ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרשה יבSifra, Vayikra Dibbura DeChovah, Section 12
א׳[א] "וְאִם" – הרי מוסיף על ענין ראשון, לומר שספק מעילות באשם תלוי. – דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' טרפון: מה לזה שמביא שתי אשמות!?אלא: מביא מעילה וחומשה, ומביא אשם בשני סלעים,ויאמר: "אם ודאי מעלתי – זו היא מעילתי וזו היא אשמי. ואם ספק – מעות לנדבה ואשם תלוי".- שֶמֵּמִּין שמביא על הודע מביא על לא הודע.
1
ב׳[ב] אמר לו ר' עקיבא: נראים דבריך במעילה המעוטה!הרי שבא לידו ספק מעילה במאה מנה -לא יפה לו: שיביא אשם בשני סלעים ולא יביא ספק מעילה במאה מנה?!- ומודה ר' עקיבא לר' טרפון במעילה המעוטה.
2
ג׳[ג] "וְעָשְׂתָה אַחַת" – לחייב על כל אחת ואחת -שאם בא לפניו ספק – חֵלֶב ודם ונותר ופגול – בהעלם אחד: חייב על כל אחת ואחת. חֵלֶב ושומן לפניו – ואכל את אחד מהן, ואין ידוע איזה מהן אכל, אשתו ואחותו עמו בבית – שגג באחת מהן, ואינו יודע באיזו מהן שגג, שבת ויום חול – עשה מלאכה באחת מהן בין השמשות, ואינו יודע באיזו מהן עשה – - מנין שמביא אשם תלוי? – תלמוד לומר "וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה – וְלֹא יָדַע, וְאָשֵׁם – וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ. וְהֵבִיא אַיִל…".
3
ד׳[ד] ר' יהודה אומר: אשתו נדה ואחותו בבית, ושגג באחת מהן ואין ידוע באיזו מהן שגג, שבת ויום הכפורים, ועשה מלאכה בין השמשות, ואין ידוע באי זו מהם עשה;, חלב ונותר לפניו, אכל אחד מהם ואינו יודע אי זה מהם אכל – - ר' אליעזר: מחייב חטאת, ור' יהושע: פוטר. אמר ר' יהודה: פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי שנאמר "כִּי תֶחֱטָא… וְלֹא יָדַע…" – פרט לזה שידע שחטא. ר' שמעון אומר: זה הוא עצמו שמביא אשם תלוי! שנאמר "כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה… וְלֹא יָדַע…" – עשה, ואינו יודע מה עשה. אבל ספק לא עשה – צא ובקש! מנין שיביא אשם תלוי?
4
ה׳[ה] "וְלֹא יָדַע" – פרט להודע. יכול לא הודע של קלות, ולא הודע של חמורות – הכל בכלל הין? את הודע שלהם – פטרת, אינו דין שנפטר את לא הודע?! או חילוף: אם את לא הודע שלהם – חייבתי, אינו דין שנחייב את הודע? הודע פטרתי – שכן פטרתי של חמורות – שיצא לידון בחטאת!
5
ו׳[ו] והלא דין הוא? ומה אם במקום שחייב את הודע של חמורות חטאת – פטר את לא הודע שלהן מחטאת, מקום שפטר את הודע של קלות מן האשם, אינו דין שנפטור את לא הודע שלהן מן האשם?! או חילוף: ומה אם במקום שפטר את לא הודע של חמורות מן החטאת – חייב את הודע שלהם חטאת, מקום שחייב את לא הודע של קלות אשם – אינו דין שנחייב את הודע שלהן אשם?! ודין אחר: ומה אם במקום שחִייב את הודע של חמורות חטאת – פטר את הודע של קלות מן האשם, מקום שפטר את [לא] הודע של חמורות מן החטאת – אינו דין שנפטר את לא הודע של קלות מן אשם?! או חילוף: ומה במקום שפטר את לא הודע של חמורות מן החטאת – חִייב לא הודע של קלות אשם, מקום שחייב הודע של חמורות חטאת – אינו דין שנחייב את הודע של קלות אשם?! – תלמוד לומר "וְאָשֵׁם" "וְאָשֵׁם" לגזירה שוה. מה 'וְאָשֵׁם' האמור להלן (ויקרא ד, כז-כח) – דבר שזדונו כרת, ושגגתו חטאת, וספיקו אשם תלוי, אף 'וְאָשֵׁם' האמור כאן (ויקרא ה, יז) – דבר שזדונו כרת, ושגגתו חטאת, וספיקו אשם תלוי.
