ספרי דאגדתא על מגילת אסתר, מדרש פנים אחרים, נוסח אSifrei Aggadah on Esther, Midrash Panim Acherim, Version I

א׳יתברך שמו של הקב"ה שהוא יחיד בעולמו ואין שני לו. כתיב [אסתר א, א] ויהי בימי אחשורוש. רב אמר ווי היה, ושמואל אמר אחשורוש שהושחרו פני ישראל כשולי קדירה, ונעשו הכל רשין בימיו, שנאמר וישם המלך אחשורוש מס על הארץ (אסתר י א).

ב׳[אסתר א, א] הוא אחשורוש. הוא ברשעתו מתחלתו ועד סופו.

ג׳[אסתר א, א] המולך. אמר רבא שמלך מעצמו, אמרי לה לשבח, ואמרי לה לגנאי, אמרי לה לשבח, דלא הוה איניש דחשיב למלכותא כוותיה, ואמרי לה לגנאי, דלא הוה חשיב למלכותא, אלא דיהיב ממונא יתירא וקם.

ד׳[אסתר א, א] המולך מהודו ועד כוש. רב ושמואל, חד אמר הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם, וחד אמר הודו וכוש בהדי הדדי קיימו, כשם שמלך עלייהו, כך מלך על כל העולם כולו.

ה׳[אסתר א, ב] בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו. אמרו חכמים כשמלך אחשורוש בקש לישב על כסא שלמה, דכתיב בה וישב שלמה על כסא ה' (דה"א כט כג), אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע כסא שכתוב בו כסא ה', ישב עליו אותו רשע, עשה למען שמך, ואל תנבל כסא כבודך, והיאך נמצא כסא זה במדי, לאחר מיתתו של שלמה עלה שישק מלך מצרים ונטלו בכתובת בתו, הה"ד ויהי בשנה החמישית עלה שישק מלך מצרים על ירושלים (דה"ב יב ב) (כדלעיל עד בשנה השלישית ישב עליו ועשה משתה לכל שריו ועבדיו, הה"ד בשנת שלש למלכו וגו').

ו׳כתיב [אסתר ג, א] אחר הדברים האלה גדל המלך וגו'. מאי אחר הדברים האלה, אחר שברא הקב"ה רפואה למכתן של ישראל, דא"ר שמעון אין הקב"ה מכה את ישראל אלא א"כ ברא להם רפואה למכה, שנאמר כרפאי לישראל (הושע ז א), אבל לאומות העולם אינו כן, אלא מכה אותם תחלה, ואחר כך בורא להם רפואה, שנאמר ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא (ישעיה יט כב), איזה רפואה ברא להם, מה כתיב למעלה מן הענין, בימים ההם ומרדכי יושב וגו'.

ז׳כתיב [אסתר ג, ו] ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו. מה ראה המן שנתקנא במרדכי, א"ר פנחס שני עשירים עמדו בעולם, אחד מישראל, ואחד מאומות העולם, קרח מישראל שמצא אחד מאוצרותיו של יוסף, ואחד מאומות העולם זה המן, שמצא אחד מאוצרותיו של מלכי יהודה, ראה המלך שהיה עשיר, ובניו היו גיבורים, וגידלו ורוממו על כל שריו ועבדיו, וצוה שיהיו כורעים ומשתחוים לפניו, מה עשה אותו רשע, הלך ועשה לו צלם מרוקם בבגדו, כנגד לבו, והיו משתחוים לו, וכל מי שהיה משתחוה לו היה משתחוה לע"ז, ראהו מרדכי ולא קבל עליו לעבוד ע"ז, שנאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, וראה המן שאין מרדכי משתחוה לו, ונתמלא עליו חימה, אמר היך היהודים שונאים אבותי מעולם, אומר למלך ויאבדם מן העולם.

