ספרי במדבר קנ״גSifrei Bamidbar 153
א׳וידבר משה אל ראשי המטות – למה נאמר? לפי שהוא אומר (במדבר י׳:ד׳) ותקעו בהם ונועדו אליך כל העדה ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים, לא שמענו להיכן? הריני דן: נאמר כאן תקיעה בעדה, ונאמרה תקיעה בנשיאים; מה תקיעה האמורה בעדה פתח אהל מועד, אף תקיעה האמורה בנשיאים פתח אהל מועד. או כל הקודם במקרא קודם במעשה? ת"ל אל ראשי המטות. הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם, ופרט באחד מהם שהנשיאים קודמים לעדה, אף פורטני בכל הדברות שיהיו הנשיאים קודמים לעדה. ומה ת"ל אל ראשי המטות? מגיד שאין היתר נדרים אלא מפי מומחים:
1
ב׳זה הדבר – מגיד שכשם שנתנבא משה בכה אמר – כך נתנבא נביאים בכה אמר, ומוסיף עליהם זה הדבר: ד"א זה הדבר אשר צוה ה' – הבעל מפר ואין חכם מפר, חכם מתיר ואין בעל מתיר. והרי דברים ק"ו: ומה אם מי שאינו מפר מתיר, מי שהוא מפר אינו דין שיהא מתיר? והרי דברים ק"ו: ואם מי שאין מתיר מפר, מי שהוא מתיר אינו דין שיפר? ת"ל זה הדבר אשר צוה ה': הבעל מיפר ואין חכם מיפר, חכם מתיר ואין הבעל מתיר:
2
ג׳איש – להוציא את הקטן. משמע מוציא את הקטן ואת בן י"ג ויום אחד? הרי אתה דן: נאמר כאן נדר, ונאמר להלן נדר. מה נדר האמור להלן – נדר ונדבה עמו, אף נדר האמור כאן – נדר ונדבה עמו. מכאן אמרו: בן י"ג ויום אחד דבריו קיימים: כי ידור נדר לה' – את שהסמיך נדרו לדבר שאפשר לו – הרי זה נדר, ואם לאו – אינו נדר. או אינו עד שיזכיר לשם? ת"ל לאסור אסר על נפשו, מכל מקום. הא אין עליך לומר כלשון אחרון, אלא כלשון ראשון: את שהסמיך את נדרו לדבר שאפשר לו – הרי זה נדר, ואם לאו – אינו נדר. או כשם שהנדרים שוים – כך אף בשבועה? ת"ל לאסור אסר מכל מקום. מה הפרש בין נדרים לשבועה? בנדרים – כנודר בחיי המלך; בשבועה – כנשבע במלך עצמו. אעפ"י שאין ראיה לדבר – זכר לדבר: מלכים ב ב חי ה' וחי נפשך אם אעזבך: לאסור אסר על נפשו – על נפשו הוא אוסר, ואינו אוסר על אחרים. שהיה בדין: ומה אם במקום שאין מפר נדרי עצמו, משנודר – הרי הוא מיפר נדרי עצמו – עד שלא ידור; מקום שמפר נדרי אשתו – משנדרה – אינו דין שיפר נדרי אשתו עד שלא תדור? ת"ל לאסור אסר על נפשו: על נפשו הוא אוסר, ואינו אוסר על אחרים.
