סדורו של שבת, חלק ב, דרוש השביעיSidduro Shel Shabbat, Volume II, Derush VII
א׳למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך
1
ב׳דרוש השביעי זה שמו. נאה לו. שבת בו תתעטר
2
ג׳יבואר בו שתי בחינות בענין נפיצת נציצות קדושת עלי דברי ארציות עולם הזה: א' מה שנתהוו ע"י אותיות התורה ונקראים אברי השכינה כי ממנה תוצאות חיים לכל אשר בארץ. והשנית מה שנתהוה בעת שבירת הכלים הידוע ליודעי חן שנפלו ניצוצי הקדושה וגם נשמות קדושות ונתע בו בתוך הקליפות הרעים. ובשתי הבחי' צריך אדם לרוממם ולהעלות ולברר במקום שצריך בירור ותיקון להשיבם אל חיק אביהם: ובו פרק א
3
ד׳ידבר ענין הנזכר ובו י"ד מאמרים:
4
ה׳א'. במדרש (מ"ר בראשית פ' ס"ח) והנה סולם זה הכבש. מוצב ארצה זה מזבח שנאמר מזבח אדמה תעשה לי וראשו מגיע השמימה אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים והנה מלאכי אלהים אלו כהנים גדולים עולין ויורדים בו שהם עולים בכבש והנה ה' נצב עליו ראיתי את ה' נצב על המזבח:
5
ו׳טרם נבוא לביאורו נקדים לבאר קצת פסוקי תנ"ך ומאמרי חז"ל ומתוכ' יתבאר מה שיש לדקדק על המדרש הלז ומה שנאמר בישובו ואלה הם א' כתיב בתורה (דברים י״ב:כ׳) כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר. והנה לכאורה מלשון מקראי קודש אלו נתנה התורה רשות לאכול בשר תאוה בכל אוות נפשו למלא כל תאוותו בבשר מה שידוע שהוא ראש לכל התדבקות הרע ואין יצה"ר מתרבה בגו מעוהי דבר נש אלא מגו אכילה ושתיה וכל שרשי ועיקרי העבירות באין מזה כידוע וכמה פעמים הזהירה התורה קדושים תהיו כלומר קדש עצמך במותר לך שלא למלא כל תאוותו כאשר הארכנו בחה"ר (שורש החמישי ענף א' ב' ג') וכאן אמרה בכל אות נפשך תאכל בשר ב' דברי הנביא (ישעיהו מ׳:כ״ו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר. ולהבין על מה צריך לישא עין למרום וכי אם נרצה להביט בארץ לא נבין אשר הכל הוא מרוב אונים ואמיץ כח והוא בראם יצרם אף עשאם: ג' כתוב א' אומר מה אנוש כי תזכרנו וגו' כל שתה תחת רגליו צונה ואלפים כולם וגו' עד ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ להבין סיום אומרו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ מה שייכות לו למה שלמעלה לכל שתה תחת רגליו ד' מאמר חז"ל (מנחות צ"ז ע"א) כתיב המזבח עץ שלשה אמות גובהו ומסיים וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשלחן רבי יוחנן ור"א דאמרי תרווייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על האדם ועכשיו שאין בהמ"ק קיים שולחנו של אדם מכפר עליו ע"כ לבאר את זאת איך יהיה שולחנו של אדם מכפר כמו בזמן הבית ומה ענין שולחן אדם למזבח: וכל אלה באחת יבוארו על פי אשר אמרתי פי' הפסוק כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' וגומר והוא כי הנה ידוע אשר בשתי פנים ניצוצית קדושת שמו ית' המה נפוצים על ההרים אשר בארץ הזה. האחד הוא ענין התהוות כל דבר ודבר אשר בעולם התחתון השפל הזה ובכולם הנה חצובים ונתונים בהם מניצוצי קדושה של מעלה שהוא החיות הקדוש הניתן בו מאת האל ב"ה בעת התהוותו בעולם והוא חיות. וקיומו תמיד על מצבו ומעמדו ובחי' החיות הקדושה הלז הוא כי הנה ידוע אשר התורה נקראת כלי אמונתו של הקב"ה שבה הביט הקב"ה וברא העולם כמאמר רז"ל (ילקוט רמז תתקמ"ב) והענין הוא כי הנה בדבר ה' הכל נעשה. שבה החמשה מוצאו' הפה שמהם תוצאות החיי' בכ"ב אתווין המה מצטרפי' ומתחברים זה עם זה ברל"א שערים אשר ישתנה צירוף ויחוד א' מחבירו פעמים רבות אין מספר ובכל פעם מצטרפים ומתיחדים אותיות אחרים וכל צירוף נעשה גוף אחר וענין אחר וגם כל אחד ואחד נעשה ונצטרף במילואו ומילוי דמילואו וגם בחילוק אותיות התורה עד שנעשה כל אחד בפ"ע גוף אחר וצירוף אחר והם הם העולמות הקדושים הזכים והברורים שיצא ונעשה בכל צירוף אחר וכל צירוף וצירוף מחיה עולמות רבות אין מספר לגדודיו והנה גדול שמו י"ת שלא חיסר בעולמו כלום ומוציא במספר צבאיו והוא שכל מספר ומספר בכל פרטי הצירופים מכל צירוף וצירוף לבד נעשה ונתהוה בארץ החיים כל מלואה שהיא נתמלאה במספר כולם להיות חיות וקדושת כל אחד נקבע בה בחיות רוחניות עליונים והן המה נשמת כל אשר בארץ למשל במספר וצירוף אותיות גימל פא נון נעש' ונתהוה גפן בארץ וכדומה כל דבר ודבר שבעולם מהארז אשר בלבנון עד איזובי קיר הכל נתהוה באותיות התורה וקיומו בעולם כל ימי עומדו הכל הוא מחיות אותיות אלו אשר נשרשו בארץ החיים הנקרא' שכינה תתאה כי ממנה תוצאות חיים לכל אשר בארץ וע"ז