ספרי במדבר ז׳Sifrei Bamidbar 7
א׳דבר אל ב"י ואמרת אליהם איש איש כי תשטה אשתו למה נאמרה פרשה זו, לפי שהוא אומר כי יקח איש אשה ובעלה וגומר, לא שמענו אלא בזמן שיש לו עדים והתרו בה שיוצאה ממנו בגט, אבל [יש ב' עדים ולא התרו בה נבעלה בפני עד אחד] ספק נבעלה ספק לא נבעלה [אחר סתירה] לא שמענו מה יעשה לה. תלמוד לומר דבר אל ב"י ואמרת אליהם איש איש כי תשטה אשתו. הרי הכתוב זקקה שתהא שותה מים המרים לכך נאמרה הפרשה. איש איש לעשות אשה כאיש דרבי עקיבא. [לו] כי תשטה אשתו בראויה לאישות הכתוב מדבר להוציא אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכדברי עקביא בן מהללאל אף משוחררת ואשת הגר. אמרו לו והרי כרכמית שפחה משוחררת היתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון כלשון הזה אמר להם דוגמה השקוה, ונדוהו ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו. ומעלה בו מעל על דבר ערווה או על דבר ממון כשהוא אומר ושכב איש אותה שכבת זרע הרי מעילה על דבר ערוה לא על דבר ממון. ומעלה בו מעל אין מעילה בכל מקום אלא שיקור וכן הוא אומר וימעלו באלהי אבותיהם (דה"א ה') ואומר וימעלו בני ישראל מעל בחרם (יהושע ז) ואומר וימת שאול במעלו אשר מעל (דברי הימים א' י) וכן הוא אומר בעזריה מלך יהודה צא מן המקדש כי מעלת (דה "ב כו) (ואומר ומעלה בו מעל) הא אין מעילה בכל מקום אלא שיקור:
1
ב׳ושכב איש להוציא את הקטן שאינו איש. אותה ולא את אחותה. שהיה בדין אם כשבא איסור הקל על איסור הקלה אסר את אוסרו, כשבא איסור חמור על איסור חמורה אינו דין שהוא אוסר את אוסרו. תלמוד לומר אותה ולא את אחותה. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר אותה ולא את חמותו אותה ולא את הערוה. שהיה בדין ומה אם במקום שאין האוסר אוסר כל ימיו כשבא איסור הקל על איסור הקלה אסר את אוסריו, מקום שהאוסר אוסר כל ימיו כשבא איסור חמור על איסור חמורה אינו דין שיהיה אוסר את אוסריו. תלמוד לומר אותה ולא את חמותו אותה ולא את הערוה:
2
ג׳ונעלם מעיני אישה להוציא את הסומא. ונעלם מעיני אישה ולא שיהא בעל רואה ומעמעם הא אם ידע בה בעלה אינו רשאי להערים עליה ולהשקותה. ונסתרה והיא נטמאה אין עדים לטומאה אבל יש עדים לסתירה. או אין עדים לא לטומאה ולא לסתירה, אם אמרת כן אף היא מותרת לבעלה, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון ונסתרה אין עדים לטומאה אבל יש עדים לסתירה. ונסתרה לא שמענו שיעור סתירה תלמוד לומר ונסתרה והיא נטמאה סתירה כדי טומאה. כדי להקיף דקל דברי ר' ישמעאל. ר' אליעזר אומר כדי מזיגת הכוס. ר' יהושע אומר כדי לשתותו. בן עזאי אומר כדי לצלות ביצה. ר' עקיבא אומר כדי לגמותה. רבי יהודה בן בתירא אומר כדי לגמות ג' ביצים זו אחר זו. ועד אין בה בשני עדים הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בעד אחד, תלמוד לומר לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת שאין תלמוד לומר אחד, אלא זה בנה אב, כל מקום שנאמר עד הרי בכלל שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד. והיא לא נתפשה להוציא את האנוסה. או בין בישראל בין בכהונה, אמרת אם המטמא טומאה קלה עשה בה אונס כרצון, סוטה חמורה דין הוא שיעשה אונס כרצון בכהונה. ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו רשות דברי רבי ישמעאל. ר' אליעזר אומר חובה. ר"ע אומר מה תלמוד לומר נטמאה נטמאה שלשה פעמים, אלא טמאה לבעל וטמאה לבועל וטמאה לתרומה. ר' ישמעאל אומר אינו צריך, ומה אם גרושה קלה שמותר לחזור למגרשה בישראל, פסולה מן הכהונה, סוטה חמורה דין הוא שתהיה פסולה מן הכהונה. מה תלמוד לומר והיא נטמאה והיא לא נטמאה אם היא נטמאה למה שותה ואם טהורה היא למה היא משקה אלא בא הכתוב ללמדך שלעולם אין משקים אלא על הספק. ומכאן אתה דן לשרץ ומה אם במקום שלא עשה אונס כרצון עשה ספק כודאי, כאן שעשה אונס כרצון אינו דין שנעשה ספק כודאי. ומה כאן רשות היחיד אף להלן רשות היחיד, מה כאן דבר שיש בו דעת לישאל אף להלן דבר שיש בו דעת לישאל, מכאן אמרו ספק טומאה ברשות היחיד טמא ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור, את שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא ואת שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור. [והוא נטמאה או עבר עליו וגו׳ הי׳ ר ישמעאל אומר] מה ת"ל היא נטמאה והיא לא נטמאה אם היא טמאה למה, (אינה משקה) [שותה] ואם טהורה היא למה הוא משקה אלא בא הכתוב ללמדך שלעולם אין משקים אלא על הספק ומכאן אתה דן לשרץ ומה אם במקום שלא עשה אונס כרצון עשה ספק כוודאי כאן שעשה אונס כרצון דין הוא שנעשה ספק כוודאי ומה כאן רשות היחיד אף להלן רשות היחיד מה באן דבר שיש בו דעת לישאל אף להלן דבר שיש בו דעת לישאל מכאן אמרו ספק טומאה ברשות היחיד טמא ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור את שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא ואת שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור:
3