ספרא, צו, פרק גSifra, Tzav, Chapter 3
א׳[א] "לא תאפה חמץ" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "לא תעשה חמץ" (ויקרא ב, יא) יכול לאו אחד על כולם? תלמוד לומר "לא תאפה חמץ" – אפיה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה. מה אפיה מיוחדת מעשה יחידי וחייבים עליה בפני עצמה, אף אני מרבה את לישתה ואת עריכתה ואת כל מעשה ומעשה שיש בה שחייב על כל אחד ואחד לאו בפני עצמו.
1
ב׳[ב] "חלקם נתתי..מֵאִשָּׁי" – אינן רשאים ליטול אלא מותר מן האישים. אין לי אלא בו בלבד; מנין לרבות את כל הקדשים? תלמוד לומר 'כי קדש קדשים'. יכול אף הפסולה במחלוקת? תלמוד לומר "מֵאִשָּׁי" – הכשרה ולא הפסולה. יכול אם חלקוה תהיה פסולה? תלמוד לומר "הִוא" – הרי הוא בקדושתה.
2
ג׳[ג] "כחטאת" – מה חטאת מן החולין וביום ובידו הימנית, אף זו – מן החולין וביום ובידו הימנית. אי מה חטאת אם נשחטה שלא לשמה פסולה, אף זו אם נקמצה שלא לשמה פסולה? תלמוד לומר "כאשם" – מה אשם נשחט שלא לשמו – כשר, אף זו אם נקמצה שלא לשמה – כשרה.
3
ד׳[ד] ר' שמעון אומר יש מהם כחטאת ויש מהם כאשם: מנחת חוטא הרי הוא כחטאת, לפיכך אם נקמצה שלא לשמה – פסולה. מנחת נדבה הרי הוא כאשם, לפיכך אם נקמצה שלא לשמה – כשרה.
4
ה׳[ה] "כל זכר…" – לרבות בעלי מומין. למה? אם לאכילה – כבר אמור (ויקרא כא, כב)! אם כן למה נאמר "כל זכר" – לרבות בעלי מומין למחלוקת. "יאכלנה" – כשרה ולא פסולה. "חק עולם" – לבית עולמים. "לְדֹרֹתֵיכֶם" – שינהג הדבר לדורות. "מֵאִשֵּׁי יהו"ה" – אין להם אלא אחר מתן אישים.
5
ו׳[ו] "כל אשר יגע בהם יקדש" – יכול אף על פי שלא בלע? תלמוד לומר "בהם" – משיבלע. יכול אם נגע במקצתו יהיה כולו פסול? תלמוד לומר "כל הנוגע בהם יקדש" – הנוגע פסול; הא כיצד? חותך את מקום שבלע. "יקדש" – להיות כמוהו. אם פסול – פסול, ואם כשר – יאכל כחמור שבו.
6