ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק יטSifra, Vayikra Dibbura DeChovah, Chapter 19

א׳[א] "ואם לא תשיג ידו לשתי תרים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עֲשִׂירִת הָאֵפָה" – ר' יהודה אומר חביבה מצוה בשעתה שמיד הוא מביא [עשירית האיפה], ואין ממתינים לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה.

ב׳[ב] ר' אליעזר אומר חביבה מצוה בשעתה שמיד בערכין הוא מביא סלע, ואין ממתינים לו עד שיעשיר ויביא חמשים סלעים.

ג׳[ג] ר' שמעון אומר חביבה מצוה בשעתה שהקטר חלבים כשרים כל הלילה ודוחין את השבת בשעתן, ואין ממתינים להם שיקרבו עד מוצאי שבת.

ד׳[ד] "והביא את…אשר חטא עֲשִׂירִת הָאֵפָה" – אין לי אלא קרבן חובתו עשירית האיפה; מנין לקרבן נדבתו עשירית האיפה? תלמוד לומר "קָרְבָּנוֹ..עֲשִׂירִת הָאֵפָה".

ה׳[ה] "עֲשִׂירִת הָאֵפָה" – אחד מעשרה לשלשה סאין שהן שבעה רביעים (ס"א רבעים) ועוד. "סֹלֶת" – מה סלת האמורה להלן (שמות כט, ב) מן החטים, אף כאן מן החטים. "לחטאת" – שיהיה הפרש מעות לשם חטאת. "לא ישים עליה שמן" – נותן הוא על שירים. "לא ישים עליה שמן" – ואם נתן, פסול. "ולא יתן עָלֶיהָ לְבֹנָה" – יכול אם נתן פסול? תלמוד לומר "כי חטאת". או "כי חטאת" יכול אפילו נתן עליה שמן תהיה כשרה!? תלמוד לומר "הִיא"! ומה ראית להכשיר בלבונה ולפסול בשמן? אחר שריבה הכתוב מיעט! מפני מה אני מכשיר בלבונה? שהוא יכול ללוקטה. ופוסל בשמן – שאין יכול ללוקטה.

ו׳[ו] או אינו מדבר אלא בשני כהנים? תלמוד לומר "עָלֶיהָ" – עליה בגופה של מנחה הוא מדבר. אינו מדבר בשני כהנים.

ז׳[ז] או אינו אומר אלא שלא יתן כלי על גבי כלי? תלמוד לומר "עָלֶיהָ" – עליה בגופה של מנחה הוא מדבר. לא שיתן כלי על גבי כלי.

ח׳[ח] "כִּי חַטָּאת הִיא" – אמר ר' יהודה הא מנחת כהן גדול אינה חטאת וטעונה לבונה.

ט׳[ט] "וֶהֱבִיאָהּ אֶל הַכֹּהֵן וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִמֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצוֹ אֶת אַזְכָּרָתָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי יהוה" – שיהיה מקטיר לאישים ומתכוין לשם. "חַטָּאת הִוא" – שיהיו כל מעשיה לשם חטאת. "הִוא" – פרט לכשנקמצה שלא לשמה.

י׳[י] "וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה" מה תלמוד לומר? שיכול, החמורים שבהם יהיו בכשבה ושעירה, הקלים יהיו בעוף, הקלים שבקלים יהיו בעשירית האיפה… תלמוד לומר "מאחת מאלה" – להשוות את הקלים לחמורים – לכשבה ושעירה, ואת החמורים לקלים – לעשירית האיפה.

י״א[יא] "וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה" – שתהא עבודת מנחת חוטא של כהן כשירה בו. או אינו אומר אלא להתיר עשירית האיפה של כהן? מה אני מקיים "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל"? – מנחת נדבתו, אבל עשירית האיפה שלו תאכל? תלמוד לומר "לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה" – הרי היא לכהן כמנחת נדבתו. מה מנחת נדבתו אינה נאכלת, אף עשירית האיפה אינה נאכלת. ר' שמעון אומר "וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה" – הרי עשירית האיפה של כהן כעשירית האיפה של ישראל. מה עשירית האיפה של ישראל נקמצת, אף עשירית האיפה של כהן נקמצת. הקומץ קרב לעצמו והשירים קרבים בעצמם.