ספרי במדבר ק״זSifrei Bamidbar 107
א׳דבר אל בני ישראל כי תבואו אל ארץ מושבותיבם בא הכתוב ללמדך שלא נתחייבו ישראל בנסכים אלא מביאתם לארץ ואילך ולאחר ירושה [וישיבה] הכתוב מדבר. אתה אומר אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בכניסתם לארץ מיד, ת"ל (כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וירשתם אותה וישבתם בה) [כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך וירשתה וישבתה בה] (הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט באחת מהם שאינו אלא לאחר ירושה וישיבה) ללמדך שכ"מ שנאמר מושבותיכם (בארץ) [לאחר ירושה וישיבה] הכתוב מדבר, דברי ר' ישמעאל. א"ל ר"ע לפי שהוא אומר שבת היא לה' בכל מושבותיבם שומע אני בין בארץ בין בח"ל. א"ל ר ישמעאל א"צ. ומה מצות קלות נוהגות בארץ ובח"ל, שבת חמורה אינו דין שתהא נוהגת בארץ ובח"ל. אמר אחד מתלמידי ר' ישמעאל בא הכתוב ללמדך שלא נתחיב היחיד בנסכים אלא מביאתם לארץ. רשב"י אומר בא הכתוב ללמדך על נסכים שיהיו קרבים בבמה. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר למה נאמר לפי שהיה בדין. הואיל ומצינו שריבה כלי בית עולמים מכלי אהל מועד כך ריבה נסכי בית עולמים מנסבי אהל מועד, ת"ל [כי תבואו ] ועשיתם אשה לה' (עולה או זבח) מגיד הכתוב שאף על פי שרדיבה כלי בית עולמים מכלי אהל מועד לא ריבה בנסכים. ועשיתם אשה לה' שומע אני שכל הקרב לאשים יטעון נסכים, ת"ל עולה. אין לי אלא עולה, מנין לרבות השלמים, ת"ל זבח. משמע מביא אלו ומביא חטאת ואשם, ת"ל לפלא נדר או לנדבה. לא אמרתי אלא קדשים הבאים בנדר ונדבה. משמע מביא אלו ומוציא אני את עולת חובה הבאים ברגלים. כשהוא אומר במועדיכם להביא את (עולת חובה) [חובות] הבאים ברגלים. מביא את (עולת חוב) [חובות] הבאים ברגלים ומביא את חטאת חובה הבאה ברגלים, ת"ל וכי תעשה בן בקר עולה או זבח. בן בקר היה בכלל ויצא מוצא מן הכלל ללמד על הכלל. מה בן בקר שבא בנדר ובנדבה וטעון נסכים, כך כל הבא בנדר ובנדבה יטעון נסכים. יצאו חטאת ואשם שאין באים בנדר ובנדבה שלא יטענו נסכים:
1
ב׳לעשות אשה ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן למה נאמר. לפי שהוא אומר ועשיתם אשה לה' עולה (או זבח) שומע אני אף עולת העוף תטעון נסכים, ת"ל מן הבקר או מן הצאן. יצאת עולת העוף שלא תטעון נסכים דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר א"צ שהרי כבר נאמר או זבח, מה זבח מין בהמה אף עולה מין בהמה. ומה ת"ל לעשות ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן, לפי שהוא אומר (ועשיתם אשה לה' עולה או זבח) [אדם כי יקריב וכו' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו] ואם אמר הרי עלי עולה ושלמים שומע אני יביא משניהם כאחת, ת"ל מן הבקר או מן הצאן. מגיד שמביא מזה בפ"ע ומזה בפ"ע. [נאמר בפסח מן הכבשים ומן העזים תקחו מזה בפ"ע ומזה בפ"ע]. או יביא משניהם כאחת, ת"ל ואם מן הצאן קרבנו. והרי דברים ק"ו, ומה עולת חמורה כשרה לבא מין אחד, פסח הקל [אינו] דין (הוא) שיכשר לבא מין אחד. הא מה ת"ל מן הכבשים ומן העזים תקחו, מזה בפ"ע ומוה בפ"ע. איסי בן עקביא אומר לעשות אשה ריח ניחוח לה' [וגומר] מזה בפ"ע ומזה בפ"ע. אתה אומר מזה בפ"ע ומזה בפ"ע, או יביא משניהם כאחת, אמרת ק"ו, ומה כבשי עצרת שהם זקוקים לבא ב' כשרו לבא מין א', עולה שאינה זקוקה לבא שנים אין דין שתכשר לבא מין אחד. [לא, אם אמרת בשני כבשי עצרת שמיעט הכתוב את הבאתן לפיכך כשרו לבא מין אחד] תאמר בעולה שריבה הכתוב (על) [את] הבאתה לפיכך לא תכשר לבא אלא מין שנים. והרי שעירי יוהכ"פ יוכיחו, שריבה הכתוב [בהבאתם וכשרו לבא מין אחד והם יוכיחו לעולה שאע"פ שריבה הכתוב] בהבאתה תכשר לבוא מין אחד. לא, אם אמרת בשעירי יוהכ"פ (שומע אני) שמיעט הכתוב בהבאתם ואינם באים כל השנה לפיכך כשרו לבא מין אחד, תאמר בעולה שריבה הכתוב בהבאתה ובאה בכל ימות השנה [לפיכך לא תכשר לבא אלא מין שנים. הרי חטאת יוכיח שריבה הכתוב בהבאתה] ובאה בכל ימות השנה וכשרה לבא מין אחד והיא תוכיח לעולה שאע"פ שריבה הכתוב בהבאתה ובאה בכל ימות השנה שתכשר לבא מין אחד. לא אם אמרת בחטאת שמיעט הכתוב בהבאתה ואינה באה בנדר ונדבה לפיכך לא תכשר לבא מין אחד, תאמר בעולה שריבה הכתוב בהבאתה ובאה בנדר ונדבה לפיכך לא תכשר לבא אלא מין שנים. (הא מה) תלמוד לומר לעשות ריח ניחוח לה' [וגו'] מזה בפ"ע ומזה בפ"ע. והקריב המקריב אין לי אלא איש אשה מנין ת"ל והקריב המקריב מכל מקום. והקריב המקריב [קרבנו] ר' נתן אומר זה בנה אב לכל המתנדב במנחה שלא יפחות מעשרון. ולוג שמן ויין לנסך רביעית ההין שמן לבילה ויין לנסך תעשה על העולה או לזבח למה נאמר. לפי שהוא אומר ועשיתם אשה לה' עולה או זבח שאם אמר הרי עלי עולה (הרי עלי מנחה) הרי עלי שלמים שומע אני יביא נסך אחד לשנים, ת"ל יעשה על העולה או לזבח. מגיד שמביא לזה בפ"ע ולזה בפ"ע. אבא חנן אומר משם ר' אליעזר, למה נאמר לפי שהיה בדין, ומה אם במקום ששוה מעשה שור עולה למעשה כבש עולה, לא שוה לו בנסכים, מקום שלא שווה מעשה כבש עולה למעשה כבש שלמים אינו דין שלא ישוה לו בנסכים. ת"ל תעשה על העולה או לזבח מגיד הכתוב שאע"פ שלא שוה מעשה כבש עולה למעשה כבש שלמים, שווה לו בנסכים. ר' נתן אומר תעשה על העולה זו עולת מצורע לזבח זו חטאתו או לזבח זו אשמו. ר' יונתן אומר לכבש האחד להביא עולת יולדת שתטעון נסכים שלא שמענו לה בכל התורה כולה (או אינו מדבר אלא באיל, כשהוא אומר או לאיל תעשה מנחה הרי איל אמור ומה ת"ל לכבש האחד, להביא את עולת יולדת שתטעון נסכים שלא שמענו לה בכל התורה כולה. ד"א) לכבש האחד להביא אחד עשר במעשר. או לאיל תעשה מנחה. בא הכתוב לחלק בין נסכי כבש לנסכי איל. שהיה בדין, בן בקר טעון נסכים ובן צאן טעון נסכים. אם למדת שלא חלקה תורה בין נסכי עגל לנסכי שור, כך לא תחלק בין נסכי כבש לנסכי איל, ת"ל או לאיל תעשה מנחה, בא הכתוב לחלק בין נסכי כבש לנסכי איל. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר למה נאמר שהיה בדין, ומה אם במקום שריבה בנסכים לא ריבה בין עגל לשור, מקום שמיעט בנסכים אינו דין שלא נרבה בין כבש לאיל. ת"ל או לאיל תעשה מנחה. מגיד הכתוב שאעפ"י שמיעט בנסכים ריבה בין כבש לאיל. ד"א או לאיל תעשה להביא איל (עולה וכו') [עולת כפורים]. תעשה מנחה סלת שני עשרונים למה נאמר (להביא) שהיה בדין הואיל וכבש העומר טעון שני עשרונות ואיל עוילה טעון שני עשרונות, אם למדתי לכבש העומר שאעפ"י שכפל עשרונותיו לא כפל לנסכיו [אף איל לעולה אעפ"י שנכפל עשרונותיו לא יכפול נסכיו] ת"ל לאיל תעשה מנחה. ויין לנסך שלישית ההין שמן לבילה ויין לניסוך. תקריב ריח ניחוח לה' נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני. וכי תעשה בן בקר, בקר היה בכלל ויצא מן הכלל לימד על הכלל מה בן בקר שהוא בא בנדר ונדבה וטעון נסכים אף כל הבא בנדר ונדבה טעון נסכים. יצאו חטאת (ואשם) שאין באים בנדר ונדבה שלא יטענו נסכים. עולה או זבח למה נאמר לפי שהוא אומר ועשיתם אשה לה' עולה או זבח שאם אמר הרי עלי עולה הרי עלי שלמים שומע אני יביא נסך א' לשניהם. ת"ל (עולה או זבח) [על העולה או לזבח] מגיד הכתוב שמביא לזה בפ"ע ולזה בפ"ע. או איל, אמר הרי עלי שוורים לשלמים שומע אני יביא נסך אחד לכולם, ת"ל עולה או זבח מגיד שמביא לכל אחד ואחד בפני עצמו. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר למה נאמר, שהיה בדין, ומה אם במקום ששוה מעשה כבש עולה למעשה שור עולה לא שוה לו בנסכים (ק"ו) [מקום] שלא שוה מעשה שור עולה למעשה שור שלמים אינו דין (שישוה) [שלא ישוה] לו בנסכים. ת"ל עולה או זבח מגיד הכתוב שאף על פי שלא שוה מעשה שור עולה למעשה שור שלמים שווה בנסכים. (וכי תעשה בן בקר והקריב על בן הבקר) ויין תקריב לנסך שמן לבילה ויין לניסוך. אשה ריח ניחוח לה' ע"ג ספלים. אתה אומר ע"ג ספלים או אינו אלא ע"ג האשים. אי אמרת כן, נמצא מכבה את (המנורה) [המדורה] והתורה אמרה אש תמיד תוקד. הא מה ת"ל אשה ריח ניחוח לה' שאמרתי ונעשה רצוני. או לאיל האחד למה נאמר שהיה בדין הואיל ומצינו (מה במקום שמיעט בנסכים) שחלקה תורה בין נסכי בן שנה לנסכי בני שתים כך תחלק בין נסכי בני שתים לנסכי בני שלש, ת"ל או לאיל (תעשה מנחה) [האחד] מגיד הכתוב שאעפ"י שחלקה תורה בין נסכי בני שנה לנסכי בני שתים, לא תחלק בין נסכי בני שתים לנסכי בני שלש. או לשה בכבשים או בעזים למה נאמר. שהיה בדין הואיל ומצינו שחלקה תורה בין נסכי כבש לנסכי איל כך תחלק בין נסכי כשבה לנסבי רחל ת"ל או לשה בכבשים. או בעזים למה נאמר שהיה בדין הואיל ומצינו שחלקה תורה בין נסכי כבש לנסכי איל, כך תחלק בין נסכי גדי לנסכי תיש. ת"ל או בעזים מקיש גדול שבעזים לקטן שבכבשים מה זה שלשה לוגים אף זה שלשה לוגים. כמספר אשר תעשו אין לי אלא אלו תמורותיהם מנין (שנאמר) [ת"ל] כמספר אשר תעשו. שלא ימעיט. או אם רצה להרבות ירבה, ת"ל ככה תעשו לאחד כמספרם דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר א"צ שהרי כבר נאמר כל האזרח יעשה ככה את אלה שלא ימעיט ולא ירבה. ומה ת"ל כמספר אשר תעשו יכול אם רצה לכפול יכפול, ת"ל ככה תעשו לאחד כמספרם. מכאן אמרו מערבין נסכו פרים (בנסכי פרים נסכי אילים) בנסכי אילים נסכי כבשים בנסכי כבשים של יחיד בשל צבור של היום בשל אמש, אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים.
2
ג׳[האזרח מלמד שמתנדבים נסכים וכמה ג' לוגין. ומנין ששם רצה להוסיף יוסיף ת"ל יעשה. יכול יפחות ת"ל ככה] מכאן אמרו האומר הרי עלי יין (דמשמע לוג א' יביא ב'. ב' יביא ג' ג' יביאג ד' ד' יביא ה', ה' יביא ו'). [לא יביא לוג ב' וה' אבל ג' וד' וששה] ומכאן ואילך יביא. כשם שהצבור מביא חובה כך יחיד מתנדב (חובה) [נדבה]. ד"א ככה תעשו לאחד כמספרם להביא את אחד עשר שבמעשר. כל האזרח יעשה ככה למה נאמר, לפי שהוא אומר ומעוך וכתות ובתוק וכרות [וגו'] אלה אי אתה מקבל, אבל אתה מקבל מהן (תמידים) [עולות] אחר שלמדנו והנכרי מביא עולה זכיתי לדין כבתחלה. ישראל מביא עולה והנכרי מביא עולה. אי מה ישראל מביא נסכים אף הנכרי מביא נסכים. ת"ל כל האזרח יעשה ככה את אלה, ישראל מביא נסכים ואין נכרי מביא נסכים. מכאן אמרו נכרי ששילח עולותיו ממדינת הים לא שלח עמה נסכים יקרבו משל צבור:
3