3
ד׳ד"א לאסור אסר על נפשו – למה נאמר? לפי שהוא אומר ככל היוצא מפיו יעשה, אין לי אלא שהוציא בפיו; קיבל עליו בנדר ובשבועה מנין? ת"ל לאסור אסר על נפשו. יכול אפילו נשבע לאכול נבלות וטרפות ושקצים ורמשים, קורא אני עליו ככל היוצא מפיו יעשה? ת"ל לאסור אסר, לאסור את המותר ולא להתיר את האסור: לא יחל דברו. לא יעשה דברו חולין. הרי שהיה חכם – לא יפר לעצמו. והדין נותן: אם מיפר לאחרים, לא יפר לעצמו? ת"ל לא יחל דברו, לא יעשה דבריו חולין. לא יחל דברו – מגיד שעובר על בל יחל. ועל בל תאחר מנין? ת"ל (דברים כג) כי ידר נדר לה' וגו', מגיד שעובר על בל תאחר ועל בל יחל. לא יחל דברו – ר' אליעזר אומר לעשות הבטאה כשבועה. רבי עקיבא אומר: ככל היוצא מפיו יעשה: ואשה – מקיש אשה לאיש: מה איש עובר על בל יחל ועל בל תאחר – אף אשה עוברת על בל תאחר ועל בל יחל. ואשה – שומע אני משתבגור? ת"ל בנעוריה בית אביה. אי בנעוריה, שומע אני אפילו קטנה? ת"ל אשה. הא כיצד? יצתה מכלל קטנה, ולכלל בגרות לא באת. מכאן אמרו חכמים: בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימים. את שתסמוך דבריה לדבר שאפשר לה להינדר – הרי זה נדר, ואם לאו – אינו נדר. אתה אומר את שתסמוך נדריה לדבר שאפשר לה להינדר הרי זה נדר; או שתדור לשם? ת"ל ואסרה אסר, מ"מ. הא אין עליך לומר כלשון אחרון, אלא כלשון ראשון: את שתסמוך נדריה לדבר שאפשר לה הרי זה נדר, ואם לאו – אינו נדר: ואסרה אסר – אין אסר אלא שבועה, וכן הוא אומר ואסרה אסר על נפשה בשבועה: בית אביה – ברשות אביה. אתה אומר בית אביה ברשות אביה, או בית אביה כמשמעו? תלמוד לומר בנעוריה בית אביה, שכל נעוריה בבית אביה אמרתי, ולא נעוריה בבית הבעל. להוציא את שנתארמלה או נתגרשה מן האירוסין. אתה אומר מן האירוסין, או אינו אלא מן הנשואין? ת"ל בנעוריה בית אביה, שכלו נעוריה בבית אביה. יצאתה שנתארמלה או שנתגרשה מן הנשואין, שאין כל נעוריה בבית אביה:
4
ה׳ושמע אביה – להוציא את החרש. ושמע אביה – אין לי אלא ששמע אביה. השמיעוהו אחרים מנין? ת"ל וקמו כל נדריה: והחריש – שהוא מתכוון לה, שאם נדרה בתו ואמר סבור הייתי שאשתי – הרי זה יחזור ויפר, שנאמר והחריש לה, שיהיה מתכוון לה: וקמו כל נדריה וכל אסר – שאם נדרה וקיים וחזר והפר, שומע אני יהיה מופר? ומה אני מקיים וקמו כל נדריה? עד שלא יפר. או אף משיפר, ומה אני מקיים וקמו כל נדריה עד שלא קיים? או אף משקיים? תלמוד לומר יקום; מגיד הכתוב שכל נדר, אם קיים שעה אחת – אין רשאי להפר:
5
ו׳ואם הניא אביה אותה – איני יודע הנאה זו מה היא? כשהוא אומר ואם ביום שמוע אישה יניא אותה – בבעל הוי אומר הנאה – זו הפרה, לימד בבעל שהנאה היא הפרה, ולימד בבעל שעשה חרישה ושמיעה כיום נדר להקם. מנין? הרי אתה דן: הואיל ורשאי להקם ורשאי להפר, אם למדתי לענין הפרה שעשה הנאה כהפרה, חרישה ושמיעה כיום נדר – אף להקם נעשה הנאה כהפרה, וחרישה ושמיעה כיום נדר! לא: אם אמרת בהפר, שחלק מכללו, לפיכך עשה בה חרישה ושמיעה כיום נדר; תאמר בהקם, שלא חלק מכללו, לפיכך לא נעשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר?! לא זכיתי – אדוננו מן הבעל: הואיל והבעל מיפר והאב מיפר, מה הבעל עשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר – אף האב נעשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר. ועוד, ק"ו הוא: ומה הבעל, שאין הרשות מתרוקנת לו, עשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר – האב שהרשות מתרוקנת לו, אינו דין שנעשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר? לא: אם אמרת בבעל, שמפר בבגר, לפיכך עשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר! לא זכיתי מן הדין – ת"ל אלה החקים אשר צוה ה' את משה. על כרחך אתה מקיש את האב כבעל: מה בעל עשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר, אף האב נעשה בו חרישה ושמיעה כיום נדר: וה' יסלח לה – הרי