ספרא, בהר, פרק חSifra, Behar, Chapter 8
א׳[א] "וכי תשיג יד גר ותושב עמך" – מי גרם לזה שיעשיר? דבוקו עמך. "ומך אחיך עמו" – מי גרם לזה שיעני? דבוקו עמו. "ונמכר לגר", זה גר צדק; "תושב" – זה גר אוכל נבלות. "משפחת גר" – זה העכו"ם. כשהוא אומר "או לעקר" – זה הנמכר לעכו"ם עצמה. בא ואמר לו "הרי אני נמכר!", יכול הזקק לו? תלמוד לומר "אחרי נמכר" – הא אין אתה נזקק לו אלא משימכר. "גאולה תהיה לו" – מיד; אל תניחנו שיטמע. מנין שאחיו מאביו קודם לאחיו מאמו? תלמוד לומר "אחד מאחיו יגאלנו".
1
ב׳[ב] "דודו" – זה אחי אביו. "בן דודו" – זה בן אחי אביו. "או משאר בשרו ממשפחתו" – מלמד שהקרוב קודם.
2
ג׳[ג] "או השיגה ידו" – יד עצמו. "ונגאל" – ביד כל אדם. מה תלמוד לומר? "יגאלנו" "יגאלנו" שלשה פעמים? לרבות את כל הגאולות שיהיו כסדר הזה.
3
ד׳[ד] "וחשב עם קונהו" – ולא יורשי קונהו. "משנת המכרו לו עד שנת היובל" – אינו יוצא בשש. "והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו" – בכסף הוא נגאל ואינו נגאל בתבואה ולא בכלים.
4
ה׳[ה] ומנין שהוא יוצא בגרעון כסף? תלמוד לומר "אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו". מנין אתה אומר, נמכר לו ממנה מנה, והשביח, והרי הוא יפה ממאתים מאתים כסף; מנין שאין מחשב אלא ממנה מנה? תלמוד לומר (ויקרא כה, נא) 'מכסף מקנתו ישיב'. נמכר לו ממאתים מאתים כסף, ואינו יפה אלא ממנה מנה; מנין שאינו מחשב אלא ממנה מנה? תלמוד לומר (ויקרא כה, נב) "כפי שניו ישיב את גאולתו".
5
ו׳[ו] למדנו לנמכר לעכו"ם כשהוא נגאל, ידו על העליונה. מנין לנמכר לישראל כשהוא נמכר, ידו על העליונה? תלמוד לומר "שכיר" "שכיר" (ויקרא כה, נג) (ויקרא כה, מ) לגזירה שוה: מה "שכיר" האמור לעכו"ם – כשהוא נגאל ידו על העליונה, אף "שכיר" האמור לישראל – ידו על העליונה.
6
ז׳[ז] "כשכיר שנה בשנה יהיה עמו" – מה שהוא אוכל, הוא אוכל; ומה שהוא שותה, הוא שותה.
7
ח׳[ח] "לא ירדנו בפרך" – יכול יכנס לביתו לידע מה הוא עושה לו? תלמוד לומר "לעיניך" – אין אתה מצווה אלא לעיניך.
8