אמרו רז"ל [מ"ר בראשית פרשה יו"ד] א"ר סימון אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל הה"ד (איוב ל״ח:ל״ג) הידעת חוקות השמים אם תשים משטרו בארץ והמזל הוא ענין החיות הקדושה אשר ע"י מספרו וצירופו נעשה ונתהוה עשב הלז בארץ ואפשר על זה רמזו רז"ל [מ"ר בראשית פ"ח] על פסוק נעשה אדם במי נמלך הקב"ה בנשמתן של צדיקים כלומר שנמלך בכל צירוף וצירוף אשר נשתנה לגוף אחר ולמספר אחר נמלך עמו לעשות ממנו זכרון בארץ. להיות מוציא במספרו דבר בארץ. ומחיותו הנשפע בו יתן מחלקו לשום דבר הזה שארית בארץ וכדרך שבארנו בחה"ר (שורש החמישי ענף ח') בפסוק לא תאפה חמץ חלקם נתתי אותה מאשי ע"ש. וכשאדם אוכל מאכלו או שאר מעשיו בכוונת הרצויין לפני מי שאמר והיה העולם על הדרכים שבארנו בחה"ר (שורש החמישי ענף א' ב' ג') מגביה ומנשא את חיות הקודש אותיות התורה למקום מחצבתם ושרשם היא ארץ החיים מקום שורש כל חיות אשר בארץ. ונשלם בזה כוונת בעה"ר שרצונו בחזרת כל הדברי' לשורשם ומקורם וכל הנפרדים יתאחדו לאחד מקום אשר נפרדו משם להתאחד עם יוצרם ב"ה וב"ש וזה נקרא תיקון אברי השכינה כי ממנה תוצא' חיים לכל אשר בארץ ובהעלות אותם לשמים להחזירם לשורשם אז שוש תשיש ותגל בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה להתאחד עמהם לאחד. ועוד יגדל נא כח האיש הלז בזה. כי כל ניצוצות הקדוש' שהגבי' בטוב כוונתו אח"כ הנה נפשו ורוחו ונשמתו של האיש הלז אליהם יאספו כל בחי' הנ"ק האלו ונעשה מהם מוחין להאיש הלז להוסיף בו קדוש' ואהבת ה' ויראתו בכח ניצוצי' קדושת שמו ית' השורים עליו וזה אחד מהדרכי' אשר עבור זה מעשי ה' וניצוצות הקדושות המה נפוצים כצאן אשר אין להם רועה בארץ כי האדם יראה לעינים רק הגופניות והמגושם פרי עץ ופרי הארץ אשר להנאת גופו. וטח עיניו מראות ומהשכיל לבו לומר מאין נתהווה דבר הזה בארץ ומה דמות תערכו לו מצבא וחיל שמיא להפריד ולהבדיל בין כל מין ומין מה שהכל נעשה ע"י צירופי אותיות תורתו הקדושה וצרופי שמותיו ית' ויתעלה. ומהראוי להיות ירא וחרד לבו לקרבו אל הקודש פנימה ולשום אל לבו מי יודע במה נעבוד את ה' עתה ואיזה צירוף רוח הקדוש' אשר אני מקרב עתה אלי ואם ח"ו יפנה לבבי ומחשבתי לחשוב בהם מחשבות תאות הלב וגשמיות גופי אז יהיה קרבני פיגול לא ירצה להחזיר ניצוץ הקדוש אשר בו להיות מתדבק ומתחבר בשרשי אותיות הקדושים שמו הגדול ית' הנכלל בו כל צירופי שמותיו. וח"ו יפול ניצוץ הקדוש הזה שבתוך המאכל ההוא אל בחי' הקליפות והרע ומה מאוד יגדל עוני מנשוא שאפילו קדושת שמו יתב' בין הקליפות והרע להפך הקער' על פיה ח"ו להיות ח"ו בחינות עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה שהקליפות שולטים על הניצוץ הקדוש הזה ואוסרים אותו במאסר תחת ידם. וכמה יגדל צער הניצוץ הלז עד בלי שיעור וערך על שנתרחק מבית אביו מקור שורשו ונפל בין אויבי המלך ואי אפשר לו להביט בתמונת ה' בעודו תחת ידם היש עיגום נפש וצער גדול מזה אשר מסתימין עיניו מלראות את פני המלך ה' וכביכול כביכול שכינה מה אומרת קלני מראשי וכו' כלומר שגם היא בצער על התרחקות וצער הניצוץ הלז האוכל עשות כזאת אלהים חיים ומלך עולם. אשר על כן כל זאת אשים נגד עיני המור' הגדול הזה שלא אפגם ואחטא בא' מדברים אלו אדרב' אוסיף כח ואתאמץ בכל כח כוונתי בכדי להעלו' כל אחד לשורשו ומחצבו ליחד את הנפרדים לגרום שמחה ותענוג בשכינ' עוזינו בהתקרב אליה כל בחי' חיות הנאצל ממנה ולעשות בזה נחת רוח לפניו ית"ש להשלים כוונת בעה"ר בזה כאמור:
6
ז׳ב. ועל זה אמר הכתוב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. כלומר תשאו עיניכם למרום להבין מאין נמשך התהות הדבר הזה ומאין נמשך קיומו ומצבו כל ימי היותו הלא הכל הוא מאותיות התורה המוצי' במספר צבאם שכל הדברים שבעולם נתהוו ממספרי וצירופי אותיות התורה ולכולם בשם יקרא שלכל דבר מתהוה צירוף ושם אחר והכל בשמותיו של הקב"ה וכל אלה מרוב אונים ואמיץ כח היא השכינה הקדושה שמשם נחצבו ובה חיות כל אלה כנאמר:
7
