ספרי במדבר קי״חSifrei Bamidbar 118
א׳כל פטר רחם לכל בשר. שומע אני אף חיה במשמע ת"ל אשר יקריבו לה' להוציא את החיה. במשמע מוציא את החיה ומוציא את בעל מום תלמוד לומר באדם ובבהמה להביא את בעל מום: באדם ובבהמה. בכורות ד את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה יצאו לוים שאין לך בהם באדם לא יהיה לך בהם בבהמה. מקיש בכור אדם לבכור בהמה מה בכור בהמה נפל פטור מן הבכורה שם מט אף בכורי אדם נפל פטור מן הבכורה. מה בכור אדם נותנו לכהן בכל מקום שירצ' אף בכורי בהמה נותנם לכהן בכל מקום שירצה. לפי שהוא אומר (דברים יב) והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם שומע אני אף ברחוק מקום יהיה חובה עליו לטפל בו ולהביאו בבית הבחירה תלמוד לומר באדם ובבהמה מה בכור אדם רשאי ליתנו לכהן בכל מקום שירצה אף בכור בהמה רשאי ליתנו בכל מקום שירצה ומה בכור אדם מטפל בו ל' יום שם כו אף בכור בהמה מטפל בו ל' יום: אך פדה תפדה. זהו שנשאלה בכרם ביבנה לפני חכמים בכור שמת מהו שיהיו הבעלים חייבים לפדותו ולהאכילו לכלבים. דרש ר' טרפון אך פדה תפדה אותו אותו אתה פודה אי אתה פודה את החיה ואת המתה. פודה את הטמאה ואי אתה פודה את הטהורה. אך פדה תפדה שם השומע אני אף שאר בהמה במשמע ת"ל (שמות יג) ופטר חמור תפדה בשה חמור אתה פודה ואי אתה פודה בכור כל שאר בהמה טמאה ופטר חמור תפדה בשה ושאר כל בהמה טמאה בכסות וכלים ת"ל עוד במקום אחר שם לד ופטר חמור תפדה בשה בשה אתה פודה אבל אי אתה פודה בכסות וכלים אם כן מה ת"ל אך פדה תפדה אם אינו ענין שפודים בהמה טמאה תניהו ענין שמקדישים בהמה טמאה לבדק הבית וחוזרי' ופודים אותו מהקדש בדק הבית. בכורות יג תפדה. מיד. אתה אומר תפדה מיד או אינו אלא לאחר זמן תלמוד לומר ופדויו מבן חדש תפדה. הקודש נפדה בחמש סלעים ונפדה לאחר זמן הא מה תלמוד לומר תפדה תפדה מיד. ופדויו מבן חודש תפדה כלל כסף חמשת שקלים פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וכל בכור אדם בבניך תפדה חזר וכלל או כלל בכלל ראשון אמרת לאו אלא כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט לומר לך מה הפרט מפורש נכסין המטלטלין שאין להם אחריות אף הכלל אין לי אלא נכסים המטלטלין שאין להם אחריות מכאן אמרו בכל פודים בכור אדם חוץ מעבדים ומשטרות ומקרקעות. רבי אומר בכל פודים בכור אדם: עשרים גרה הוא למה נאמר לפי שהוא אומר ופדויו אין לי אלא כסף שוה כסף מנין ת"ל עשרים גרה הוא: ופדויו מבן חודש תפדה כלל כסף חמשת שקלים פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וכל בכור אדם בבניך תפדה חזר וכלל או כלל בכלל ראשון אמרת לאו אלא כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט לומר לך מה הפרט מפורש נכסין המטלטלין שאין להם אחריות אף הכלל אין לי אלא נכסים המטלטלין שאין להם אחריות מכאן אמרו בכל פודים בכור אדם חוץ מעבדים ומשטרות ומקרקעות. רבי אומר בכל פודים בכור אדם: עשרים גרה הוא למה נאמר לפי שהוא אומר ופדויו אין לי אלא כסף שוה כסף מנין ת"ל עשרים גרה הוא: אך בכור שור. שור – שור גמור. כסף – כסף גמור. עז – עז גמור. להוציא את הכלאים: לא תפדה. יכול אם פדאו יהיה פדוי? תלמוד לומר קודש הם. רבי יאשיה אומר: קודש הם למה נאמר? – להביא את המעשר ואת הפסח, שיטעון שפיכה אחת, שלא שמענו להם בכל התורה. ר' יצחק אומר: אינו צריך, שהרי כבר נאמר (דברים יב) ודם זבחיך ישפך, להביא את המעשר ואת הפסח שיטענו שפיכה אחת. ומה ת"ל קודש הם? – להביא את המעשר, שיטעון הקטר חלבים, שלא שמענו בכל התורה כולה. אבא חנין אומר משום ר' אליעזר: למה נאמר? לפי שהיה בדין: ומה שאר קדשים שלא שוו מתן דמם – שוו הקטר חלבם; מעשר ופסח, ששוו מתן דמם – אינו דין שישוו הקטר חלבם?! הא מה תלמוד לומר "קודש הם"? – לענין שאמרנו: ואת דמם תזרוק על המזבח. מתנה אחת. אתה אומר מתנה אחת, או שתי מתנות של ארבע? אמרת ק"ו: ומה אם במקום שרבה בחלבים מיעט בדמים, כאן שמיעט בחלבים, אינו דין שמיעט בדמים? או חלוף: ומה במקום שמיעט בחלבים ריבה בדמים, כאן שרבה בחלבים, אינו דין שירבה בדמים? ת"ל (ויקרא א) וזרקו הכהנים – שתי מתנות שהן ארבע: ואת חלבם תקטיר. חלב תותב קרום ונקלף הכתוב מדבר: אשה. אף על פי שאתה נותן לאשים, אינו נרצה עד שישרף באש: ריח ניחח לה'. נחת רוח לפני המקום שאמרתי ונעשה רצוני: ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. בא הכתוב והקיש את הבכור לחזה ושוק של שלמים: מה שוק שלמים וחזה נאכלים לשני ימים ולילה אחד – אף הבכור יהיה נאכל לשני ימים ולילה אחד. אמרו לו תלמידיו: רבינו, למדנו! אמר להם: בכור קדשים קלים ושלמים קדשים קלים. מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד. היה רבי יוסי הגלילי אומר: כשבא תחילה לשמש את חכמים אמר לו: רבי חטאת מתנה לכהן ובכור מתנה לכהן. מה חטאת נאכלת ליום ולילה אף בכור נאכל ליום ולילה. אמר לו: בני, אלמוד דבר מדבר, ואדון דבר מדבר. אלמוד דבר שהוא קדשים קלים מדבר שהוא קדשים, ואל אלמוד דבר שהוא קדשים קלים מדבר שהוא קדשי קדשים. אמר לו: רבי אלמוד דבר מדבר, ואדון דבר מדבר. אלמוד דבר שמתנה לכהן מדבר שמתנה לכהן, ואל אלמוד דבר שמתנה לכהן מדבר שאין מתנה לכהן, שמתנה לכל אדם. שתק רבי טרפון וקפץ ר' עקיבא: אמר לו: בני, כך אני דורש: ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. בא הכתוב והקיש בכור לחזה ושוק של שלמים: מה חזה ושוק של שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד. אמר לו: אתה מקישו לחזה ושוק של שלמים, ואני מקישו לחזה ושוק של תודה: כשם שאלו נאכלים ליום ולילה כך הבכור נאכל ליום ולילה! אמר לו: בני כך אני דורש: ובשרם יהיה לך כחזה התנופה – אין צריך לומר יהיה, אלא ריבה בו הכתוב הוייה אחת, שיהיה נאכל לשני ימים ולילה אחד. אמר ר' שמעון: וכי תודה מאין למדה? לא משלמים? ודבר הלמד ממקום אחד אתה בא ללמד הימנו? למד מן הלמד? הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון: ובשרם יהיה לך, בא הכתוב והקיש את הבכור לחזה ושוק של שלמים: מה חזה ושוק של שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד, אף הבכור לשני ימים ולילה אחד. ד"א: אין ת"ל לך יהיה אלא להביא את הבכור בעל מום שמתנה לכהן שלא שמענו לו בכל התורה כולה. ר' אלעזר אומר לשני ימים ולילה אחד. אתה אומר לשני ימים ולילה אחד, או אינו אלא ליום ולילה? ת"ל (דברים טו) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה, מלמד שנאכלים לשני ימים ולילה אחד. כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל. יש פרשיות שכולל בתחלה ופורט בסוף, פורט בתחלה ופורט בסוף, וזו – כוללה בתחלה וכוללה בסוף ופורט באמצעו: נתתי לך ולבניך ולבנותיך לחק עולם. עד שינהוג הדבר לדורות: ברית מלח עולם היא לפני ה'. כרת הכתוב ברית עם אהרן. לך ולזרעך אתך. אהרן בדבר הברית ולא עוד אלא שמביא את אחרים:
1