ח׳כתיב [אסתר ג, ז] הפיל פור הוא הגורל. ר' יוסי אמר (איסטרוגלוס) [איסטרולוגוס] היה המן וכתב פיתקין והפיל גורל על המזלות לידע בין יום ליום ובין חדש לחדש ובין מזל למזל. תנו רבנן כיון שאמר המן הרשע להפיל גורלות על ישראל, בא לו יום ראשון והפיל גורלות, ורוח הקודש צווחת ואומרת על עמי ידו גורל (יואל ד ג), חזר הגורל לפניו, יצתה בת קול ואמרה לו רשע גורלך שלך הוא להצלב על העץ, חזר אותו הרשע והפיל גורלות על שבעת ימי בראשית, באותה שעה הלך יום ראשון לפני הקב"ה ואמר רבונו של עולם בי בראת שמים וארץ, ואמרת אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה), (כדלעיל עד לדגים לא מצא כלום, שמח המן הרשע בלבו ואמר כשם שדגים נבלעים כך שונאי ישראל נבלעים בידי, יצתה בת קול ואמרה רשע דגים שאמרת פעמים בולעין ופעמים נבלעים, והמן הרשע נבלע ושורפין אותו ואת בניו בגיהנם בכל שנה ושנה, שנאמר תשיתמו כתנור אש לעת פניך ה' באפו יבלעם ותאכלם אש (תהלים כא י)). א"ר שמעון בשעה שאמר המן לאחשורוש נאבד את ישראל, אמר אין אנו יכולים להם, לפי שאלהיהם אינו עוזבן כל עיקר, ויש לנו ללמוד מפרעה, וממלכים הראשונים, שהיו גיבורים ממני, ועמדו עליהם ונפלו תחתיהם, ובטלו מן העולם, והיו לחרפה ולקלון לכל הדורות, חדל לך מן הרעה הזאת, משל אחשורוש והמן לשני בני אדם, לאחד שהיה לו תל בתוך שדהו וכו', (כדלעיל עד הכסף נתון לך).

ט׳[אסתר ג, ו] [ויבז בעיניו]. משל למה הדבר דומה, לעוף שקינן על שפת הים, עמד הים וצף את הקן, בא העוף לקינו ולא מצאו, מה עשה התחיל ומילא פיהו מים והקיאו ליבשה, והיבשה לים, א"ל כו' סוף כמה תוסיף לעולם לא תחמי, ולא עוד אלא שישראל משולין לעפר, מלמד שאם אין עפר אין תבואה, ואם אין ישראל אין העולם מתקיים, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו' (ירמיה לג כה), ועוד נמשלו ישראל לחול, שאם מילא אדם קדירה אוכלין והשליך בה מלוא קומצו חול, מקהה שיניו של אוכלו, וכן כל הנוגע בישראל תקהינה שיניו, שנאמר כל אוכליו יאשמו (ירמיה ב ג).

