ספרי דאגדתא על מגילת אסתר, מדרש פנים אחרים, נוסח ב ג׳Sifrei Aggadah on Esther, Midrash Panim Acherim, Version II 3

א׳[אסתר ג, א] אחר הדברים האלה גדל המלך וגו'. זש"ה בפרוח רשעים כמו עשב [ויציצו כל פועלי און להשמדם] (תהלים צב ח) לא נתגדל המן הרשע אלא לרעתו. ד"א גדל, למה גידלו, א"ר לוי לגולייר שקילל בנו של מלך, [אמר המלך אם אהרוג אותו הכל יאמרו גולייר הרג, עשה אותו ארטיגוס, ואח"כ עשה אותו הגמון, ואח"כ אמר טולו את ראשו], כך אמר הקב"ה, אילו נהרג המן כשירד לבטל בנין בית המקדש, מי יודע שהיה פגן, לכך נתגדל שידעו הכל, לכך נאמר בפרוח רשעים כמו עשב. ד"א גדל, אמר ישעיה אוי לרשע רע (כגמול) [כי גמול] ידיו יעשה לו (ישעיה ג יא), אחר הדברים האלה הרגו, לכך נאמר גדל. וישם את כסאו, עשה לו בימה למעלה מבימתו ושמו ראש מעל כל השרים אשר אתו. וכל עבדי המלך אשר בשער המלך, אלו הדיינין, שכן הוא אומר ועלתה יבמתו השערה (דברים כה ז).

ב׳[אסתר ג, ב] ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. אמר לו הוי יודע שאתה מפילנו בחרב, מה ראית שאתה מבטל (קילוותו) [קלווסין] של מלך, א"ל שאני יהודי, א"ל והלא מצינו שאבותיך השתחוו לאבותינו, שנאמר וישתחוו ארצה שבע פעמים (בראשית לג ג), א"ל בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחווה, ואני בן בנו, שנאמר איש ימיני, וכשם שלא כרע אבי, כך לא אכרע לך, לכך נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה.

ג׳[אסתר ג, ד] ויהי כאמרם אליו יום ויום. למודים היו בניה של רחל להיות מדברים עמהם יום יום, ביוסף כתיב ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה (בראשית לט י), כשראה מרדכי את המן לא עמד כנגדו, עבר המן ולא זז מרדכי, ולא שאל בשלומו, בא לו המן ועשה כאילו שואל בשלום מרדכי, ואמר לו שלום עליך מרדכי, אמר לו מרדכי אין שלום אמר ה' לרשעים (ישעיה נז כא).

ד׳[אסתר ג, ה] וימלא המן חימה. ורוח הקודש צווחת (אין לי חימה) [חימה אין לי] (ישעיה כז ד).

ה׳[אסתר ג, ו] ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו. א"ל הקב"ה בוזה בן בוזה, כתיב ויבז עשו את הבכורה (בראשית כה לד), וכתיב הכא ויבז בעיניו.

ו׳[אסתר ג, ו] ויבקש המן להשמיד את כל היהודים. התחיל מפיל גורלות, שנאמר הפיל פור הוא הגורל. [הפיל פור הוא הגורל. א"ר חמא בר חנינא אתה הוא גורלן של בני, הפיל גורלות ולא עלתה בידו, והפיל מזלות ועלתה בידו מזל דגים, אמר תפושים הם בידי כהדין נונא, א"ל רשע הם אינם בידיך אתה בידיהם, מה הדג הזה פעם הוא בולע פעם נבלע, כך אתה נבלע בידיהם, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, הפיל פור ביום ראשון ולא עלה בידו, דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה), ביום שני המשכילים יזהירו [כזהר הרקיע] (דניאל יב ג), בשלישי נברא גן עדן, ברביעי שמש בגבעון דום (יהושע י יב), בחמישי נברא זיז שדי (תהלים פ יד), בששי בהמות בהררי אלף (תהלים נ י), בשבת ישראל שומרי שבת. ונסה לחדשים, בניסן טלה לפסח, באייר ירד המן, בסיון נתנה תורה, בתמוז לא תקום פעמים צרה (נחום א ט), וכן אב, באלול מעשר בהמה, תשרי חגים. מרחשון נבנה הבית בירח בול, כסלו חנוכה, ונגמר מלאכת המשכן, טבת מזלו גדי, ונזכר ואת עורות גדי העזים (בראשית כז טז), שבט מזל דלי, זכות משה וגם דלה דלה לנו (שמות ב יט), אדר דגים לבלעם כדגים].

ז׳[אסתר ג, ח] ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד. מהו ישנו עתיקים. וכה"א ואכלתם ישן נושן (ויקרא כו י). ד"א ישנו יש להם להחריב בבל מדי ויון. ודתיהם שונות מכל עם, א"ל מרי בוא וראה מה הם משונין, ומעוותין מכל האומות, אחת לשבעה ימים עושין ארניא, וקורין אותו שבת, ופותחין בתי כנסיות, וקורין דברים שאפשר להשמע, והן אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ואח"כ הן עומדין ומתפללין, והן אומרים בתפלה ומכניע זדים, והם אמרו שאנו הם הזדים, ואח"כ אומרים אוהב צדקה ומשפט, ומקוים הם שיעשה הקב"ה בנו דין, ואחר כך הן נוטלין ספר תורה ומקללין אותנו בעלילה, ואומרים ויכחשו אויביך לך.

ח׳[אסתר ג, ח] ישנו עם אחד. ישן לו אותו שכתוב בו ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו ד), [אמר ר' ברכיה בשם ר' אלעזר א"ל הקב"ה רשע אני אין לפני שינה, דכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכא ד), ואתה אמרת שיש לפני שינה, חייך שמתוך שינה אני מתעורר על אותו האיש ומפסגו מן העולם, שנאמר ויקץ כישן ה' (תהלים עח סה). ד"א ישנו עם אחד, ישנים הם מן המצות, אמר לו אחשורוש ישנים הם ואתה מבקש לעוררם עליך, א"ל לית אנא יכיל להון אנא ערק א"ל להיכן את ערק אי את נתון בחדרי חדרים, יש להם כמה נביאים, שהם באים על מטמוניות שלך, כמו שעשו לבבל, שנאמר באו לה מקץ פתחו מאבוסיה (ירמיה נ כו), א"ל מפוזר ומפוזרים הם, י' הכי וי' הכא, אמר ליה כ"ש שהם מתכנשים ובאים עליך, א"ל מפורד מה פרדה זו אינה קולטת זרע, כך אין אחד מהם קולט וזוכה לאומות העולם, שכן כתב להם משה רבם בתורה לא תתחתן בהם (דברים ז ג), ויש להם חג ששמו פסח, ושמחים בו על מיתת פרעה שעשה להם כמה טובות, ומבערין חמץ מביתם, ואומרים כך יבער הקב"ה כל אויביהם].

ט׳[אסתר א, יט] אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף. אם רצונך מן הגרוטאות שבביתי אני מביא, ושוקל על ידי האומנים, והם טבעו המטבע על שמך, להביא אל גנזי המלך, אמר לו אחשורוש הואיל ואתה מבקש לקחתם ממני, אם אותם היהודים שהם משכימים ואומרים ה' אלהינו ה' אחד, איני מוכרן לך, שהם פקדון בידי, ומתיירא אני שלא יעשה לי כשם שעשה לפרעה ולסיחון ולעוג ולשלשים ואחד מלכים ולסיסרא וליבין ולסנחריב, זכור אני מה שעשה לנבוכדנצר שהחריב את ביתו, שנתענה עם כל חיה ועם כל בהמה, וכן לבלשצר, ועליהם הכתוב אומר משגיא לגוים ויאבדם (איוב יב כג), אף אני קשה לי, אמר לו המן אמת הן כל הדברים שאמרת, שהיו בזמן שהקב"ה רצוי להם, אבל עכשיו שנחרב ביתו ומקדשו, הוא כעוס עליהם, א"ל אני סוכם לך חשבון ס' ריבוא כשיצאו ממצרים, נתנו ס' ריבוא בקע לגלגולת, והרי עולה (פירוש שלך) מבקע לגלגולת עשרת אלפים ככר כסף, ובשקל שהם שוקלין להקב"ה אני שוקל לך, לכך נאמר ועשרת אלפים ככר כסף, א"ל המלך אם אתה מבקש ליקח אותם, אני מוכר לך, אלא בשביל כבודך, בוא אני ואתה ונפיל גורלות, אם עלו הן בידך והכסף בידי, אני מוכרן לך, אבל אם יעלו הם בידי והכסף בידך, איני מוכר לך, שהם פקדון בידי, הפילו שניהם גורלות, ורוח הקדש צווחת על עמי ידו גורל (יואל ד ג), ועל עוונותיו של המן עלה העם בידו, וא"ל אני שוקל לך את הכסף, והיצר להמן צרה גדולה על הכסף, ראה המלך שהצר לו על הכסף, אמר לו הכסף נתון לך, איני מבקש לא משכרן ולא מהפסידן.

י׳[אסתר ג, יא] והעם לעשות בו כטוב בעיניך. היה צריך לומר והעם לעשות בהן כטוב בעיניך, למה אמר כן, א"ל אחשורוש אין אתה נזקק להם אלא להקב"ה, שנאמר בכל צרתם לו צר (ישעיה סג ט), וכתיב עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו).

י״א[אסתר ג, יב] ויקראו סופרי המלך. אוי לו להמן שעוונותיו מסכסכין אותו, שבו ביום שישראל שוחטין את הפסח בירושלים, בו ביום גזר עליהם שיהרגו, וכן היה כתוב באגרת מודיעין אנו לכם על עם היהודים שהן בעלי דבבין של אומות, ושונאים לכל הלשונות, ומבררין לכל האומות, שתהיו עתידים ליום י"ג לחדש אדר להרוג ולכלות את כל היהודים, שבכל מדינות המלך אחשורוש, ונכסיהן לביזה קלווסין שנכתבו הסיעו אותה לכל האיגרות בשביל שיפרשו אותה בכל המדינות.

י״ב[אסתר ג, יד] פתשגן הכתב להנתן דת וגו' הרצים יצאו דחופים. והקב"ה צווח לישראל ואמר להם הרי נפרעו מכם עוונותיכם, שמתוך מאכל ומשתה נמכרו בניכם, לכך נאמר והמלך והמן ישבו לשתות [והעיר שושן נבוכה], והפיל הקב"ה בכיה וערבוביא בתוך שושן, אשה הולכת לשטוח פירות ונפלה מן הגג ומתה, אדם הולך לשאוב מים מן הבור ונופל בו ומת, שנאמר והעיר שושן נבוכה.