ספרא, צו, פרשה חSifra, Tzav, Section 8
א׳[א] "וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל…בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יֵרָצֶה" – אמר ר' אליעזר, כוף אזניך לשמוע שהשוחט את זבחו על מנת לאכלו ביום השלישי הרי זה ב-'לא ירצה'. אמר רבי עקיבא שומע אני "וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יֵרָצֶה" – אם אכל ממנו ביום השלישי יהיה פסול, ואי אפשר לומר כן! מאחר שהוכשר יחזור ויפסל?! הן?! אם מצינו בזב וזבה ושומרת יום כנגד יום שהן בחזקת טהרה, וכשראו – סתרו; אף זה, שהיה בחזקת היתר, אם אכל ממנו ביום השלישי יהיה פסול! תלמוד לומר "המקריב" – בשעת הקרבה הוא נפסל ואינו נפסל ביום השלישי
1
ב׳[ב] או אינו אומר 'המקריב' אלא זה כהן המקריב… תלמוד לומר "אֹתוֹ" – בזבח הוא מדבר ולא בכהן.
2
ג׳[ג] בן עזאי אומר מה תלמוד לומר "אֹתוֹ"? לפי שנאמר (דברים כג, כב) "כי תדור נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו" – יכול המאחר נדרו ב-'לא ירצה'? תלמוד לומר "אֹתוֹ" – אותו ב-'לא ירצה' ואין מאחר נדרו ב-'לא ירצה'. אחרים אומרים "לֹא יֵחָשֵׁב" – במחשבה היא נפסל ואין נפסל בשלישי.
3
ד׳[ד] יכול אין מחשבה פוסלת אלא בזריקה; מנין לרבות שחיטה וקבלת הדם? תלמוד לומר 'אם האכל יאכל…' – לרבות שחיטה וקבלת הדם. יכול שאני מרבה שירי הדם והקטר חלבים ואכילת בשר? תלמוד לומר "המקריב" – זריקה בכלל היתה, למה יצאת? להקיש אליה! מה זריקה מיוחדת שמעכב כפרה – אף אני מרבה שחיטה וקיבול הדם שמעכבים את הכפרה, ומוציא אני את שירי הדם והקטרת חלבים ואכילת בשר שאין מעכבים את הכפרה.
4
ה׳[ה] רבי מאיר אומר מחשבה פוסלת בהילוך; שאי אפשר לעבודה בלא הילוך. ור' שמעון אמר אין מחשבה בהילוך. שאי אפשר לעבודה שלא בשחיטה ושלא בקבלה ושלא בזריקה אבל אפשר לה שלא בהילוך. שוחט בצד המזבח וזורק. ר' אלעזר אומר המהלך במקום שצריך להלך – המחשבה פוסלת. מקום שאין צריך להלך – אין מחשבה פוסלת. שאין מחשבה פוסלת אלא בדבר הכשר לעבודה ובמי שראוי לעבודה ובמקום שהוא כשר לעבודה.
5
ו׳[ו] יכול אין מחשבה פוסלת אלא באכילת בשר; מנין לרבות זריקה והקטר חלבים ושפיכת שירים? תלמוד לומר 'אם האכל יאכל' – אכילה לאדם ואכילה למזבח.
6
ז׳[ז] למדנו לזבחים הנאכלים לשני ימים שמחשבה פוסלת בהם בשלישי; מנין לזבחים הנאכלים ליום אחד? ודין הוא! זבחים נאכלים לשני ימים וזבחים נאכלים ליום אחד. מה זבחים הנאכלים לשני ימים – מחשבה פוסלת בהם, אף זבחים הנאכלים ליום אחד – מחשבה פוסלת בהם בשני! דיו לבא מן הדין להיות כנידון! מה אלו לשלשה אף אלו שלשה!
7
ח׳[ח] אני אדיננו דין אחר: זבחים נאכלים ליום אחד, זבחים נאכלים לשני ימים. מה זבחים הנאכלים לשני ימים – אחר זמן אכילתן מחשבה פוסלת בהם בשלישי, אף זבחים הנאכלים ליום אחד – תהא מחשבה פוסלת בהם בשני אחר זמן אכילתם!
8
ט׳[ט] הין?! אם פסלת מחשבה בשלישי – שאין כשר לאכילת כל זבח, תפסול מחשבה בשני שהוא כשר לאכילת קדשים קלים?! תלמוד לומר "וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו" – לרבות זבחים הנאכלים ליום אחד שתהא מחשבה פוסלת בהם בשני.
9