ח׳ג. ועל זה אמר דוד המלך ע"ה מה אנוש כי תזכרנו וגו' עד כל שתה תחת רגליו צונה ואלפים כולם וגו'. ומאין זכה האדם להיות מושל בכל מה שיש בעולם ואך ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ שאין בכל הארץ כ"א צרופי שמותיך הקדושי' והטהורי' וצריכים להעלותם למרו' שבתן למעלה למעלה לכן ניתן הכל בידי האדם כדי שיהא הוא המעלה אותן למקומ' הרמת' וצריך לראות להחזירו למקורו ושורשו לגרום תענוג גדול עי"ז. וכל אבריו יחרדו וירעדו שלא יגרום ח"ו להשקיע הניצוץ הלז בתוך הקליפות שתגדל עונשו בזה למאוד ולראות בטוב עין שכלי שלא לצא' חוצה רק להגיע' למקומם הרמתה מקום מחצבת' אשר נחצבו משם. ואתה תחזה מסוד הקרבנות שגדלה כוחם עד בלי שיעור וערך וכל ביסוס העולמות נעשה על ידיהם ומכפרים על כל עונות האדם גדולים וקטנים כמרז"ל אלו הוה נח מקריב הקרבנות שקרב אחר המבול קודם הביאו את מי המבול לשחת כל בשר לא היה הקב"ה מביא המבול לעול' ועד עתה אין העולם עומד כי אם בזכות הקרבנות כמו שאמרז"ל (מגיל' ל"א ע"ב) א"ר אמי אלמלא מעמדו' לא נתקיימו שמים וארץ וכו' כתיב ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע שמא ח"ו ישראל חוטאי' לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה אמר לו לאו אמר לפניו רבש"ע במה אדע אמר לו קחה לי עגלה משולשת וגומר כלומר בזכות הקרבנות יהיה להם קיו' בעול' אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן שבהמ"ק קיים בזמן שאין בהמ"ק קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקוראין בהם מעלה אני עליהם כאילו מקריבין לפני קרבנותיהם ומוחל אני להם כל עונותיהם ע"כ וענין זה שיהא ע"י הקרבת הקרבן מחילת עונות האדם לכאורה אין להבין כי אם אדם חטא בהמה מה חטאה כידוע ושורש הדבר הוא כי הנה האדם בחטאו הנה נרגן מפריד אלוף אלופו של עולם וגורם ח"ו להפריד בין הדביקי' שיתרחק ויפרד חלילה וחלילה ו"ה שבשם הקדוש מי"ה והכל לפי גודל החטא כי בעוונות גדולות אף גם מכניס ח"ו בחי' ו"ה שבש' לתוך הרע ונעש' ערוה שהרע שולט על ו"ה ולפעמי' מפריד בין אותיות אלו גופייהו להיות הענן מכסה את הירח ומפסיק בינה לבין השמש ואז ח"ו הכוכבים אספו נגהם ולא יהל אור מספירות שלמעלה אליה ומזה נעשו כל הרעות שבעולם וכשמביא אדם קרבנו לפני ה' הנה קודם צריך לעשות תשובה שלימה על עונותיו כידוע וכאשר בארנו בחה"ר (שורש החמישי שם) ובתשובה הנה תשוב ה' שמשיב הה' אל הוא"ו שבשם ליחדם לאחד. ואח"כ ע"י הקרבן הנה ידוע מזוה"ק שרזא דקרבנ' עד אין סוף ופירושו כאשר כתב האר"י זלה"ה בפירוש אשה ריח ניחוח לה' וז"ל אשה רומז לעליית עולם העשיה אל היצירה ריח עליות היצירה אל הבריאה ניחוח רומז לעליית הבריאה אל האצילות לה' רומז לעליית האצילות אל הא"ס ע"כ נמצא שע"י הקרבן נעשה קרבן כשמו שמקרב את כל הארבע עולמות הנרמזים בארבע אותיות שם הוי' אל הא"ס ב"ה שמשם נאצלו ומשם המה מקבלין כל טוב ברכה וקדושה ושפע רב וכל טוב שבעולם ונעשה שמחה ותענוג גדול בכל העולמות עד בלי שיעור ומתבסם עלמא בשלימות הראוי והכל נעשה בכח הקרבן. כי כאשר הוא מקרב ומיחד את חיות הקדוש' שבתוך הבעל חי הזה לה' והחיות הלז שורשו בארץ החיים שכינתא תתאה. הרי היא ממש יחוד קוב"ה ושכינתא והבן זה היטב אם תזכה לדעת אותו כי הוא עמוק קצת למביני מדע ואך לפי שהיה בקרבנו' יחוד כל בחי' דצח"מ שהמה נשרשי' מד' אותיות הוי' כי המזבח היה האזהרה בו שיהא מזבח אדמה בחי' הדומ' ועשירי' האיפ' סול' למנח' הוא בחי' צומח והקרבן הוא בחי' חי וכהן העובד הוא בחי' מדב' ע"כ בהקרבתו היה מחבר ומיחד כל ארב' אותיות הוי' אל מאצילם בוראם יוצרם אף עשאם ב"ה וב"ש בחי' אין סוף. וע"כ רזא דקרבנא עד אין סוף כאמור. וכן הוא ממש כשאוכל אדם על כוונה הראוי הוא מקרב בזה הניצוץ חיות הקדושה למעלה וגורם בזה יחוד קוב"ה ושכינת' וכל העולמות נתבסמו ע"י וגורם שמחה וחדוה ותענוג גדול בכל העולמו' כי אין שמחה כשמחת קירוב הנפרדים למעלה דמיון תענוג שמחת אב ואם בראותם בניהם שנתרחק מאתם בכמה וכמה שנים. ובעת התראות פנים יחד מה גדלה שמחתם עד בלי שיעור ונעשה שמח ומטיב לכל ומרבה שמחה וחדוה כן ביותר אלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים תענוג קוב"ה ושכינתא כשנתקרב אליהם חיות הקדושה מאת אשר בארץ ותגדל שמחתם להשפיע לכל העולמות ולהיטב לכל ולמחול כל עונות האדם ממש כמעשה הקרבן:
8
ט׳ד. וע"כ נכון אמרו רז"ל (שם) רבי יוחנן ור"א דאמרי תרווייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על האדם ובזמן שאין בית המקדש קיים שולחנו של אדם מכפר עליו. והכל עבור כי נעשה ממש כדוגמת הקרבת הקרבן לגרום קירוב ויחוד כל העולמו' הקדושים עד אין סוף ב"ה וב"ש להשפיע שפע וברכה ורחמים וחיי' ושלום וכל טוב לכל עי"ז כי מאוד גדלה חשיבות עבודה זו בעיני הבורא ית' עד בלי שיעור וערך כאשר בארנו בחה"ר שם עיין שם. ואם תזכה ללמוד שם ולשמור ולעשות ככל אשר בארנו שם אור יאיר על נפשך ורוחך ונשמתך מבחי' חיות הקדושה שהגבהת אותם ושבין הם ללכת אל חיות נפשך להעשות מהם מוחין ואורת גדולים אשר ע"י תזכה לעבוד ה' באהבה ויראה ובענוה השלימה החביבה לפני יוצר בראשית במאוד מאוד כמאמר רז"ל (ע"ז ב' ע"ב) ענוה גדולה מכולן כלו' מכל המעלות שמנה שם חסידות ופרישות וטהרה וכו':
