ספרי במדבר פ״טSifrei Bamidbar 89
א׳שטו העם ולקטו. יכול מפני שמצטערים עליו בשעת לקיטתו היו מתרעמים? תלמוד לומר שטו העם. לפתח ביתו היה יושב ומלקט פרנסתו ופרנסת ביתו, ואחר כך שמות טז וחם השמש ונמס: וטחנו בריחים. והלא לא ירד לריחים לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל הנטחנים שבריחים או דכו במדוכה. והלא לא דכו במדוכה לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל הדוכים במדוכה. יכול לא היה משתנה להם אלא לאלו בלבד? מנין אתה אומר, כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא צרכה אשה למיני בשמים, אלא מן המן היתה מתקשטת – ת"ל דכו – אודכו. ואומר (דברים ב) זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר: ובשלו בפרור. והוא לא ירד לקדירה לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל המתבשלים בקדירה: ועשו אותו עוגות. והוא לא ירד לתנור לעולם! אלא מלמד שנשתנה להם לכל המתאפים בתנור. יכול לא היה משתנה אלא לאלו בלבד? מנין לשאר המלקטים שבשדה? ת"ל "לקטו" ולקטו. משל לאדם שאמר: רוצה אני שאוכל ענבים, רוצה אני שאוכל תאנים: והיה טעמו כטעם לשד השמן. זהו לשון טורקים. ד"א משמש לשלשה לשונות: הלייש והשמן והדבש. כלייש זה, שערוך בשמן ומקוטף בדבש – כך היה ברייתו של מן, וכך היו ישראל כשרים אוכלים אותו. ד"א והיה טעמו כטעם לשד השמן. מה הדד הזה לתינוק עיקר והכל טפילה לו – כך היה המן עיקר לישראל והכל טפילה להם. ד"א מה הדד הזה אפילו תינוק יונק הימנו כל היום כולו אינו מזיקו – כך המן אפילו ישראל אוכלים מהם כל היום כולו אינו מזיקן. ד"א מה הדד הזה שהוא מין אחד ומשתנה למינים הרבה – כך היה המן משתנה להם לישראל לכל דבר שהם רוצים. משל אומר לאשה: אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק. ד"א מה הדד הזה תינוק ומצטער בשעה שפורש ממנו – כך היו ישראל מצטערים בשעה שפירשו מן המן, שנאמר (יהושע ה) וישבות העם ממחרת. משל אומרים לאדם: מפני מה אתה אוכל פת שעורים? – מפני שאין לי פת חיטים. מפני מה אתה אוכל חרובים – מפני שאין לי דבילה. כל אלו היו בידן של ישראל. אותה קמיצה שקמצו ביום שמת בו משה, שאכלו ממנו כל מ' שנה – לא רצו לאכול מתבואת ארץ כנען: וברדת הטל. מלמד שהיה יורד על האיסקופים ועל המזוזות. יכול יהיו אוכלים מטונף ומלוכלך? – ת"ל שמות טז והנה על פני המדבר דק מחוספס, כגליד היה יורד תחילה, ונעשה לארץ כמין סק בקוטלא, והמן יורד עליו; ומשם היו ישראל מלקטים ואוכלים – הרי למטה. אבל למעלה, יכול יהיו השקצים והזבובים שוכבים עליו? ת"ל שמות טז ותעל שכבת הטל. מלמד שהיה מונח כמין דלוסקמא, והם קורים קריאת שמע ומתפללים, ואדם יוצא לפתח ביתו, ומלקט פרנסתו ופרנסת ביתו! ואחר כך שמות טז וחם השמש ונמס. כיוצא בדבר ר' שמעון אומר: מפני מה לא היה יורד בפעם אחד בשנה? כדי שיהפכו את לבן לאביהם שבשמים. משל למה הדבר דומה? למלך שגזר על בנו להיות מפרנסתו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא בשעת פרנסתו. פעם אחת חזר וגזר עליו, להיות מפרנסתו בכל יום. אמר הבן: אפילו איני מקבל פני אבי אלא בשעת פרנסתי – דיי לי. כך ישראל: היו בביתו של אדם חמש זכרים או חמש נקיבות – היה יושב ומצפה ואומר: שמא לא ירד המן למחר, ונמצינו מתים ברעב? יהי רצון מלפניך שירד! ונמצאו הופכים את לבם לשמים. כיוצא בדבר ר' דוסתאי ברבי יוסי אומר: מפני מה לא ברא המקום חמים בירושלים כחמי טבריה? – כדי שלא יאמר אדם לחבירו נלך ונעלה לירושלים, הא אם אין אנו עולים אלא בשביל רחיצה אחת דיינו! ונמצאת עלייה שלא לשמה:
1