י׳[אסתר ג, יב] ויקראו סופרי המלך. ויכתב ככל אשר צוה המן. וזוהי אגרת שכתב המן האגגי ושלח לכל ממלכות הארץ, ולכל גדולי אומות העולם, להרוג ולאבד כל ישראל. כתבתי אני גדול המלך ושני לו, ראש לסגנים ושביעי לסריסים, ומובחר שבגדולי המלכות, הסכמתי אני וכל (אפריסין) [אפרכין] וכל שרי המלך ופחות וסגנים, וכל מלכי בני קדם והאחשדרפנים, הוסכמנו כולנו בעצה אחת, בפה אחד ובדבור אחד ולשון אחד, כתבנו מרשות המלך אחשורוש, וחתמנו בטבעתו, שלא להשיב על עסק הנשר הגדול, שהיה כנפיו פרושים על כל העולם כולו, ולא היה עוף בהמה וחיה יכולין לעמוד בפניו, עד שבא הארי הגדול והכה את הנשר מכה גדולה, ונשברו כנפיה, ונמרטו אגפיה, ונתקצצו רגליה, ונעשה כל העולם כולו בנחת בשלוה והשקט, מיום שנדדה מקינה עד היום הזה, ועכשיו אנו רואים שהיא רוצה לגדל ולפרוח נוצה ואגפיה, ורוצה לכסות אותנו ואת כל העולם כולו, כדרך שכיסה ושיסה את אבותינו הראשונים שהיו לפנינו, לכן נקבצו כל גדולי מלכי מדי ופרס מרשות המלך אחשורוש, וכתבנו לכם להיות כולנו בעצה אחת, להכין פחים לנשר זו ללוכדה קודם שיגדל כחה, ותחזור אל קינה, וראינו למרט אגפיה, ולשבור כנפיה, ולהאכיל בשרה לעוף השמים, ולבקע ביציה, ולפצוע אפרוחיה, ולעקור זכרה מן העולם, ולא תהא עצתינו כעצת פרעה, שגזר על הזכרים, והניח את הנקיבות, ולא כעשו שאמר יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי (בראשית כז מא), ואניח את בניו להיות לי לעבדים, ולא כעמלק שרדף אחר ישראל, והרג נחשלים שבהם, והניח גיבוריהם, ולא כנבוכדנצר שהגלם והניחם והושיבם בכסא מלכותו, ולא כסנחריב שהגלם אל ארץ כארצם, אלא הסכמנו ברוח ברורה, להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, ולא יהיה להם לא זכר ולא שם ולא זרע בעולם, שלא יעשו בנו כדרך שעשו בזקינינו ובאבותינו ובגדולינו שהיו לפנינו, שכל מי שעשה עמהם טובה, לא גמלוהו אלא רעה, וראוי לנו ללמוד מפרעה העני שעשה עמהם כמה טובות כדלעיל עד וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ.

י״א[אסתר ג, יד] פתשגן הכתב וגו'. א"ר נפחא בעלילה וכו' כדלעיל עד מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה עליהם, ושיבר את החותמות, וקרע את האגרות, והפר עצתו של המן ומחשבותיו, והצמיח ישועה לישראל ולמרדכי ולאסתר, לקיים מה שנאמר כל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק (תהלים עה יא).

