ספרא, צו, פרק יבSifra, Tzav, Chapter 12
א׳[א] "וּבְשַׂר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יֵאָכֵל" – הרי זה בא ללמד על הנאכלים ליום אחד שאכילתם ליום אחד. אין לי אלא תודה; מנין לרבות את הלחם? תלמוד לומר (ויקרא ז, טו-טז) "קרבנו". מנין לרבות הולדות והתמורות? תלמוד לומר "וּבְשַׂר". מנין לרבות חטאת ואשם? תלמוד לומר "זבח". מנין לרבות שלמי נזיר ושלמים הבאים מחמת פסח? תלמוד לומר "שלמיו".
1
ב׳[ב] "ביום קרבנו יֵאָכֵל" – אין לי אלא אכילתם ליום אחד; ומנין אף תחלת זביחתם לא תהא אלא על מנת לאכול ליום אחד?
2
ג׳[ג] תלמוד לומר (ויקרא כב, כט-ל) "וכי תזבחו זבח תודה ליהו-ה לִרְצֹנְכֶם תזבחו ביום ההוא יֵאָכֵל" – שאין תלמוד לומר – אלא אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה; שאף תחלת זביחתה לא תהא אלא על מנת לאכול ליום אחד.
3
ד׳[ד] אין לי אלא תודה; מנין לרבות לכל הנאכלים ליום אחד שלא תהא זביחתן אלא על מנת לאכול ליום אחד? תלמוד לומר "וכי תזבחו זבח" – לרבות כל הנאכלים ליום אחד שלא תהא זביחתן אלא על מנת להאכל ליום אחד.
4
ה׳[ה] "לא יניח ממנו עד בקר" – אבל אוכל הוא כל הלילה. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? להרחיק מן העבירה. אבל אין מחשבה פוסלת בהן ואין חייבים עליהם משום נותר עד שיעלה עמוד השחר.
5
ו׳[ו] "ואם נדר או נדבה זבח קרבנו" – הרי זה בא ללמד על הנאכלים לשני ימים שנאכלים לשני ימים. אין לי אלא שלמים; מנין לרבות את החגיגה? ארבה את החגיגה הבאה בזמנה. מנין חגיגה הבאה מחמת פסח חגיגה הבאה תשלומין? שלמים הבאים בתוך המועד? שלמים הבאים לאחר המועד? תלמוד לומר 'נדר' – "ואם נדר או נדבה".
6
ז׳[ז] בתוך שנאמר (דברים טז, ד) "לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר" – בחגיגה הבאה עם הפסח הכתוב מדבר שתיאכל לשני ימים יכול ליום אחד? תלמוד לומר לבקר לבקרו של שלישי. יכול לבקרו של שני. ומה אני מקיים חגיגה הנאכלת לשני ימים – חוץ מזו… תלמוד לומר 'נדר' – "ואם נדר או נדבה".
7
ח׳[ח] לרבות חגיגה הבאה עם פסח שתאכל לשני ימים מניין? לרבות את התמורות ואת הולדות? תלמוד לומר נדר אם נדר אם נדבה מנין לרבות את בכור ואת המעשר? תלמוד לומר "אם זבח".
8
ט׳[ט] "ביום הקריבו את זבחו יֵאָכֵל וממחרת" – אין לי אלא אכילתן לשני ימים; מנין שאף תחלת זביחתן לא יהיה אלא על מנת להאכל לשני ימים? תלמוד לומר (ויקרא יט, ה-ו) "וכי תזבחו זבח שלמים ליהו-ה…ביום זבחכם יֵאָכֵל וממחרת" – שאין תלמוד לומר – אלא אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה; שאף תחלת זביחתן לא תהיה אלא על מנת להאכל לשני ימים.
9
י׳[י] אין לי אלא שלמים; מנין לכל הנאכלים לשני ימים שלא תהא זביחתן אלא על מנת להאכל לשני ימים? תלמוד לומר "וכי תזבחו זבח שלמים" – לרבות כל הנאכלים לשני ימים שלא תהא תחלת זביחתן אלא על מנת להאכל לשני ימים.
10
י״א[יא] "ביום הקריבו את זבחו יֵאָכֵל" – מצוה לאכל ממנו ביום הראשון. יכול ליום אחד? תלמוד לומר "וממחרת". אי "ממחרת" יכול מצוה לאכלו לשני ימים? תלמוד לומר "והנותר" – אם הותיר, הותיר.
11
י״ב[יב] או "והנותר", יכול אם הותירו כולו יהיה פסול? תלמוד לומר "יֵאָכֵל" – ואפילו כולו.
12
י״ג[יג] יכול יהיה נאכל אור לשלישי? ודין הוא! זבחים נאכלים ליום אחד וזבחים נאכלים לשני ימים. מה זבחים הנאכלים ליום אחד – לילו אחריו, אף זבחים הנאכלים לשני ימים – לילו אחריו! תלמוד לומר (ויקרא יט, ו) "עד יום" – עד יום הוא נאכל ואינו נאכל לאור שלישי.
13
י״ד[יד] יכול ישרף מיד? ודין הוא! זבחים נאכלים ליום אחד וזבחים נאכלים לשני ימים. מה זבחים הנאכלים ליום אחד – תיכף זמן אכילתן שריפתן, אף זבחים הנאכלים לשני ימים – תיכף אכילתן שריפתן! תלמוד לומר "ביום" – ביום הוא נשרף ואינו נשרף בלילה. או אינו אומר 'בשלישי ישרף' – עבר שלישי לא ישרף… תלמוד לומר (ויקרא יט, ו) "ישרף" – אפילו לעולם.
14
ט״ו[טו] "מִבְּשַׂר" – ולא מן העצמות, ולא מן הגידין, ולא מן הקרנים, ולא מן הטלפים. "הזבח" – פרט לעובר ולשיליא. "ביום השלישי באש יִשָּׂרֵף" – בנה אב לכל הנשרפין שלא יהיו נשרפים אלא ביום.
15