ספרא, שמיני, פרק יאSifra, Shemini, Chapter 11
א׳[א] "וכי יִפֹּל מנבלתם" – יש מנבלתם מטמא ויש מנבלתם שאינה מטמא; פרט ליבשה שאינה יכול להשרות.
1
ב׳[ב] מנין לזרעים טמאים שזרען – טהרו? תלמוד לומר "אשר יזרע טהור". או יכול אף על פי שלא השרישו? תלמוד לומר "הוא".
2
ג׳[ג] "וכי יִפֹּל מבנלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא. וכי יֻתַּן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא" – יש לי בענין זה זרעים טמאים וזרעים טהורים. מחוברים לקרקע ותלושים מן הקרקע. מתן בידי אדם ומתן בידי שמים. אוכלי אדם ואוכלי בהמה. יש לך חילוק! אם אומר אתה: מחוברים טמאים ותלושים טהורים – טמאת את הכל! וכשאתה אומר מחוברים טהורים ותלושים טמאים – טמאת מקצת וטהרת מקצת!
3
ד׳[ד] אם אתה אומר: בידי שמים טמאים ובידי אדם טהורים – טמאת הכל! וכשאתה אומר: בידי שמים טהורים ובידי אדם טמאים – טמאת מקצת. ואם אומר אתה: אוכלי בהמה טמאים אוכלי אדם טהורים – טמאת את הכל! וכשאתה אומר אוכלי אדם טמאים ואוכלי בהמה טהורים – טמאת מקצת וטהרת מקצת!
4
ה׳[ה] "וכי יֻתַּן מים על זרע" – הרי זה בא ללמד על השרץ שלא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר. הלא דין הוא! טמא כלי חרס וטמא בשרץ. מה כלי חרס אינו מטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר – אף השרץ לא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר! הין?! אם הקל בכל חרס הקל נקל בשרץ החמור?! אלא יטמא בהכשר ושלא בהכשר! תלמוד לומר "וכי יֻתַּן מים..טמא" – הרי זה בא ללמד על השרץ שלא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר.
5
ו׳[ו] אין לי אלא לאחר הכשר מים; מנין לרבות לעשות שאר משקים כמים? ודין הוא! ומה אם כלי חרס הקל – עשה בו שאר משקים כמים, שרץ החמור – אינו דין שנעשה בו שאר משקים כמים?! או כלך לדרך זו! חמור כלי חרס שהוא מטמא מאוירו! תלמוד לומר (ויקרא יא, לד-לח) "מים…מים". מים אמורים למעלה ומים אמורים למטה. מה מים אמורים למעלה – עשה בהם שאר משקים כמים, אף מים האמורים למטה – עשה בו שאר משקים כמים.
6
ז׳[ז] דין אחר: ומה מים – שהן חוזרין לידי אביהן לטהר – מכשירין את הזרעים, משקין – שאין חוזרים לידי אביהן לטהר – אינו דין שמכשירין את הזרעים?! לא! אם אמרת במים – שנעשים אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים! תאמר במשקין שאין נעשים אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים?! הואיל ואין נעשים אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים – לא יכשירו את הזרעים! תלמוד לומר "מים…מים". נאמר מים למעלה ומים אמורים למטה. מה מים אמורים למעלה – עשה בו שאר משקין כמים, אף מים אמורים למטה – עשה בו שאר משקין כמים.
7
ח׳[ח] מנין לעשות את המחשבה כמתנה? ודין הוא! ומה אם כלי חרס הקל – עשה בה את המחשבה כמתנה, השרץ החמור – אינו דין שנעשה המחשבה כמתנה?! או כלך לדרך זו: חמור כלי חרס שהוא מטמא מאוירו! תלמוד לומר "מים…מים". מים אמורים למעלה ומים אמורים למטה. מה מים אמורים למעלה – עשה בהם מחשבה כמתנה, אף מים אמורים למטה – עשה בהם מחשבה כמתנה.
8
ט׳[ט] אין לי אלא בזמן שניתן מים על גבי זרע; נתן זרע על גבי מים מנין? תלמוד לומר "טמא"."טמא הוא לכם" – כל שהוא לצרכיכם ידות האוכלים. מכאן אמרו: יד הפרכיל טפח מכאן וטפח מכאן. יד האשכול – כל שהוא. וזנב של אשכול שריקנו ויד המכבד של תמרה – ארבעה טפחים. וקנה של שבולת שועל – שלשה טפחים. ויד כל הנקצרים – שלשה. ושאין דרכן להקצר – כל שהן. וסלעין של שבולים. יכול אף על פי שבססן בגורן? תלמוד לומר "הוא".
9