ספרי דברים קי״אSifrei Devarim 111
א׳(טו א) מקץ שבע שנים, יכול מתחלת השנה או בסופה הרי את דן נאמר כאן קץ ונאמר להלן (דברים לא י) קץ מה קץ האמור להלן בסופה ולא בתחלתה אף קץ האמור כאן בסופה ולא בתחלתה.
1
ב׳תעשה שמטה, שמוט, כל זמן שיש לך שמטה אתה משמט.
2
ג׳שבע שנים, יכול שבע שנים לכל אחד ואחד הרי אתה דן חייב שבע שנים בשמטה וחייב שבע שנים במלוה מה שבע שנים האמור בשמטה שבע שנים לכל העולם אף שבע שנים האמור במלוה שבע שנים לכל העולם
3
ד׳או כלך לדרך זו חייב שבע שנים בעבד עברי וחייב שבע שנים במלוה מה שבע שנים האמור בעבד עברי שבע שנים לכל אחד ואחד אף שבע שנים האמור במלוה שבע שנים לכל אחד ואחד
4
ה׳נראה למי דומה דנים דבר שאינו תלוי ביובל מדבר שאינו תלוי ביובל ואל יוכיח עבד עברי שתלוי ביובל
5
ו׳או כלך לדרך זו דנים דבר שנוהג בארץ ובחוצה לארץ מדבר שנוהג בארץ ובחוצה לארץ ואל יוכיח השמט קרקע שאין נוהג אלא בארץ
6
ז׳תלמוד לומר שבע שנים שבע שנים לגזרה שוה מה שבע שנים האמור בשמטה שבע שנים לכל העולם, אף שבע שנים האמור במלוה שבע שנים לכל העולם
7
ח׳רבי יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר (למטה ט) קרבה שנת השבע שנת השמטה אם שבע שנים לכל אחד ואחד היאך היא קרובה אמור מעתה שבע שנים לכל העולם
8
ט׳יכול יהא השמט מלוה נוהג במדבר תלמוד לומר תעשה שמטה שמוט,
9
י׳או אינו אומר תעשה שמטה שמוט אלא בארץ ישראל שאתה עושה שמטה לארץ אתה משמט [מלוה] בחוצה לארץ שאי את עושה שמטה לארץ אין את משמט מלוה
10
י״אתלמוד לומר כי קרא שמטה לה' בין בארץ ובין בחוצה לארץ סליק פיסקא
11