ספרא, צו, פרק טSifra, Tzav, Chapter 9
א׳[א] "כחטאת כאשם" – מה חטאת מן החולין, בידו הימנית, וביום – אף אשם מן החולין, ובידו הימנית, וביום. "תורה אחת להם" – לסמיכה. "הכהן אשר יכפר בו לו יהיה" – פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן. "והכהן המקריב את עֹלַת איש" – פרט לעולת הקדש, דברי ר' יהודה. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אף עולת הגר. "עֹלַת איש" – אין לי אלא עולת איש; עולת נשים ועבדים מנין? תלמוד לומר "עור העֹלה" – ריבה. אם כן למה נאמר "עולת איש"? – עולה שעלתה לאיש; פרט לשנשחטה חוץ למקומה.
1
ב׳[ב] יכול שאני מרבה אף אם נשחטה שלא לשמה? הואיל ולא עלתה לבעלים לשם חובה – לא יהיו הכהנים זכאים בעורה? תלמוד לומר "עור העֹלה" – ריבה. אין לי אלא עור העולה; עורות קדשי קדשים מנין? תלמוד לומר "אשר הקריב". יכול שאני מרבה אף עורות קדשים קלים? תלמוד לומר "העֹלה" – מה עולה מיוחדת קדשי קדשים – יצאו קדשים קלים.
2
ג׳[ג] ר' ישמעאל אומר: "עור העֹלה" – אין לי אלא עור העולה; עורות קדשי קדשים מנין? ודין הוא! ומה אם במקום שלא זכו כהנים בבשר – זכו בעורות, כאן שזכו בבשר – אינו דין שיזכו בעורות?! מזבח יוכיח! שזכה בבשר ולא זכה בעורות!
3
ד׳[ד] לא! אם אמרת במזבח – שלא זכה במקצתם, תאמר בכהנים שזכו במקצתם?! הואיל וזכו במקצתם – יזכו בכולם! רבי אומר כל עצמינו לא הוצרכנו אלא לעור העולה בלבד; שבכל מקום העור מהלך אחר הבשר: פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין – עורותיהן נשרפין עמהם שנאמר (ויקרא טז, כז) "ושרפו באש את עֹרֹתם ואת בשרם ואת פִּרשם"
4
ה׳[ה] חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור ניתנים מתנה לכהן; רצו להפשיט – מפשיטין, רצו לאוכלן – אוכלים אותם ואת עורותיהם. אבל העולה – לפי שנאמר בה "והפשיט את העֹלָה" – צריך הכתוב לומר "עור העֹלָה אשר הקריב לכהן לו יהיה". "לכהן לו יהיה" – פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן. יכול לא יחלקו בבשר שהוא לאכילה אבל יחלקו בעורות שאינם לאכילה? תלמוד לומר "עור העֹלָה אשר הקריב לכהן לו יהיה" – פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן.
5