ספרי במדבר קמ״זSifrei Bamidbar 147
א׳וביום הראשון מקרא קודש – ארעו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה: כל מלאכת עבודה לא תעשו – מגיד שאסור בעשיית מלאכה. ומנין להתיר בו אוכל נפשות? נאמר כאן מקרא קודש, ונאמר להלן שמות יב מקרא קודש. האמור להלן – להתיר בו אוכל נפש; אף מקרא קודש האמור כאן – להתיר בו אוכל נפש: והקרבתם אשה עולה לה' פרים בני בקר – הרי שמצא פרים ולא מצא אילים, אילים ולא מצא כבשים, שומע אני לא יקריב עד שיקריב כולם? ת"ל שבעת ימים תקריבו אשה, אפילו אחד מהם. או אפילו כולם מצויים? תלמוד לומר פרים בני בקר שנים ואיל אחד:
1
ב׳כאלה תעשו ליום שבעת ימים – למה נאמר? שהיה בדין: הואיל וחג טעון חגיגה, והפסח טעון חגיגה, מה החג פוחת והולך – אף פסח פוחת והולך! ת"ל כאלה תעשו ליום, שלא להוסיף ושלא לגרוע: על עולת התמיד יעשה ונסכו. מגיד שאין מוספים קרבים אלא בינתים:
2