9
י׳ה. וזה שאמר רבה בר חנה (בבא בתרא ע"ד ע"א) אחר שאמר שקלינא לסלתאי ואנחתי' בכוותיה דרקיע שפרשנו בו בחה"ר (שורש החמישי שם) שכוון בכל מעשי הגשמיות להיות עולה כוון נכון לה' ע"כ סיים נטרינא עד למחר כי השתא ואשכחיתי' כלומר שלמחר בעת התפלה מצא כל בחי' המוחין מכל מה שהעל' במחשבתו הקדושה ביום אתמול עם אכילתו ולאו דווקא באכילה נאמר כזא' גם בכל הדברים שבעולם כמבואר בדברינו שם וגם בהשתמשות כלי כסף וכלי זהב ולבושי יקר וכדומה אם תהיה אמתיות כוונתו לשם מצות בוראו בזה לכבוד שבת או לכבוד מצוה ה' אז נתרומם ונתנשא החיות של הקדושה של הכלי הלז למעלה למעלה מקום אשר נחצב משם ונעשה גם כן כהקרבת הקרבן ככל אשר בארנו בזה:
10
י״אוהפן השני בנפוצת הניצוצות הקדושה בחפצי עוה"ז הוא כאשר ידוע מכתבי האר"י ז"ל אשר בעת שבירת הכלים הידועים למביני נסתרי התורה ירדו ניצוצות קדושות אל הס"א וגם נשמות קדושות ירדו בעומקי הקליפות ונתערב האוכל עם הפסולת והענין נעשה לצורך תיקון העולם והיה צריך להתהות הרע בעולם כדי שיוכל להיות שכר ועונש עבור זה. ונתערב טוב ברע והנם שוכנים בכל הדברים אשר בארץ מדומם וצומח חי שאינו מדבר ומאז נפילתם אל הדברים ההמה הנם מצפים וממתינים עד אשר בא יבואו לאיש צדיק בארץ הזובח את יצרו בעת האכילה או שאר צרכי וחפצי הגוף הו' התאו' הקש' והחמד' לגשמיות הדבר למלאות תאות גופו ואוכל רק לשובע נפשו הכל כאשר בארנו בחה"ר שם היטיב בכל האופנים ועי"ז כאשר שהוא משבר ומכניע תאוות וחמדת לבבו בכל צרכי הגופניות ותאוותיו כן נשבר כח הקליפה והרע והפח נשבר. ובכח כוונתו הראויה מעלה את הניצוצו' ההם מדומם לצומח ומצומח לחי שאינו מדבר ומחי למדבר ועי"ז יתבררו הנצוצו' הקדושה ויעלו מתוך הקליפה אל הקדושה כל בחי' הניצוצו' השייכים לשורש נשמתו וחיות נפשו ועמהם יצאו עוד נ"ק מתוך הקליפה כמבואר שם וכן בעשות האד' מצוה ממצות ה' מדברי ארציות כמו ציצית ותפילין סוכה ולולב בנין בהכ"נ וכדומה ע"י הטרחא והיגיעה בהמצוה משבר ומכניע תוקף הרע והס"א הנאחז בדבר ההו' ובכח כוונתו כוונ' מצוה לשם מצות בוראו מוציא את הניצוץ הלז השייך לשורש נשמתו מתוך עמקי הקליפות ומקרבו ומיחדו לעלות לשמי מרום להתאחד במקורו מקור שורש נשמתו של האיש הלז וביותר נעשה זו הבחי' מבחי' הקדושים אשר בארץ הנהרגים על קדושת שמו ית' ע"י עכו"ם אומת העולם כמו עשרה הרוגי מלכות ושארי קדושי עליון ע"י יסורי מיתה שעושין בהם עושין שבירה גדולה בהקליפות וניצוצי הקדושה מתאחדי' עם שורש נשמתו ומעלין מ"ן למעלה למעלה כידוע וקירוב זה הניצוץ הקדוש יותר גדלה מעלתו מבחי' הראשונה כי אינו דומה התראות עם הבן שהלך למרחקי' לסחור שם להתראות עם הבן שהלך עם האויבים בשביה שנים רבות ועבד שם עבודת פרך. ואח"כ ברח משם ברכוש גדול ובא לבית אביו היש ערך או שיעור לשער רב התענוג הזה ועוצם גדולות השמחה השלימה אשר בלב אביו ואמו אז כשזוכים לראות פניו ולא די שבא לבדו אף גם רכוש גדול העלה אתו משם מאבנים יקרות וזהב אופיר אשר אין ערך לערכם. וכן בזה כשזוכה הניצוץ הקדוש השייך לנשמת אדם הלז המעלהו שהיה בתוך עומקי הקליפ' ונמלט מהם כצפור הנמלט מפח יוקשו אשר בעת המלטו הנה הוא פורח מאוד למעלה למעלה בכח רב עד השמים מפני גודל הצרה והצוקה שהיה לו בפחו כן זה הניצוץ עולה במאוד מאוד למעלה וזוכה לראות פני אביו בשמחה בפנים שוחקו' צוהבות ומסבירות ותענוג כנ"י אז הוא בלי שיעור וערך כראותה שנמלט מתוך שביה קשה כזה עמקי הקליפות ולא זו בלבד שהוא בא לראות פני אביו אף כל טוב אדוניו העלה בידו מרגניתא דלית ביה טומי המה הנ"ק שאינם שייכים לשורש נשמת אדם עולים עמו בסוד כאשר שלט האדם באדם לרע לו כידוע מכתבי האר"י:
11
י״בותדע שמי שדעתו יפה ככל הנזכר להעלות את ניצוצ' הקדושה מתוך דברי ארציו' לתקנם מבחי' הדומם והצומח והחי שיבאו לבחי' מדבר בכדי שע"י תשוב הרוח אל אלהי' אשר נתנה או בבחי' כוונתו עתה בשמו' וכוונת ויחודים השייכים לאכילה הזו שאחר כך בעת שיבואו לראות פני הקודש בתורה או בתפלת אמת לבוראו בכח אכילה הזו יתדבק הניצוץ הזה למקור שורשו. הנה כל ניצוצות הקדושה השייכים לשורש נשמתו וצריכים אליו לתיקון מצפים ומתאוי' מאוד להגיע אל אדם הלז שיתתקנו ע"י. כי מאן דכאיב ליה כאב אזיל לבי אסי' והם רודפין ונמשכין אחרי האיש הלז להגיע אליו אולי יוכלו להגיע על ידו לתיקון שלימותם:
12
י״גו. ושמעתי כזה מפי הצדיק איש אלהים המפורסים בישראל גדול בוצינ' רבא ויקירא מוהר"ר ישכר בער מ"מ דק"ק זלאטשוב מנוחתי כבוד באה"ק. שאמר על פסוק כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש. כלו' שהמה מבקשי' הלחם ואין הלחם מבקש אותם והוא עבור שנתנו כל מחמדיהם באוכל להשיב נפשם כלו' בעת האוכל למו נתנו כל מחמדיהם ותאוותם רק להשיב נפשם ותאוותם ולא עלה על זכרונם לתקן את הנ"ק אשר בהם וע"כ אין הנ"ק מחזירים אחריה' שיבואו ע"י לתיקון כיון שאינן מתקנין והלואי שלא יפגום אשר על כן עתה גלו בראש גולים לקבץ משם כל הנ"ק אשר נפוצים שם כדרך האומן אם הוא אומן טוב הכל מחזירין ומשכימי' לפתחו ליתן לו בגדים לתקן. אבל אם אינו אומן יפה הנה הוא הולך ומסבב על פתחי נדיבים שיתנו לו מה לתקן וכן בזה בעת שישראל ישבו על אדמתן אם היו מתקנין את הניצוצות היו כל הדברים שבעולם מחוץ לארץ משכימים לפתחיהם ומחזירין אחר איש ישראלי שיבואו לתיקון ע"י אבל כשלא נתנו לב על התיקון ההוא הוצרכו לגלות לסבב על ההרים והגבעות ותחת כל עץ רענן לשאול אוכל למו לתקן הניצוצות אשר בהם. אבל גם עתה אם ימצא איש שכחו יפה בזה מזדמנין לו כל הדברים שבעולם השייכים לשורשו ומבקשים ממנו שיבואו ע"י לתיקון ובזה פי' הבעש"ט זצק"ל פי' הפסוק רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף כי הרוחות והנשמות שבתוך המאכל ההוא מתעוררים נגדו לעוררו כאיש אשר יעור משנתו להיות לבו מתאוה להדבר שהחיות הלז נאחז בו כדי לאכלו ולברך עליו לתקנו על שלימות תיקונו. וזה רעבי' גם צמאי' שלה' נדמה שרעבי' גם צמאים למאכל ההוא וע"כ מתאוים לו אבל לא כן הוא כי זה התאוה הוא רק עבור שנפשם בהם תתעטף כלומר שנפש אדם הלז מה ששייך אל שורש נפשו נעטף ונאסף בתוך המאכל ההוא והוא המעוררו להתאות לזה לתיקון נפשו:
13
י״דז. וזה כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' כלו' הנה זה מה שמתנדב ומתאוה לבו לזה הדבר הוא כדי למען יביאה לתרומת ה' שיתרומם עד למעלה למעלה לבוא לפני המלך ה':
14
ט״וח. ועל זה אמרה התורה כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' כלומר שיהיה לך הרחבת הלב והרחבת הדעת לדעת את ה' וישר' עליך אור קדושה עליונה המוצאת ומופשטת מבחי' הגבול כי כל הדברים שבתורה הכל סובב על עבודת ה' קדושתו י"ת לא על עסקי העולם הזה. וע"כ אמרה כשיהיה לך הרחבת הדעת הלז להתאוות לה' ולמצותיו ואעפ"כ ואמרת אוכלה בשר כלו' שתחמוד לאכילת בשר. תדע שזאת היא כי תאוה נפשך לאכול בשר פי' שנפש שלך היא המתאות לאכילת בשר הזה כדי שתשלם בכל נצוצות הקדוש' השייכים אליה וע"כ אני אומר לך בכל אות נפשך תאכל בשר בבחי' צדיק אוכל לשובע נפשו עד כמה שהוא רק השבת וחמדת הנפש תאכל ולא יותר להתמלא בטנך כי אז יהיה קרבנך פיגול כנ"ל וזה רמז הקר' והאספסף אשר בקרבו התאוו תאו' לאמר מי יאכילנו בשר ולכאורה אך למותר כפל הלשון התאוו תאוה והיה לו לומר התאוו לאמר מי יאכילנו בשר. אכן ירצה לומר שהם התאוו תאו' הגשמיות הגופניות לאמר מי יאכילנו בשר ולא שהבשר נתאוה להם כי לא הי' להם במדבר בשר כלל:
15
ט״זט. ועל בחי' תיקון ועליית הניצוצות הקדושות מתוך הקליפו' והרע הנאמר סובב הולך כל הקפיטיל של מזמור שיר חנוכת הבית לדוד וגו'. כי הניצוצות האלו כשיוצאים אומרים שירה בכל כוחם והנם משבחים ומפארי' למלך הכבוד על שניצולו מפח יוקשם. וע"כ כשנבנה הבית המקדש ונתבנה בכל טוב לכבוד ה' וקדושתו. אז נתבררו כל בחי' הניצוצות שהיו בבנין המקדש בעצים ובאבנים וביריעות האוהל להתאחד עם הקדושה כי נפל מהם כל בחי' הקליפו' והרע נתגרש ונתבטל בקירוב הדברים האלה למצות ה' ולא נשאר בדברים האלה כי אם בחי' הקדושות בבירור גמור ונתאחדו עם הקדושה כי נעשו טפילים למצות ה' וקדושתו אז ישיר דוד המלך השירה ששייך לשירת הניצוצות האלה ואמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד כלומר הנה הבית בעצמו גולמי האבנים והעצים שבו אומרים שירה והוא זה ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי כלומר שהוצאתני והעלתני מעומק' דתהומא רבא לאיגרא רמא ולא שמחת אויבי המה הקליפות הרעים שהם שמחים מאוד כאשר נאסר בידם ניצוצות הקדושה כאשר כתבנו בחה"ר (שורש החמישי ענף א') ה' אלהי שועתי אליך ותרפאני ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור הכל על בחי' זו על הצלתם מפח יוקשים כנאמר ולכן זמרו לה' חסידיו והודו לו על זה כי אף שהיה רגע באפו חיים ברצונו כי ניצולו עתה בערב ילין בכי הכל בדרך הלז. ואך עתה הפכת מספדי למחול לי כאמור למעלה בבחי' צפור הנמלט מפח שעולה עד למעלה למעלה וכן המה מה שהיו נאסרים עד עתה במאסר גרם להם לעלו'. למקום גבוה נורא מאוד ועל כל זה ה' אלהי לעולם אודך שעשית עמי חסד גדול כזה וכן בכל העשיות מדברי ארציות כשנעשה לשם מצוה נתקנין הניצוצות קדושה שבדבר ההוא ומפארין למלך חי עולמים:
16
י״זי. וע"כ אמרה התורה אחר כי תבנה בית ועשית מעקה לגגך שפרשנוהו (בדרוש הרביעי פרק א') שבתחילת הבנין צריך לשום מחשבה נכונה באמת לבנות הבית הלז כדי לעשו' מעק' לגגו לקיים בזה מצות ה' כאמור שם סיימה התורה כי יפול הנופל ממנו כלומר אם לא תעשה כך שתשים מחשבתך באמת רק לשם מצוה אז ח"ו יפול הנופל מה שהוא נופל מכבר הוא הניצוץ הקדוש הנשקע בתוך האבן הזה יפול ח"ו עוד יותר לעומקי הקליפ' כשלא תשים מחשב' מצוה בבנינך:
17
י״חיא. וזה ששלחו ישראל למלך אדום נעברה נא בארצך דרך המלך נלך וגו' כי שבירת הכלים ידוע שהוא נרמז במלכי אדום בבחי' וימלוך וימת הנאמר בהם וע"כ אמרו ישראל נעברה נא בארצך שצריכים הם לעבור בגבולו גם כל בחי' הרעים לפעמים כמו אכילה ושתיה ושאר דברי גשמיות המונחים ונאסרים ת"י הקליפות בכדי ללקט משם ניצוצות קדושת שמו ית' ואך רק דרך המלך מלכו של עולם נלך כי לא נתעכב בהם רק לעשות רצון המלך בזה ללקט הניצוצות משם ולא למלאות תאוותינו ח"ו רק דרך המלך נלך כאמור:
18
י״טיב. ועל דרך זה אמרה התורה ויקם שדה עפרון וגו' לאברה' למקנה ואמרו רז"ל [מ"ר בראשית פ' נח] תקומה היתה לו שיצא מיד הדיוט ליד מלך ולכאורה לא שייך בעפר האדמה שנפקא מינה אליו אם הוא ביד הדיוט או ביד מלך אכן הוא אשר אמרנו שמיד בוא השדה לאברהם והיה משים בה מחשבת אמת מצות ה' וקדושתו אז תקומה היתה להשדה שעלו ונתרוממו הניצוצות הקדושו' שבשדה הלז אל קדושת ה' ותקומת אמת היתה להם מיד הקליפות הקשות אל קדושות המלך ה' צבאות:
19
כ׳ואחרי שבארנו כל זה יתבאר דברי המדרש שהתחלנו בו על נכון כי לכאורה יפלא על מה הוצרך הקב"ה אז להראו' לו המזבח שיהיה בבית עולמים עם הכבש וגדולות מעלות הקרבנות שריחן עול' עד לשמים הלא דבר הוא אכן יבואר לפי הנזכר כי הנה יעקב אבינו שמש בבה"מד של שם ועבר י"ד שנה רצופים והיה עוסק בתורה יום ולילה כמאמר רז"ל (ילקוט רמז קי"ט) על פסוק וישכב במקום ההוא רבי יהודה אומר כאן שכב הא כל י"ד שנה שהיה מוטמן בארץ ומשמש לשם ועבר לא שכב ע"כ והיה פורש עצמו מכל דברי גופניות עד שיצא מכל בחי' הגשמיות וע"כ הוא חי לעולם ולא מת כי נעשה כולו רוחניות כאשר בארנו בחה"ר (שורש הששי ענף ג') כי היה צריך לזה שיהא מעביר על מדותיו כאשר כתבנו שם. וע"כ לא הראה לו הקב"ה דרך עבודת ה' אז רק בעסק התורה ומצות ותפלה בדביקות ה' ואך כאשר הפשיט עצמו מכל בחי' הגשמיות ונעשה כוחו יפה שלא להתאות לדברי גופניות העולם הזה. אז הראה לו הקב"ה את דרך עבודתו בבחי' העלאת הניצוצות הקדושים מכל בחי' צרכי הגוף בתוקף כוונת אמת לה' כי אף שהדברים האלה גשמיות עולם הזה מוצבים ארצה ארציות העולם אעפ"כ ראשו מגיע השמימה בשמי מרום לתענוג ונחת רוח גדול לאלהים חיים ומלך עולם. וע"כ השקיע הקב"ה השמש שלא בעונת' כדי להיות שוכב במקום ההוא כמאמרם צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה. והיתה כוונת הקב"ה להראות לו שאף בשינה שהוא צרכי הגוף וכן שארי דברי הגשמיות בכולם יש עבודת גבוה נורא מאוד ויחודים עליונים תלוין בהם כידוע מכוונת האר"י בענין השינ' שהכל נעשה כן למעלה וגורם יחודים גדולים עי"ז ואך יעקב אבינו לא הבין שיהיה נעשה מדברים אלה יחודים בשמים וע"כ הראה לו הקב"ה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו והנה ה' נצב עליו ורמז לו שעבודה זו היא ממש כמעש' הקרבנו' שנעשין מדברי ארציות עולם הזה וריחן עולה עד לשמים עד שהנה ה' נצב עליו בבחי' אשה ריח ניחוח לה' שהוא התכללו' כל העולמות עד אין סוף. וכן הוא בכל דברי ארציות כאמור למעלה. וע"כ אמר הקרא ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי כלומר שלא ידע עתה שגם בדברי ארציות יש בהם עבודת ה' בעבודה תמה והכי גדלה עבודתן לכן ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים ידוע מקום בחי' מידה ז' שהיא הנקראת שכינה תתאה אשר ממנה תוצאת חיים לכל אשר בארץ ממנה יבואו ואליה ישובו ועל ידי מתייחדין כל העולמות. וע"כ אמרו רז"ל (שם רמז ק"ב) הסולם היה עומד בבאר שבע הוא בחי' מדה הזו כמ"ש (בשער אורה שער הא') ולמד הקב"ה הדרך הנפלא הזה ליעקב אבינו אשר גדלה כוחם ממש כמעש' הקרבנות כדבר האמור:
20
כ״איג. ועל בחי' הבירור הזה שבארנו עד כה רמזו רז"ל חול מכין לשבת כי בחי' זו אינו נוהג רק בששת ימי המעשה לבררם ולהעלותם למעלה. אבל בשבת קודש אין בו בחי' בירור הניצוצו' כידוע מכתבי האר"י זלה"ה. וכל הל"ט מלאכות אסורין בו. כי ידוע שהל"ט מלאכות נתהוו מהל"ט קללות שנתקללו אדם וחוה והארץ ונתערב אז טוב ברע כמבואר (בזוה"ק בראשית ע' ע"ב) וז"ל אמר האי ינוקא שמענא בגין דכתיב ארורה האדמה בעבורך דהא בהאי שעתא דאתלטיא ארע' בחובי דאדם אתייהב רשו לשלטא' עלה ההוא חוייא בישא דאיהו מחבלא דעלמא וכו' ועל דא מקריבין ישראל קורבנא בגין לאנהרא אנפי ארעא ע"כ. ועבור קללת הארץ הלז לא יכלה הארץ להוציא גלוסקאות כאשר בזמן התיקון וניתן לדורות הבאים אחריו טורח הל"ט מלאכות קודם שיכין אדם צידה לביתו וצריך לחרוש ולזרוע וכן בתיקוני לבושי האדם עבור הקללה לא תוציא שום כלי מילת עד אחר התיקון וצריך קשירה ותפירה וכן כל הל"ט מלאכות נגד הל"ט קללות והיתה כוונת הקב"ה שע"י טורח הל"ט מלאכות והכל לדבר מצוה כי אפילו פרנסת ביתו לבד מיקרי דבר מצוה. מכש"כ שארי כוונת מצוה שבארנו [בדרוש הרביעי פ' א'] שיש בכל דברי ארציות ע"י הטורח והיגיעה הלז לשם מצוה עושין שבירה בהרע והקליפות אשר על הדבר ההוא וממתק הל"ט קללות ההם. וניצוצות הקדושות מתדבקים אל האדם הלז לעלות אתו אל הקדושה בעלותו לראות את פני ה' אלהיו בתורה ותפלה ודביקות ה' על כן בעת שצוה הקב"ה לישראל מלאכות המשכן והכל בשביל הקרבנות כדי לאנהרא אלפי ארעא צוה הקב"ה שיהא במשכן כל הל"ט מלאכות כמאמר רז"ל (שבת צ"ו ע"ב) כל מה דהוי במשכן חשיבא אב מלאכה כדי להסיר מקוד' כל בחי' הרע והקליפות ואח"כ להאיר אליה ע"י הקרבנות בבחי' סור מרע ועשה טוב שפרשנו בחה"ר (שורש א' ענף ג') הרי שהל"ט מלאכות הוא מבחי' בירור הניצוצו' אבל לא כן בשבת שאסור בכל מלאכ' כי אין בו בחי' בירור הניצוצות והטעם הוא ע"פ משל לא' ששלח אותו המלך לחוץ מבית מלכותו לעשות שם שליחתו המצטרך לו. וגם צוהו שיהא מוכן בבית המלכות ליום הכסא כשיגיע זמן המוגבל ליום שמחתו וחדותו יהיה גם הוא מן היושבים לפניו כדי לשמוח בשמחתו ולהתענג מטיב תענוג המלך לקבל תענוג משמחת המלך ואם איש משכיל הוא הנה הוא זהיר וזריז בימים שבנתיים לעשות שליחות החוץ כאשר יוכל עד זמן המוגבל ובבוא עת הזמן יום שמחת המלך הנה הוא מוכן להקרא אל המלך עם כל העמים והשרים לישב בבית המלכות להתעדן מתפנוקי המלך ואף אם לא כלה השליחות החוץ ועוד צריך להיות שם לעשות שליחתו הנה עוד חזון למועד לעשותו ביום שלאחריו אבל חלילה לעבור צווי המלך מלעמוד לפניו ביום שמחתו והנמשל מובן כי כל ענין בירור הניצוצות הוא ענין שליחות חוץ כי צריך להתקרב אל בחי' השייכ' לגשמיו' ארציות העולם הקרובים לבחי' הרע והקליפות כדי לברר משם הניצוץ הקדוש כאשר כתבנו בחה"ר (שורש החמישי ענף א') וזה הכל שייך בימות החול אבל בשבת קודש שכל נשמות ישראל באין לפני המלך ה' ברוב שמחה ונחת לחזות בנועם זיו הדרת קדושתו י"ת להתעלס באהבי' אתו חלילה וחלילה לצאת חוצה להתקרב אל בחינתם אף על רגע כמימר' וכל מאכלי שבת מחמת גודל תוקף קדושתו נעשים כולו קדש ועולה למקום הקודש ואין בו שום בחי' בירור כי אין בו מבחי' הרע כלל כאשר כתבנו (שם ענף ג') בדרך הכתוב וביום השביעי יהיה לכם קודש שאפילו הלכם שבשבת שהוא האכילה ושתיה הכל נמשך ממקום הקודש וזר לא יקרב אליהם כי קודש המה לה' וע"כ נאסר לנו אפי' ההילוך חוץ מאלפיי' אמה שמשם ואילך הוא בחי' חוץ ע"ד מאמר הקרא (יהושע ג׳:ד׳) אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפיים אמה במדה אל תקרבו אליו. הרי שבתוך אלפים נקרא קריבה ויתר מאלפים הוא בחי' הריחוק וממקום שקנה אדם השבית' שלו וקדושת השראת השבת שם עליו אין נכון לו להתרחק משם חוצה:
21