6
ז׳[ז] "וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ" – ר' יוסי הגלילי אומר: הרי הכתוב ענש את מי שאינו יודע! אם כך ענש הכתוב למי שאינו יודע – על אחת כמה וכמה שיענוש למי שיודע!
7
ח׳[ח] ר' עקיבא אומר: האוכל חֵלֶב: מביא חטאת – בסלע. ספק אכל, ספק לא אכל: מביא אשם תלוי – בשתי סלעים. אם כך ענש הכתוב למי שבא לידו ספק עבירה – על אחת כמה וכמה שיעניש את המזיד!
8
ט׳[ט] ר' מנחם בר' יוסי אומר: הנהנה שוה פרוטה מן הקודש מביא מעילה וחומשה, ומביא אשם בשתי סלעים. צא וחשוב: כמה פרוטות בשתי סלעים? – קרוב לאלפַיִם! אם כך ענש הכתוב את השוגג – על אחת כמה וכמה שיענוש את המזיד!
9
י׳[י] רבי יוסי אומר: אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא – צא ולמד מאדם הקדמוני: שלא נצטוה אלא מצוה אחת בלא תעשה, ועבר עליה – ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף דורותיו! וכי אי זו מידה מרובה? מרובה מדת הטובה או מדת פורענות? – הוי אומר מידת הטובה. אם מדת פורענות מועטת – הרי כמה מיתות נקנסו לו ולדורות ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות. הֵשָּׁב מן הפיגול ומן הנותר, והמתענה ביום הכפורים – על אחת כמה וכמה שמזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות!
10
י״א[יא] רבי עקיבא אומר: הרי הוא אומר "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה" (דברים יז, ו) – אם נתקיימה עדות בשנים, למה פרט לך הכתוב שלשה? אלא להביא השלישי – להחמיר עליו, לעשות דינו כיוצא באלו. אם כך ענש הכתוב את הנטפל לעוברי עבירה – על אחת כמה וכמה שישלם שכר הנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה!
11
י״ב[יב] רבי אומר: הרי הוא אומר "וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס" (דברים יט, ה) – - קבע הכתוב פיקוח נפש למי שבא לידו ספק נפש – ולא ידע. אמור מעתה: המגבה הצדקות, והמפרנס את העניים, והגומל חסדים – על אחת כמה וכמה תינתן לו נפשו!
12
י״ג[יג] רבי אלעזר בן עזריה אומר: הרי הוא אומר "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה – לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אלהיך" (דברים כד, יט) – קבע הכתוב ברכה למי שבאת לידו מצוה בלא ידיעה. אמור מעתה: היתה סלע צרורה לו בכנפיו ונפלה ממנו, מצאה העני ומתפרנס בה – הרי הכתוב קובע לו ברכה כשוכח עומר בתוך שדהו!
13
י״ד[יד] "וְהֵבִיא אַיִל" – קשה, בן שתי שנים. 'צאן' – לרבות כל משמע. 'צאן' – אף החֵרֵש, אף השוטה, אף הננס. "מִן הַצֹּאן" – ולא הפלגס. "בְּעֶרְכְּךָ" – מה 'ערכך' האמור להלן (ויקרא ה, טו) – ב"כֶּסֶף שְׁקָלִים", אף 'ערכך' האמור כאן – בכסף שקלים. "לְאָשָׁם" – שיהיה מפריש מעותיו לשם אשם.
14