ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק יבSifra, Vayikra Dibbura DeChovah, Chapter 12
א׳[א] ר' יוסי הגלילי אומר: מה תלמוד לומר "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ"? – לא אמרתי אלא בעדות שאפשר לה להתקיים בראיה ושלא בידועה; בידועה ושלא בראיה. ואיזו זו? זו תביעת ממון. רבי עקיבא אומר: "מֵאֵלֶּה" (ויקרא ה, ה) – יש מאלה חייב ויש מאלה פטור. בדבר שהוא של ממון – חייב, ובדבר שאינו של ממון – פטור.
1
ב׳[ב] ר' שמעון אומר: חייב כאן וחייב בפקדון. מה בפקדון אינו מדבר אלא בתביעת ממון, אף כאן לא ידבר אלא בתביעת ממון.
2
ג׳[ג] ועוד קל וחומר! מה אם הפקדון – שעשה בו נשים כאנשים. קרובים כרחוקים. פסולים ככשרים. וחייב על כל אחת ואחת בפני בית דין ושלא בפני בית דין – אינו מדבר אלא בתביעת ממון, כאן – שלא עשה בו נשים כאנשים. קרובים כרחוקים. פסולים ככשרים. ולא חייב אלא אחת בפני בית דין – אינו דין שלא ידבר אלא בתביעת ממון?! לא! אם אמרת בפקדון – שלא עשה בו את המושבע כנשבע ואת המזיד כשוגג, תאמר כאן שעשה בו את המושבע כנשבע ואת המזיד כשוגג?! הואיל ועשה בו את המושבע כנשבע ואת המזיד כשוגג – מדבר בתביעת ממון ושלא בתביעת ממון! תלמוד לומר כאן "נפש כי תחטא" ולהלן נאמר (ויקרא ה, כא) "נפש כי תחטא". מה "נפש כי תחטא" אמור להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון, אף "נפש כי תחטא" אמור כאן – לא ידבר אלא בתביעת ממון.
3
ד׳[ד] "משביעני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן" – הרי זו תביעת ממון – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר 'נפש כי תחטא' 'נפש כי תחטא' לגזירה שוה: מה 'נפש כי תחטא' אמור להלן – תובע ממון ויש לו, אף 'נפש כי תחטא' אמור כאן – תובע ממון ויש לו.
4
ה׳[ה] השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לבית דין ובאו לפני בית דין והודו – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ" – לא אמרתי אלא במקום שאין מגיד שיתחייב זה בממונו, ואיזה זה? זה בית דין.
5
ו׳[ו] מכאן אמרו: השביען בחוץ וכפרו, ובאו לבית דין והודו – פטורים. בחוץ והודו, ובאו לבית דין וכפרו – חייבים. השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לבית דין, ובאו לבית דין והודו – פטורים; כפרו – חייבים על כל אחת ואחת. השביע עליהם חמשה פעמים בפני בית דין וכפרו – אין חייבים אלא אחת. אמר ר' שמעון, מה טעם? מפני שאינם יכולים לחזור ולהודות.
6
ז׳[ז] כפרו שניהם כאחד – שניהם חייבים. זה אחר זה – הראשון חייב. כפר אחד והודה אחד – הכופר חייב. היו שני כתי עדים. כפרה הראשון ואחר כך כפרה השניה – שתיהן חייבות, מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן.
7