שנדרה ובטלה בלבה, והלכה ועשתה מזידה; מנין שצריכה סליחה? ת"ל וה' יסלח לה. והרי דרבים? ק"ו ומה אם נדרים המופרים צריכים סליחה – ק"ו לנדרים שאינו מופרים. והרי דברים ק"ו: למה הדבר דומה? למתכוון לאכול בשר חזיר ואכל בשר טלה. ומה אם מתכוין לאכול בשר חזיר ואכל בשר טלה צריך סליחה, ק"ו למתכוון לאכול ואכל: כי הניא אביה אותה – ואם הפר האב – מופר ואם לאו – אין מופר. אמרה יודעת אני שכל נדרים שהיה אבא שומע היה מיפר, שומע אני יהיה מופר? ת"ל כי הניא אביה אותה. אם הפר האב – מופר, ואם לאו – אין מופר. אמר לאפוטרופוס: כל נדרים שתהא בתו נודרת מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני הפר לה, והיפר לה; שומע אני יהיה מופר? ת"ל ואם הניא אביה: אם היפר אביה – מופר, ואם לאו – אינו מופר, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו:
6
ז׳ואם היה תהיה לאיש ונדריה עליה – זו ארוסה. אתה אומר זו ארוסה, או אינו מדבר אלא בנשואה? כשהוא אומר ואם בית אישה נדרה – הרי נשואה אמורה; הא מה ת"ל ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה? זו ארוסה, דברי ר' יאשיה. ר' יוחנן אומר: אחת זו ואחת זו, לא בא הכתוב לחלק אלא רשותו; שכל זמן שהיא בבית אביה – אביה ובעלה מפירים נדריה. ניסת – אין האב מיפר את נדריה: ונדריה עליה – נדריה שבאו עמה מבית אביה לבית בעלה. אתה אומר נדריה שבאו עמה מבית אביה לבית בעלה, או אינו אלא נדרים שנדרה ברשותו? אמרת ק"ו הוא: אם נדר שנדרה שלא ברשותו הרי הוא מיפר, ק"ו לנדר שנדרה ברשותו. ד"א ונדריה עליה – נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו. או אינו אלא נדרים שהוקמו ושהופרו? הרי אתה דן: הואיל והבעל מיפר והאב מיפר; מה האב אין מפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו – כך הבעל. ועוד ק"ו: ומה האב, שהרשות מתרוקנת לו, אין מיפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו – הבעל, שאין הרשות מתרוקנת לו, אינו דין שלא יפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו?! לא: אם אמרת באב, שאין מפר בבגר, לפיכך אין מיפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו – תאמר בבעל, שמיפר בבגר, לפיכך יפר כל נדר! לא זכיתי מן הדין – ת"ל אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו, על כרחך אתה מקיש את הבעל לאב: מה האב אינו מיפר אלא נדרים שלא הוקמו ושלא הופרו – אף האב אין מיפר אלא שלא הוקמו ושלא הופרו: או מבטא שפתיה – אין ביטוי אלא שבועה, כענין שנאמר (ויקרא ה) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים:
7
ח׳ושמע אישה – להוציא את החרש. ושמע אישה – אין לי אלא ששמע הוא, השמיעוהו אחרים מנין? – ת"ל וקמו כל נדריה. והחריש לה – עד שיהיה מתכוון לה. שאם נדרה אשתו, ואמר סבור הייתי שהיא ביתו- הרי זו יחזור ויפר, שנאמר והחריש לה – עד שיהא מתכוון לה: וקמו כל נדריה – שאם נדרה וקיים וחזר והפר, שומע אני יהיה מופר? ומה אני מקיים וקמו כל נדריה? – עד שלא יפר, או אף משיפר – ומה אני מקיים והפר את נדריה? עד שלא קיים, או אף משקיים? ת"ל יקומו. מגיד הכתוב שכל נדר שקיים שעה אחת – אין יכול להפר:
8
ט׳ואם ביום שמוע אישה יניא אותה – לימד בבעל, שהנאה היא הפרה; ולימד בבעל, שעשה חרישה ושמיעה ביום נדר:
9
י׳והפר את נדרה – נדריה שעליה מיפר, ולא נדרים שאין עליה; שר' אליעזר אומר: יפר. והדין נותן: ומה אם במקום שאין מיפר נדרי עצמו, משנדר – הרי זה מיפר נדרי עצמו עד שלא ידור; מקום שמיפר נדרי אשתו משנדרה, אינו דין שיפר נדרי אשתו עד שלא תדור?! אמר לו: לא אמרה תורה אלא והפר את נדרה אשר עליה, נדרים שעליה מיפר – ולא נדרים שאין עליה. ד"א אישה יקימנו ואישה יפרנו – את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר, לא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר: וה' יסלח לה – הרי שנדרה וביטלה: [וביטל לה וכו' כדלעיל].
10