ספרא, צו, פרשה דSifra, Tzav, Section 4
א׳[א] "זאת תורת החטאת" "זאת" – אינה נוהגת בבמה. "תורת החטאת" – תורה אחת לכל חטאות שיהיה דמם טעון כיבוס. וכי מאין יצא?! מכלל שנאמר (ויקרא ו, יט-כ) "הכהן המחטא אֹתה יאכלנה..ואשר יזה מדמה..תכבס", יכול אין לי אלא חטאת החצונית שיהיה דמם טעון כבוס; חטאת פנימית מנין? ודין הוא! ומה אם קדשי קדשים – ששוו לחטאת החיצונית למריקה ולשטיפה – לא שוו לכיבוס, חטאת הפנימית – שלא שוו למריקה ולשטיפה – אינו דין שלא ישוו להם לכיבוס?! תלמוד לומר "תורת החטאת" – תורה אחת לכל חטאת שיהא דמם טעון כיבוס.
1
ב׳[ב] יכול אף חטאת העוף יהא טעון כיבוס? תלמוד לומר "זאת". "בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לפני יהו"ה" – זהו שאמר לרבות כל חטאת שלא תהא שחיטתן אלא בצפון. ר' אליעזר אומר מכאן לעולת חובה שלא תהא שחיטתה אלא בצפון. "קדש קדשים" – לרבות זבחי שלמי צבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון. "הִוא" – פרט לתודה ואיל נזיר.
2
ג׳[ג] "הכהן המחטא אֹתָהּ יֹאכלנה" – פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן. "אֹתָהּ" – כשרה ולא פסולה. "…אֹתָהּ" – שיתן דמה למעלה ולא יתן דמה למטה. וכי מאין באת? מכלל שנאמר (דברים יב, כז) "ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תאכל" – שומע אני חטאת שניתן דמה למטה כשרה; והא מה אני מקיים "על קרנות המזבח"? – מצוה. יכול כשם שטעון ארבע מתנות ואם נתנם מתנה אחת כפר – כך תהא טעונה דמים למעלה ואם נתנם למטה כשרה. והלא דין הוא! דמים נתנים למטה ודמים נתנים למעלה. מה הנתנים למטה – אם נתנם למעלה לא הורצו, אף הנתנים למעלה – אם נתנם למטה לא הורצו. מה לתחתונים אם נתנם למעלה לא הורצו – שאין מהם קרב למעלה! תאמר בעליונים אם נתנם למטה לא הורצו – שיש מהם קרב למטה! הפנימים יוכיחו! שיש מהם קרב בחוץ ואם נתנם בחוץ לא הורצו! מה לפנימים אם נתנם בחוץ לא הורצו – שאין מזבח הפנימי ממרקו! תאמר בעליונים שהרי קרנות ממרקות אותם! הואיל וקרנות ממרקות אותם – אם נתנם למטה כשרה! תלמוד לומר "אֹתָהּ" – שניתן דמה למעלה ולא שניתן דמה למטה.
3
ד׳[ה] "בְּמָקוֹם קָדֹשׁ" – יכול במחנה לויה? תלמוד לומר "בחצר אהל מועד". אין לי אלא 'חצר אהל מועד'; מנין הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש? תלמוד לומר 'במקום קדש יאכל'.
4
ה׳[ו] "כל אשר יגע בבשרה יקדש" יכול אף על פי שלא בלע? תלמוד לומר "בבשרה" – עד שיבלע. יכול אף נגע במקצתו יהא כולו פסול? תלמוד לומר "אשר יגע בבשרה" – הנוגע פסול. הא כיצד? חותך את מקום שבלע. "בבשרה" – ולא בעצמות ולא בגידין ולא בקרנים ולא בטלפים. "יקדש" – להיות כמוה; אם פסולה – תפסל, ואם כשרה – יאכל כחמור שבה.
5