתן לו זה וכל צבא השמי' מיימיני' ומשמאילי' הסכימו לברך את את האיש הלז בברכה זו לא שייך אחר כך לקחת מאתו כיון שבדין בא לו וגם אלקים בחי' הדין ענה את שלומו בזה שוב ל"ש בזה ה' נתן וה' לקח כאמור:

כ״אג. והנה מעלות השבת הוא העולה על כולנה שאף בחי' אלהים שהוא העמדת כל דבר על טבעו בשבת הוא נמתק ונעשה בעצמו חסד גמור. כמאמר הזוה"ק ואשתכח רעותא וחדו בכולא פי' אפילו בהדין עצמו חדוותא משתכח ביה וע"ז אמר הכתוב ויכל אלקים ביום הז'. פי' שביום הז' כלה ונפסק בחי' אלקים. והדין מכל וכל נעשה כבחי' הויה רחמים גמורים וזה ויברך אלהים את יום השביעי שביום הז' נתברך אלהים בעצמו להעשות רחמים גמורים וכל מה שאדם מתברך ביום השבת כל בחי' אלהים והדינים מסכימים על זה כיון שנתהפכו לחסדים ורחמים גמורים:

כ״בועל כן נכון אמרו חז"ל במדרש שהתחלנו בו ויברך אלהים את יום השביעי הדא הוא דכתיב ברכת ה' היא תעשיר זו ברכת שבת פי' שברכת שבת מה שאדם מתברך ע"י שמירת שבת קודש היא תעשיר כלומר שהוא דבר קיים ומתקיים שלא לקחת את הברכה הזאת מאדם זה כיון שויברך אלקים את יום השביעי וכל הדינים הסכימו לתת ברכה לאיש הזה לא שייך בו ה' נתן וה' לקח כנאמר וזה ולא יוסיף עצב עמה זה האבל פי' שזאת הברכה לא תוסיף עצב עמה לקחת את ברכתו מידו לברך עליה ברכת האבל ה' נתן וה' לקח כיון שבדין בא לו הכל כאשר בארנו. ועל זה רמז במלת שבת נוטריקון ש"כרו ב"דין ת"קבל גם ש"לא ב"עצב ת"היה להורות על האמור ששכר שבת אדם מקבל בהסכמת כל בעלי הדין כי כולם נעשו חסדים גמורים ולא יוקח מאתו ברכתו מה שמתברך בשבת והיה השם הזה לך לאות ולסימן ולזכרון כל דברינו בדרוש הלזה וש"בת ב"רכה ת"קבל להתברך ע"י בכל מעשה ידיך בלי הפסק אמן: ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בדרוש הלזה:

כ״גסליק דרוש הששי. בעזרת ה' עלי בהילו נרו עלי ראשי. ולהבין במצוה זו אשר בו אמצא נופש לנפשי בו בטחתי ונעזרתי ונשאתי דעי. להתחיל לבאר דרוש השביעי: