ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרשה גSifra, Vayikra Dibbura DeChovah, Section 3
א׳[א] "והביא" – אף לאחר יום הכפורים. "את הפר" – פר הוא מביא, ואינו מביא חלופין.
1
ב׳[ב] הלא דין הוא! מה אם היחיד – שלא שוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים – שוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית, משוח – ששוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים – אינו דין שישוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית?! נשיא יוכיח! ששוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים ולא שוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית!
2
ג׳[ג] אף אתה אל תתמה על המשיח, שאף על פי ששוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים – לא ישוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית! אלא לפי שנאמר "והביא", יכול יביא חלופים? תלמוד לומר "פר" – פר הוא מביא ואינו מביא חלופים.
3
ד׳[ד] "וסמך ידו על ראש הפר" – לרבות פר יום הכפורים לסמיכה. הלא דין הוא! מה אם זה – שאינו טעון שני וידוים ואינו טעון "אנא" – טעון סמיכה, פר יום הכפורים – שטעון שני וידוים וטעון "אנא" – אינו דין שיטעון סמיכה?! לא! אם אמרת בזה – שהוא בא על עבירת מצוה ידועה! תאמר בפר יום הכפורים שאין בא על עבירת מצוה ידועה?! [הואיל ואין בא על עבירת מצוה ידועה] לא יטען סמיכה! תלמוד לומר "וסמך..ידו על ראש הפר" – לרבות פר יום הכפורים לסמיכה."ושחט את הפר לפני השם" – בצפון.
4
ה׳[ה] "ולקח" – נאמרה כאן 'לקיחה' ונאמרה להלן 'לקיחה' (שמות כד, ו); מה 'לקיחה' אמורה להלן בכלי, אף כאן – בכלי.
5
ו׳[ו] "ולקח הכהן המשיח" – אין לי אלא המשיח בשמן המשחה; מרובה בגדים מנין? תלמוד לומר (ויקרא ד, טז) "הכהן". [כהן הדיוט מנין? תלמוד לומר (ויקרא ד, ה) "הכהן".] אם סופינו לרבות כהן אחר, מה תלמוד לומר "ולקח הכהן המשיח"? אלא מצוה שיקבל כהן המשיח, ואם קבל כהן אחר – עבודתו כשרה.
6
ז׳[ז] "מדם הפר" – מדם הנפש; לא מדם הבשר ולא מדם התמצית. מן הפר יקבל. "והביא אֹתו" – כשר ולא פסול. "אֹתו אל אהל מועד" – למעט קרבנו למצוה יחידית שלא ינתן מדמו על מזבח הזהב.
7
ח׳[ח] "וטבל" – ולא המספג. "וטבל…והזה…" – על כל הזיה טבילה. "אצבעו" – נאמר כאן "אצבעו" ונאמר להלן (ויקרא יד, טז) "אצבעו"; מה "אצבעו" אמורה להלן – הימנית המיומנת שבימין, אף "אצבעו" אמורה כאן – הימנית המיומנת שבימין.
8
ט׳[ט] "בדם" – שיהיה בדם כדי טבילה. "והזה" – לא המטיף; "והזה" – לא הזורק. "מן הדם" – שבענין. "שבע פעמים" – לא שבע טיפים. "שבע פעמים" – שיהיה מונה שבע פעמים, לא אחת ושבע.
9
י׳[י] "לפני יהו-ה" – יכול על כל הבית? תלמוד לומר "את פני פָּרֹכֶת". [ס"א מוסיפים או "את פני הפרוכת",] יכול אל פני הפרוכת כולה? תלמוד לומר "הקדש" – מלמד שהוא מכוין כנגד הבדים.
10
י״א[יא] "ונתן הכהן מן הדם" שבענין. "עַל קרן - קַרְנוֹת" – הרי שתים; ולמטן הוא אומר (ויקרא ד, יח) "עַל קרן/קַרְנֹת" – הרי ארבע, דברי ר' שמעון. רבי יהודה אומר "אשר באהל מועד" – לרבות כל קרנות שבאהל מועד. "מִזְבַּח קְטֹרֶת" – שיתחנך המזבח בקטרת. "קטרת" – שיהיה משל צבור. "הסמים" – שיהיו סממניה לתוכה. "לפני יהו-ה" מה תלמוד לומר? אמר ר' נחמיה, לפי שמצינו בפר הבא ביום הכפורים שהוא עומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה – יכול אף זה כן? תלמוד לומר "מזבח קטורת הסמים לפני השם" – ואין הכהן לפני ה'.
11
י״ב[יב] "וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ" – לרבות [דם] פר יום הכפורים לשפיכה. "יִשְׁפֹּךְ" – ולא יטיף; "יִשְׁפֹּךְ" – ולא יזה; "יִשְׁפֹּךְ" – ולא יזרק. "אל יסוד מזבח העֹלה" – לא על יסוד מזבח הפנימי. הלא דין הוא! מזבח החיצון זכה במתן דמים ומזבח הפנימי זכה במתן דמים. מה מזבח החיצון – מקום מתן דם קרניו שם מתן דם יסודו, אף מזבח הפנימי – מקום דם קרניו שם מתן דם יסודו!
12
י״ג[יג] כשהוא אומר בעדה (ויקרא ד, יח) "אל יסוד מזבח הָעֹלָה", שאין תלמוד לומר, אלא ללמד שאין יסוד לפנימי עצמו. וכשהוא אומר בנשיא (ויקרא ד, כה) "אל יסוד מזבח העולה", שאין תלמוד לומר, אם את שיריו לא קבל מזבח הפנימי, שירי מזבח החיצון הוא מקבל?! דבר אחר: וכי יש יסוד לפנימי עצמו?! ואם כן למה נאמר (ויקרא ד, כה) "אל יסוד מזבח הָעֹלָה"? – שיהיה יסוד 'מזבח של עולה'. "אל יסוד מזבח הָעֹלָה אשר פתח אהל מועד" (ויקרא ד, יח) – זה יסוד מערבי.
13