ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרק טוSifra, Vayikra Dibbura DeNedavah, Chapter 15
א׳[א] "תקריב…מנחת בכוריך" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "כרמל" מצוה להביא רך מל; מנין לא מצא רך מל, יביא יבש? תלמוד לומר "תקריב את מנחת בכוריך". מצותו להביא מן הקציר; לא מצא מן הקציר, מנין אף מן העליה? תלמוד לומר "תקריב..מנחת בכוריך", מכל מקום.
1
ב׳[ב] "בכוריך" – בכורי כל יחיד ויחיד; מלמד שאינה באה אלא משל צבור, דברי רבי עקיבא. ר' שמעון אומר נאמר כאן "בכורים לה'" ונאמר להלן (ויקרא כג, יז) "בכורים לה' ": מה "בכורים לה'" אמורים להלן – משל ציבור, אף כאן – משל ציבור. אם תאמר זו משל יחיד והלן משל ציבור – אמרת לאו! אם זו "בכורים לה'" אין הלן "ראשית קציר", ואם הלן "ראשית קציר" אין זו "בכורים לה'" – דברים מחוסרים כאן אמרן הכתוב להלן.
2
ג׳[ג] "ונתת עליה שמן" – עליה שמן ולא על לחם הפנים. הלא דין הוא! מה אם מנחת נסכים – שאינה טעונה לבונה – טעונה שמן, לחם הפנים – שהוא טעון לבונה – אינו דין שיטעון שמן?! תלמוד לומר "עליה שמן" – עליה שמן ולא על לחם הפנים.
3
ד׳[ד] "עליה לבונה" – לא על מנחת נסכים. הלא דין הוא! מה אם לחם הפנים – שאין טעון שמן – טעון לבונה, מנחת נסכים – שהיא טעונה שמן – אינו דין שתטעון לבונה?! תלמוד לומר "עליה לבונה" – לא על מנחת נסכים.
4
ה׳[ה] "מנחה" – לרבות מנחת יום השמיני ללבונה. "הִוא" – פרט לשתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה.
5
ו׳[ו] הלא דין הוא! אם מעטתים מן השמן שהוא נוהג במנחת נסכים, לא אמעטם מן הלבונה שאינה נוהגת במנחת נסכים?! אם מעטתים מן הלבונה שהיא נוהגת בלחם הפנים, לא אמעטם מן השמן שאינו נוהג בלחם הפנים?! הוא הדין! אם מעטתים מן השמן – שאינו נוהג בלחם הפנים! אמעטם מן הלבונה שהיא נוהגת בלחם הפנים?! הין אם מעטתים מן הלבונה – שאינה נוהגת במנחת נסכים! אמעטם מן השמן שהיא נוהג במנחת נסכים תלמוד לומר "הִוא" – פרט לשתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה.
6