ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרשה טSifra, Vayikra Dibbura DeChovah, Section 9
א׳[א] יכול הנודר בנזיר ובקרבן יהא מביא קרבן זה? תלמוד לומר "כִּי תִשָּׁבַע" – על שבועה הוא חייב, לא שנדר בנזיר ובקרבן.
1
ב׳[ב] יכול המהרהר בלב יהא חייב? תלמוד למר "בִשְׂפָתַיִם" – לא בלב. או יכול שאני מוציא את הגומר בלב? תלמוד לומר "לְבַטֵּא".
2
ג׳[ג] יכול הנשבע להרע לאחרים יהא חייב? תלמוד לומר 'להרע ולהיטיב'. מה הטבה רשות אף הרעה רשות – יצא הנשבע להרע לאחרים.
3
ד׳[ד] יכול הנשבע להרע לעצמו יהא פטור? תלמוד לומר 'להרע ולהיטיב'. מה הטבה רשות אף הרעה רשות – אף אני אביא הנשבע להרע לעצמו שיהא חייב.
4
ה׳[ה] יכול שאני מוציא אף הנשבע להיטיב לאחרים? וכשהוא אומר "או להיטיב" – להיטיב אף לאחרים.
5
ו׳[ו] או יכול הנשבע לעבור על המצוה יהא חייב? תלמוד לומר 'להרע ולהיטיב'. מה הטבה רשות אף הרעה רשות – יצא הנשבע לעבור על המצות.
6
ז׳[ז] אוציא את הנשבע לעבור על המצוה ולא אוציא את הנשבע לקיים את המצוה? שהיה בדין שיהיה חייב, דברי (צ"ל כדברי – גר"א) ר' יהודה בן בתירא. אמר ר' יהודה בן בתירא מה אם הרשות – שאינו מושבע עליה מהר סיני – הרי הוא חייב עליה, מצוה – שהוא מושבע עליה מהר סיני – אינו דין שיהא חייב עליה?! אמרו לו: לא! אם אמרת בשבועת הרשות – שכן עשה לאו כהן; תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן?!
7
ח׳[ח] 'להרע ולהיטיב' – אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה; דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין? תלמוד לומר "לְבַטֵּא". אין לי אלא להבא; לשעבר מנין? תלמוד לומר "לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא", דברי ר' עקיבא. ר' ישמעאל אומר 'להרע ולהיטיב' – להבא. אמר לו [ר' עקיבא] אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה; דברים שאין בהם הרעה והטבה מנין? אמר לו: מריבוי הכתוב. אמר לו: אם ריבה הכתוב לכך, ריבה הכתוב לכך!
8
ט׳[ט] "הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה" – פרט לאנוס. "וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ" – פרט למזיד. 'ונעלם ממנו..ונעלמה ממנו' – שבועה. או יכול "ונעלם ממנו" החפץ? תלמוד לומר "בִּשְׁבֻעָה ונעלם ממנו" – על העלם שבועה הוא חייב ואינו חייב על העלם החפץ.
9