ספרא, צו, פרשה יSifra, Tzav, Section 10
א׳[א] "בני ישראל" מוזהרים על החלב ואין עובדי כוכבים מוזהרים על חלב. [והלא דין הוא!] ומה אם אבר מן החי – שאין חייבים עליו כרת – איסורו נוהג בבני נח כישראל, חלב – שחייבים עליו כרת – אינו דין שיהיה איסורו נוהג בבני נח כישראל?! תלמוד לומר "בני ישראל" – בני ישראל מוזהרים על החלב ואין העכו"ם מוזהרים על החלב.
1
ב׳[ב] אין לי אלא בני ישראל; מנין לרבות הגרים והמשוחררים? תלמוד לומר (ויקרא ז, כה) "כי כל אֹכֵל חלב". "כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ" – פרט לבהמה טמאה ולחיה ולעופות.
2
ג׳[ג] והלא דין הוא! ומה אם הדם – שאינו חייב עליו משום פיגול ונותר וטמא – הרי הוא נוהג בבהמה טמאה ובחיה ובעופות, חלב – שחייבים עליו משום פגול ונותר וטמא – אינו דין שינהוג בבהמה טמאה ובחיה ובעופות?! תלמוד לומר "כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו" – פרט לבהמה טמאה ולחיה ולעופות.
3
ד׳[ד] אין לי אלא חלב שור וכשב ועז המיוחדים; מנין לרבות את הכלאים? תלמוד לומר "שור וכשב ועז", דברי רבי עקיבא. ואם נפשך לומר: (ויקרא ז, כה) "מן הבהמה" – לרבות את הכלאים. יכול כל שהיה בכלל עונש הרי הוא בכלל אזהרה – כוי ופחות בכזית שאינם בכלל עונש לא יהיו בכלל אזהרה… תלמוד לומר (ויקרא ג, יז) (שם ז, כג) "כל חלב".
4
ה׳[ה] "וחלב נבלה וחלב טרפה" – בנבלת בהמה טהורה הכתוב מדבר. יכול נבלת בהמה טמאה במשמע? ודין הוא! טיהר מכלל חלב, טיהר מכלל נבלה. מה מצינו שטיהר מכלל נבלה – בטמאה, אף לא טיהר מכלל חלב אלא בטמאה! או כלך לדרך זה: טיהר מכלל חלב וטיהר מכלל שחוטה. מה מצינו שטיהר מכלל שחוטה – בטהורה, אף לא טיהר מכלל חלב אלא בטהורה! כשאתה כלך לדרך זו אין כאן אלא בהמה טהורה וכשאתה כלך לדרך זו אין כאן אלא בהמה טמאה. תלמוד לומר "טריפה" – יצאת בהמה טמאה שאין לה טריפה.
5
ו׳[ו] ממשמע מוציא את בהמה טמאה שאין לה טריפה ומביא חיה טהורה שיש לה טריפה… תלמוד לומר 'חלב..לא תאכלוהו' – חלב שאסור באכילה טיהרת; יצאת חלב חיה טהורה שמותר באכילה.
6
ז׳[ז] "…לֹא תֹאכְלֻהוּ" – יכול לא יאכילנו לאחרים? תלמוד לומר "וְאָכֹל" – מאכילו אתה לאחרים. או "ואכֹל" – יכול חלב שמותר בהנאה יהא טהור, חלב שור הנסקל ועגלה ערופה שאינו מותר בהנאה לא יהא טהור… תלמוד לומר "כל חלב…יעשה לכל מלאכה".
7
ח׳[ח] מה תלמוד לומר "לכל מלאכה"? רבי יוסי הגלילי אומר יכול במלאכת הקדש יהיה מותר, במלאכת חולין לא יהיה מותר? תלמוד לומר "לכל מלאכה". רבי עקיבא אומר יכול למלאכת חולין יהיה טהור, למלאכת הקדש לא יהיה טהור? תלמוד לומר "לכל מלאכה".
8
ט׳[ט] "כי כל אֹכֵל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה אשה להשם" – אין לי אלא חלב תמימים שכשר לקרב; חלב בעלי מומין מנין? תלמוד לומר "מן הבהמה". חלב חולין מנין? תלמוד לומר "…כי כל אֹכֵל חלב". אם כן למה נאמר "אשר יקריב ממנה אשה להשם"? חלב שכמותו כשר לקרב אמרתי; יצא חלב דפנות שאין כשר לקרב.
9
י׳[י] "ונכרתה הנפש" – ולא צבור. "הנפש" – להביא את השותה. "הָאֹכֶלֶת" – ולא המאכלת. 'אוכלת' – כדי אכילת כזית. "מעמיה" ועמיה בשלום
10
י״א[יא] "וכל דם לא תֹאכְלוּ" – יכול אף דם מהלכי שתים, דם שרצים, ודם בצים, ודם חגבים [ודם דגים] – הכל בכלל? תלמוד לומר "לעוף ולבהמה" – מה עוף ובהמה מיוחדים – יש בהם טומאה קלה ויש בהם טומאה חמורה, יש בהם איסור ויש בהם היתר, והם מין בשר. יצא דם מהלכי שתים שאין בו טומאה קלה; דם שרצים שאין בו טומאה חמורה; דם בצים שאין מין בשר; דם חגבים ודם דגים שכולו מותר. "לעוף ולבהמה" מה עוף שאין בו כלאים אף בהמה שאין בה כלאים… תלמוד לומר "ולבהמה". אי מה בהמה שאין בה ב'אם על הבן' אף עוף שאין בו ב'אם על הבן'… תלמוד לומר "ולעוף".
11