י״ב[אסתר ו, א] בלילה ההוא נדדה שנת המלך. א"ר יוחנן נדדה שנת מלכו של עולם, וקרא לאבות העולם, ואמר להם בניכם נתחייבו כלייה, אמרו לפניו רבש"ע מפני מה, אמר להם מפני שלא קידשו את שמי בימי נבוכדנצר הרשע, ועשאוני כמו שאין בי כח להציל, אמרו לפניו רבונו של עולם כל מה שתרצה עשה מהם, כיון שראה הקב"ה שגברה מידת הדין, עמד מכסא דין, וישב על כסא רחמים, ואמרה כל פמליא שלו לפניו, רבונו של עולם לא בראת העולם אלא בשביל תורה שנתת לישראל, והכל עומד בזכותן של ישראל, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה), אם אומה זו אתה מאבד, אנו מה תהא עלינו, אמר להם לא יפה עשו לפני, אמרו לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך שמיראה עשו את הדבר הזה, מיד נתמלא הקב"ה רחמים על ישראל, שלח וקרא לכל עצי בראשית, אמר להן מי יתן נפשו לתלות עליו רשע, תאינה אמרה אני אתן את נפשי לתלותו עלי, וממני מביאין ביכורים ישראל לבית המקדש, ולא עוד שבי נמשלו ישראל, שנאמר כביכורה בתאינה בראשיתה וגו' (הושע ט י), גפן אמר אני אתן את נפשי, שממני מנסכין יין בבית המקדש, ולא עוד אלא שבי נמשלו ישראל, שנאמר גפן בוקק ישראל (הושע י א), וכו' כדלעיל, וכיון שקיבל עליו קוץ השתיק הקב"ה כל עצי בראשית, ואמר הואיל ונתת נפשך לתלות עליך רשע זה, שרצה לאבד בני ישראל בניי, יתלה עליך, באותה שעה קרא אותו רשע לחכמיו ואמר להם, עשו לי עץ גבוה חמשים אמה לתלות מרדכי עליו, כדי שיראו אותו כל המדינות, אמרו לו אין נמצא עץ גבוה חמשים אמה אלא בדירה שלך, מה עשה אותו רשע, סתר כל אכסדרה שלו, ונטל קוץ מביתו והכינו ונפל עליו מודדו, מיד השיבו גבריאל ואמר לו לך נאה העץ ולעצמך מששת ימי בראשית מתוקן. ורבנן אמרו נדדו עליונים ונדדו תחתונים, ורבא אמר שנת אחשורוש ממש, נפלה מילתא בדעתיה ואמר מאי האי דזמינתה אסתר להמן בהדאי, דילמא עצה קא מיעצי עלויה דההוא גברא למיקטליה, הדר אמר אי הוי הכי לא הוי איניש דרחים עלי דהוה מודע לי, חזר ואמר דילמא איכא איניש דעביד לי טובו ולא פרעתיה, משום הכי מימנעי אינשי ולא אתו ומגלי לי, ועוד אמרו חכמים, ירד מיכאל אצל אחשורוש, ונדד שנתו כל הלילה וחבטו בקרקע שס"ו פעמים, כו' כדלעיל עד והמן נדחף אל ביתו, אבל מבתו וחפוי ראש ממה שאירע לו.