כ״ביד. ובזה בארנו מקראי קודש בתורה ויקהל משה וגו' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה ויום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון וגו' לא תבערו אש בכל מושבותיכ' ביום השבת והרבה יש לדקדק בהם א' מה נשתנה מקום זה לכתוב כאן אלה הדברים וגומר ולא כמו בשארי מצות שכתוב סתם דבר אל בני ישראל ב' ששת ימים תעשה מלאכה וכי חיוב לעשות מלאכה וששת ימים הלא יוכל אדם לומר איני ניזונית ואיני עושה ג' אומרו ויום השביעי יהיה לכם קודש מה הוא לכם היה לומר ויום השביעי יהיה קודש ד' אומרו לא תבערו אש בכל מושבותיכם כבר עוררו רז"ל (שבת ע' ע"א) על מה יצאת מן הכלל כל העושה בו מלאכה שכתוב קודם ה' מה שאמרו רז"ל כאן (מכילתא פרשה זו) למה קדמה שבת למלאכת המשכן לומר לך שאין בנין בית המקדש דוחה שבת וכן הוא בתלמודא דידן (יבמות ו' ע"א) יכול יהא בנין בהמ"ק דוחה שבת ולכאורה מפני מה היה ההו"א שבנין בהמ"ק יהא דוחה וכי זו מצוה וזו אינה אכן יתפרשו לפי דברינו הנזכר בסדר נכון כי אמרו רז"ל (שבת צ"ז ע"ב) דברים הדברים האלה הדברים אלו ל"ט מלאכות וכו' ע"כ אמר הכתוב אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם פי' הנה הל"ט מלאכות אלו שנתהוו בעולם הוא עבור שצוה ה' לעשות אותם כלומר לתקן אתם כל הל"ט קללות שנתקללו בעת החטא אדם הראשון ובטורח הל"ט מלאכות מתקנין אותם כי לעשות הוא לשון תיקון ע"ד ובן הבקר אשר עשה כידוע וע"כ ששת ימים תעשה מלאכה כלומר החיוב עליך לעשות מלאכה בכדי לתקן המעוות וקילקול מה שגרם החטא אבל וביום השביעי יהיה לכם קודש שאפילו הלכם שהוא מה שאתם מתענגים נפשיכם בבשר ודגים גם זה הוא קודש ונמשך ממקום הקודש וכל הרע שבאוכל נתבטל ונתגרש והולך לו כי חיל ורעדה יאחזון והאלילים כליל יחליף מפני פחד קדושת ה' והדר גאונו ביום השבת ק' וע"כ תבשיל של שבת ריחו נודף כמאמר רז"ל (שבת קי"ט ע"א) כי ריח ידוע מכתבי האר"י שהוא מבחי' הדיני' שבאלהים שברבוע וי"ח אותיות באלהים פשוט ומלוי גי' ריח ובשבת שכל בחי' הרע בטלין ומבוטלין והדינים נמתקין ומתבסמין מאוד נעשה ריחו נודף והמ"י וכיון שהלכם הוא קודש אין בו בחי' בירור ניצוצות ע"כ כל העושה בו מלאכה יומת כי חלילה לו לשבת חוץ עתה לקרב נשמתו אל בחי' החיצונים והנה מצינו מכמה מצות שדוחין מצות שבת כמו קרבן התמיד וקצירת העומר שהמה קרבנות ציבור וכדומה ומזה היה ההו"א לומר שאף בנין בית המקדש יהא דוחה שבת כיון שגם היא עבודת הציבור ואך לפי שצוה הקב"ה שיהא במקדש כל הל"ט מלאכות כדי שיתקנו ע"י הל"ט קללות לשבר הכוחות ההם ע"י בנין המצוה וא"כ בהכרח היו צריכים להתקרב מול אהליהם לברר משם מה שצריך לברר ובשבת אסור זה הבחי' הבירור כאמור וע"כ נאסר להם גם מלאכת המשכן בשבת ולכן אחר שצוה על מעשי שבת וכלל בזה שדוחה אף בנין המשכן ולכאורה יפלא כיון שהיא עבודת הציבור היה ראוי להיות כמו קרבנות הציבור שדוחה שבת וע"כ אמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת פי' שחלילה לכם לעורר כח אש החיצונים ביום השבת אף שהוא כדי לברר הטוב מאתם אסור בשבת וכיון שבמלאכת המשכן נצטוו דוקא שיבררו ויתקנו הל"ט קללות ע"כ נאסר להם הבנין בזה:
22
כ״גטו. וזה רמז הכתוב (מלכים א ו׳:ו׳) כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה לבלתי אחוז בקירות הבית כלו' הנה מגרעות נתן לבנין הבית בית עולמים שלא לבנותו בשבת ואך הטעם הוא לפי שנצטוו בבנינו לגרש כל הרע אש סביב חוצה לבלתי אחוז בקירו' הבי' ובע"כ יהיו מוכרחים להתקרב מעט אליהם והתורה אמרה לא תבערו אש בכל מושבותיכ' ביו' השבת כאמור:
23
כ״דבארנו עד כה שכל בחי' התיקון ובירור הניצוצות נאסר בשבת ואך כבר היתה דברינו בחה"ר (שורש החמישי ענף ח') אשר מכל התגברות הקדושה והניצו' הקדושות שעלו כל ימי החול הקב"ה מתעטר בהם ביום השבת ק' ועושה אותם עטרה לראשו ואז עטרת תפארת בראשו אשר נאמר בו ישראל אשר בך אתפאר ורמז בו יום שבת כי בך אתפאר גי' בשבת במספר השוה כי בשבת מתעטר ומתפא' באלו הניצוצות שעלו בכל ימי החול ולעינינו מראה הקב"ה החדוה והשמחה ועטרה על ראשו אשר לפניו מכח מעשינו ובזה נתישר כוחינו על העבר ורוח חסד ורחמים ועוצם קדושה מוריד עלינו להיות עוד לעבוד עבודתו בשלימות כל ימי החול על זה רמזו חול מכין לשב' כי בחול הוא בחינ' הבירורין ובשבת נעשה מהם כתר ועטרה על ראש מלך חי עולמים ב"ה וב"ש והוא מוריד עלינו עי"ז קדושה והדרת זיו אורו לעבוד עבודתו בשלימות ועל זה רמז במלת שבת שהוא נוטריקון שבת בו תתעטר ושבת בחול תכין להורת על האמור בבחינ' חול מכין לשבת ובשבת הקב"ה מתעטר בהם וגם רמז שבת בו תיקון שכל הדברים מתוקנים בו בדרך יום השביעי יהיה לכם קדש שאף הלכם קודש הוא וכל בחי' הרוח נתהפך להוד והדר והיה השם הזה לך לאות ולזכרון לכל דברינו בדרוש הלז ושבת בו תתקדש שתקבל קדושה של מעלה לכל ימי השבוע ברוב חן וחסד מאת צור ישראל ב"ה וב"ש הנכבד והנורא אמן אמן אמן ובזה נשלם מה שהיה רצונינו לבאר בדרוש הזה:
24
כ״הסליק דרוש השביעי מעלת קדושת שבת לעם ה' בהשמיעי. אתפללה אל אלהי דבריו אשר שם בפי לא ימושו מפי ומפי זרעי. הוא יחננו יעזרני ויושיעני להתחיל ולסיים דרוש השמיני:
25