ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק יSifra, Vayikra Dibbura DeChovah, Chapter 10
א׳[א] "או הודע אליו" – לא שיאמרו לו אחרים. או יכול אף על פי שאינו מכחיש? תלמוד לומר "או הודע אליו חטאתו..והביא".
1
ב׳[ב] "והביא את קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה" – מנין שתהא בת שנתה? ודין הוא! זה מביא חטאת ומצורע מביא חטאת. מה חטאת מצורע – בת שנתה, אף זו – בת שנתה! לא! אם אמרת בחטאת מצורע – שהיא טעונה נסכים, תאמר בזו שאינה טעונה נסכים! חטאת נזיר תוכיח! שאינה טעונה נסכים ובאה בת שנתה! לא! אם אמרת בחטאת נזיר – שיש עמה דמים אחרים, תאמר בזו שאין עמה דמים אחרים! חטאת עכו"ם תוכיח! שאין עמה דמים אחרים ובאה בת שנתה! לא! אם אמרת בחטאת עכו"ם – שהיא קבועה, תאמר בזו שאינה קבועה! הואיל ואינה קבועה – לא תבא בת שנתה! תלמוד לומר (במדבר טו, כט) "תורה אחת יהיה לכם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה" – הרי כל העושה בשגגה כעכו"ם: מה חטאת עכו"ם באה בת שנתה, אף זו – באה בת שנתה. או מה חטאת עכו"ם בשעירה אף זו בשעירה? כשהוא אומר "יהיה" לרבות שעירי רגלים; "לכם" – לרבות שעירי עכו"ם; "לָעֹשֶׂה" לרבות שעיר נשיא.
2
ג׳[ג] "וסמך את ידו על ראש החטאת" – לרבות חטאת עכו"ם לסמיכה. "וְשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הָעֹלָה" – שלא תהא שחיטתה אלא בצפון. "במקום הָעֹלָה ולקח" – שלא יהא קבול דמה אלא בצפון. מכאן אמרו: שחט בצפון וקבל בדרום, בדרום וקבל בצפון – פסול; עד שישחט בצפון ויקבל בצפון.
3
ד׳[ד] "וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ" (ויקרא ד, ל). ולמעלה הוא אומר (שם, כה) "וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ". מכאן אמרו: חטאת שקבל דמה בארבע כוסות ונתן מזה אחת, ומזה אחת, ומזה אחת – מנין שכולם נשפכים על היסוד? תלמוד לומר "וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ".
4
ה׳[ה] יכול אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע יהיו כולן נשפכים על היסוד? תלמוד לומר "וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ". הא כיצד? הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה.
5
ו׳[ו] ר' אלעזר בר' שמעון אומר ומנין אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע יהיו כולן נשפכים על היסוד? תלמוד לומר "וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ". [הא כיצד? – הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה.]
6
ז׳[ז] "וְאֶת כָּל חֶלְבָּהּ יָסִיר כַּאֲשֶׁר הוּסַר חֵלֶב מֵעַל זֶבַח הַשְּׁלָמִים". מה פירש בזבח השלמים: חלב תותב קרום ונקלף ושתי הכליות ויותרת; אף כאן – חלב תותב קרום ונקלף ושתי הכליות ויותרת.
7
ח׳[ח] "וְכִפֶּר עָלָיו" (ויקרא ד, כו) (שם, לא) (שם, לה) – שתהא כפרה לשמו; שלא יכפר לשנים כאחת; שיהיה כהן מכפר על ידי עצמו. "ונסלח לו" – אין משיירין לו ליום הכפורים. או יכול אף על פי שישב ולא הביא? תלמוד לומר "לו".
8
ט׳[ט] "ואם כבש יביא קרבנו לחטאת". ר' שמעון אומר כבשים קודמים לעזים בכל מקום; יכול מפני שהם מובחרים מהם? תלמוד לומר "ואם כבש יביא קרבנו לחטאת" – מלמד ששניהם שקולים.
9
י׳[י] תורים קודמים לבני יונה בכל מקום; יכול מפני שהן מובחרים מהן? תלמוד לומר (ויקרא יב, ו) "וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת" – מלמד ששניהם שקולים. האב קודם לאם בכל מקום; יכול מפני שכבוד האב עודף על כבוד האם? תלמוד לומר "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" – מלמד ששניהם שקולים. אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו.
10