י״ג[אסתר ו, יב] וישב מרדכי. מלמד ששב לשקו ולתעניתו. ויספר המן לזרש אשתו, ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי וגו'. א"ר יוחנן כל האומר דבר חכמה אפילו מאומות העולם נקרא חכם, אמרו לו אם משאר שבטים קאת יכלית ליה, ואם משבט יהודה [ובנימין] אפרים ומנשה לא יכלת ליה, יהודה כתיב ידך בעורף אויביך (בראשית מט ח), באפרים ובנימין ומנשה כתיב לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה [את] גבורתך (תהלים פ ג).

י״ד[אסתר ו, יג] כי נפול תפול פניו. דרש ר' יהודה בר' אלעאי שתי נפילות הללו למה, אמרו לו אומה זו משולה כעפר, ומשולה ככוכבים, כשהן יורדין יורדין עד לעפר, וכשהן עולין עולין עד לשמים.

ט״ו[אסתר ו, יד] עודם מדברים עמו. וכו' עד ויתלו את המן.

ט״ז[אסתר ז, י] וחמת המלך שככה. שתי שכיכות הללו למה, אחת של מלכו של עולם, ואחת של אחשורוש.

י״ז[אסתר ח, טז] ליהודים היתה אורה ושמחה. ר' יצחק פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא, שיר המעלות לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם (תהלים קכד א ב), אדם ולא מלך, ושמואל אמר לא מאסתים [ולא גאלתים לכלותם (ויקרא כו מד), לא מאסתים] בימי יונים, לא געלתים בימי אספסיינוס קיסר, לכלותם בימי המן, להפר בריתי אתם בימי רומיים, כי אני ה' אלהיכם בימי גוג ומגוג, מי שפרע מהמן הרשע בימים ההם ובזמן הזה וקלקל את מחשבתו, והשיב גמולו בראשו, והראנו מפלתו, הוא יפרע מכל שונאינו, ויראנו מפלתם, וישחית וישפיל ויכניע את כל הקמים עלינו, ויראנו מהם כנקמת המן, כמו שאמר הארי לחיות, מה עשה הארי, קיבץ כל טרפו, וזימן כל החיות, ועשה להם סעודה, ועשה להם סוכות מעור הטרף, כשהן יושבין אוכלין, אמרו לארי לישרי לן מר, עמד עליהם ואמר כד חמיתי בעילאי אחמי בתתאי, כך יעשה הקב"ה הוא יחמי לן בקדמאי, יחמי לן בבתראי, ויקיים לנו מקרא שכתוב והלכו אליך שחוח בני מעניך וגו' (ישעיה ס יד), ויקבץ נפוצותינו מארבע כנפות הארץ, ויגאלנו מהרה, ויוליכנו לבית עולמים, כמו שהבטיחנו על ידי חוזיו, ועתיד הקב"ה לפייס את ישראל, לעתיד לבא ישגר הקב"ה את אברהם לפייס את ישראל עמו, ואומר להם בתי קבלי פיוסין מלפני המקום, אומרת לו ממך אקבל פיוסין שלא חסתה על בנך יחידך, ועוד ישגר לה יצחק, אומר לה בתי קבלי פיוסין מלפני המקום, אמרה לו ממך אקבל פיוסין שברכת את עשו הרשע, שהחריב את ביתו ושרף את היכלו, והגלה את בניו לבין אומות העולם, ועוד ישגר לה יעקב ואומר לה בתי קבלי פיוסין מלפני המקום, אמרה לו ממך אפייס שנשאת שתי אחיות ועברת על מה שכתוב בתורה ואשה אל אחותה לא תקח לצרור (ויקרא יח יח), וישגר לה הקב"ה כל הנביאים, והיא משיבה להם תוכחות, מיד ילך הקב"ה אצלה, ויאמר לה בתי כל כעס זה למה, אמרה לו לא יפה אכעוס, שקיללתני והגליתני לבין האומות, עד שנעשה פני כשולי קדירה, ולא זכרת מעשה סיני, שהקדמתי נעשה לנשמע, ולא עוד אלא שאני מתיירא שלא תחזירני לבושתי הראשון, א"ל הקב"ה בתי מעשה סיני זכות הוא לך, חובה הוא לך, כתבתי בתורתי לא תרצח לא תנאף לא תגנוב, ומה כתיב בך (הגנוב ורצוח) [ורצח וגנוב] ונאוף (הושע ד ב), כתיב בתורה כבד את אביך ואת אמך, ומה כתיב בך אב ואם הקלו בך (יחזקאל כב ז), כתיב בתורה זכור את יום השבת לקדשו, ומה כתיב בך ואת שבתותי חללת (שם שם ח), אבל תנחומין לפיוסין שלא תהיה גאולה זו כגאולה ראשונה, זו לא תהיה לה הפסק עולמית, שנאמר אל תיראי כי לא תבושי (ולא) [ואל] תכלמי כי לא תחפירי [כי] בושת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד (ישעיה נד ד).

י״ח[אסתר ג, ד] ויהי באמרם אליו יום ויום. אמר ר' יודן בשם ר' בנימין בניה של רחל ניסן שוה וגדולתן שוה, וכו' כדלעיל, ר' לוי אמר בשם ר' חמא בר חנינא, א"ל משה הזהירנו בתורתו ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה (דברים כז טו), ר' יהושע אמר אמר להן ישעיה הזהירנו בנבואתו חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא (ישעיה ב כב), אמרין להון תאמר לזה להשמיד להרוג ולאבד, אמר להון והגידו ליה, ולא עוד איסגינטירין של הקב"ה הוא בנימין, וכי איסגינטירין של מלך משתחוה להדיוט, [הה"ד] ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש (גם) יוסף ורחל וישתחוו (בראשית לג ו ז), אמר זקיני לא השתחוה לזקינך ועדיין לא נולד בנימין, ואמרין ליה ואמר להון, אמר להון ואמרין ליה והגידו ליה.

י״ט[אסתר ג, ה] וירא המן כי אין מרדכי. אמר ר' אייבו תחשכנה עיניהם מראות (תהלים סט כד), לפי שראיית עינים של רשעים מורידן לגיהנם וכו' כדלעיל.

כ׳[אסתר ג, ח] ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד. ישן לו אחד מהם, אותו שכתוב בו ה' אחד, אמר ר' ברכיה בש"ר אלעזר אמר לו הקב"ה אני אין לפני לא שינה ולא תנומה, דכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכא ד), ואתה שנית אותי, ואמרת יש שינה לפני, חייך שמתוך שינה אני אעורר על אותו האיש ומפסגו מן העולם שנאמר וייקץ כישן ה' (שם עח סה).

כ״אד"א [אסתר ג, ח] ישנו עם אחד. ישנים הם מן המצוות, א"ל אחשורוש ישנים הם ואתה מבקש לעוררן עליך, א"ל לית אנא יכיל להון ערק אנא, א"ל להיכן את ערק, אם את נתון בחדרי חדרים יש להם כמה נביאים שהם מביאין על המטמונות שלך, כמו שעשו לבבל, הה"ד באו לה מקץ פתחו אבוסיה (ירמיה נ כו), א"ל מפוזר ומפורד הן. ה' הכא וי' הכא, והא כל שכן דאינון מתכנשין ואתיין עלך, א"ל מפורד, מה פרדה זו אינה קולטת זרע, כך אין אחד מהם קולט וזוכה לאומות העולם, שכן כתב להן משה לא תתחתן בהם (דברים ז ג).

כ״בד"א [אסתר ג, ח] ישנו עם אחד. א"ל שיניהון רברבין, שהן מכניסין פיקה בממונו של עולם, חדא לשבתא יומא דשבתא וכו' כדלעיל.

כ״ג[אסתר ג, ח] ולמלך אין שוה להניחם. אמר ר' לוי כל מה שהיה המן מקטרג מלמטה, היה מיכאל מלמד עליהם סניגיריא מלמעלה, וכו' כדלעיל עד הכסף נתון לך, העץ נתון לך, חושבנא דדין כחושבנא דדין.

כ״ד[אסתר ג, יב] ויקראו סופרי המלך. [ויכתב ככל אשר צוה המן]. כתיב ויצו פרעה (שמות א כב), פרעה צוה והקב"ה לא צוה, פרעה צוה כל הבן הילוד (שם), והקב"ה לא צוה, המן צוה להשמיד להרוג ולאבד, וה' לא צוה, מה בידך, מי זה אמר ותהי ה' לא צוה, ומה צוה ישוב מחשבתו הרעה וגו', וכן הות ליה, ותלו אותו ואת בניו על העץ, אמר ר' לוי ארורין הן הרשעים שהן מתעמקין עצות רעות על ישראל, כל אחד אומר עצתי יפה מעצתך, עשו אמר שוטה היה קין שהרג הבל בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו פרה ורבה, שהוא נכנס אצל אמו והוליד שת, אני אין עושה כן, אלא יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. פרעה אמר שוטה היה עשו שאמר יקרבו ימי אבל אבי (בראשית כז מא), ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו, אבל אני אין עושה כן, אלא עד דאינון דקוקין תחות אימתהון אנא משנק להון, הדא הוא דכתיב כל הבן הילוד וגו' (שמות א כב), המן אמר שוטה היה פרעה שאמר כל הבן הילוד, ולא היה יודע שהבנות נושאות ופרות ורבות, אני אין עושה כן, אלא להשמיד להרוג ולאבד, א"ר לוי אף גוג ומגוג עתיד לומר כן, שוטים היו הראשונים שהיו מתעמקים בעצה על ישראל, ולא היו יודעין שיש להן פטרון בשמים, אני אין עושה כן, אלא הריני מזדווג על פטרונם תחילה, ואחר כך אני חוזר ועושה עמהם מלחמה, הה"ד יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו (תהלים ב ב), אמר הקב"ה לי באת להזדווג ולעשות עמי מלחמה, כמה נדודים יש לפני, כמה שרפים יש לפני, כמה מלאכים יש לפני, וכמה ברקים יש לפני, אלא אני בעצמי ארד ועושה עמך מלחמה, שנאמר ויצא ה' ונלחם בגוים ההם (זכריה יד ג), וכתיב ה' כגיבור יצא (ישעיה מב יג), מה כתיב תמן, והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה יד ט).

כ״ה[אסתר ג, יד] פתשגן הכתב. אנטיגרפון דאיגרתא. להנתן דת בכל מדינה ומדינה, א"ר לוי אומות העולם נביאתן סתומה, ואינן יודעין אם להרוג ואם ליהרג. משל לאחד שהיה מהלך בדרך מן דוחקא [דאורחא] איתסבע (קם ליה) [קרסוליה], אמר הלואי הוי לי חד חמר, עבר עלוי חד רומאי דילדית חמרתיה, א"ל סב ארכיב הדין [עולאי], א"ל הא לא צלו דאישתמעית ברם אנא לא שאילת כהוגן או למרכב או למרכבה בך, משל לאדם שהיה מפרש לים הגדול, עבר עליו סער גדול ובקש לטבעו בים, אמר אי קם ליה הדין נחשולא, אנא מקריב לי חד עגל, כיון דקם ליה נחשולא, אמר לא אמרית ולא כלום, כן הן נבואתן של עובדי אלילים, להיות עתידים ליום הזה ואינן יודעין אם להרוג אם ליהרג, אבל ישראל נבואתן מפורסמות, להיות עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם.

כ״ו[אסתר ג, טו] הרצים יצאו דחופים. א"ר חנין מאן דאמר הקב"ה וותרן יוותרון בני מיעיה, אלא מאריך רוחיה וגבי דיליה, א"ל הקב"ה לשבטים, אתם מכרתם את אחיכם מתוך מאכל ומתוך משתה, [שנאמר וישבו לאכול לחם] (בראשית לז כה), חייכם שאחשורוש מוכר בניכם מתוך מאכל ומשתה, הה"ד והמלך והמן ישבו לשתות, והיה אחד מישראל יוצא לשוק, ומבקש ליקח ליטרא של בשר או אגודה של ירק, והיה פרסי בא לחנקו, ואמר למחר אני חונקך ומבזבז את ממונך. א"ר יששכר דכפר מנדי ומה אם מי שמחל ואמר לא אתם שלחתם אותי הנה וגו' (בראשית מה ח), ראה עד היכן היא מתוקנת, מי שאינו מוחל עאכו"כ.

כ״ז[אסתר ד, א] ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. ידע לרפאות את המכה, ידע מאיזה חטא לקו, על שאכלו בישולי גוים, ללבדיון שריקם איקונין של מלך, והיו הכל מתכנשין [ומסתכלין] בו, והוא יושב ומפליא את כליו.

כ״ח[אסתר ד, א] ויקרע מרדכי את בגדיו. ר' פנחס בשם ר' אושעיא אמר שבטים גרמו לאביהם ליקרע, שנאמר ויקרע יעקב שמלותיו (בראשית לז לד), והיכן נפרע להן, ויקרעו שמלותם (בראשית מד יג), מנשה גרם לשבטים ליקרע, לפיכך נקרעה נחלתו, חציה בעבר הירדן, וחציה בארץ כנען, בנימין גרם לשבטים ליקרע, עמד בן בנו ופרע לו, שנאמר ויקרע מרדכי וגו'.

כ״ט[אסתר ד, א] ויזעק זעקה גדולה ומרה. אמר ר' חנינא רבה בייא למלכא דמיעבד בייא לעלובייא, צעקה אחת צעק עשו מפני יעקב, שנאמר כשמוע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה (בראשית כז לד), והיכן פרע לבניו, כאן, ויזעק זעקה גדולה ומרה.

ל׳[אסתר ד, ד] ותתחלחל המלכה מאד. רבנן דתמן אמרי פירסה נדה, ורבנן דהכא אמרי שהפילה עוברה, ומשעה שהפילה שוב לא ילדה, ר' יהודה ב"ר סימון אומר במוך היתה משמשת, אמר ר' יהודה ב"ר סימן דריוש האחרון היה טהור מאמו וטמא מאביו.