ספרי דברים קכ״דSifrei Devarim 124
א׳(יט) כל הבכור אשר יולד בבקרך, מגיד שהבכור נאכל כל שנתו אין לי אלא בכור תם בעל מום מנין תלמוד לומר כל הבכור. מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך מלמד שהבכור אסור בגזה ובעבודה אין לי אלא בכור תם בעל מום מנין תלמוד לומר כל הבכור.
1
ב׳אשר יולד, פרט ליוצא דופן.
2
ג׳בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך, מלמד שהבכור נאכל כל שנתו אין לי אלא בכור מנין לרבות שאר כל הקדשים תלמוד לומר כל הבכור. מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך מלמד שהבכור אסור בגזה ועבודה אין לי אלא בכור שאר כל הקדשים מנין ודין הוא ומה הבכור שאין נוהג בכל הולדות יוצא לחולין שלא בפדיון ואסור בגזה ועבודה קדשים שנוהגים בכל הולדות ואין יוצאים לחולין אלא בפדיון אינו דין שיהו אסורים בגזה ועבודה לא אם אמרת בבכור שקדושתו מרחם וקדושה חלה עליו על בעל מום קבוע תאמר בקדשים שאין קדושתם מרחם ואין קדושה חלה עליהם על בעל מום קבוע מנין תלמוד לומר בקרך וצאנך תקדיש ולא תעבוד ולא תגוז.
3
ד׳תקדיש לה' אלהיך, רבי ישמעאל אומר כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר (ויקרא כז כו) לא יקדיש [אי איפשר לומר תקדיש שכבר נאמר אל יקדיש ואי איפשר לומר אל יקדיש שכבר נאמר תקדיש אמור מעתה מקדישו אתה הקדש עילוי ואין אתה מקדישו] הקדש מזבח יכול אף הקדש בדק הבית שאינו הקדש מזבח תלמוד לומר בכור מה בכור מיוחד הקדש מזבח [אף כל הקדש מזבח] או דבר שאתה למדו לדרך אחד אתה למדו לכל הדרכים שיש בו מה בכור מיוחד שהוא קדשים קלים ונאכל לשני ימים ונוהג בבקר ובצאן אף אני איני מרבה אלא כיוצא בו מנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של יחיד ושל צבור תלמוד לומר בקרך וצאנך תקדיש לא תעבוד ולא תגוז לא יצא בכור אלא ללמדך מה בכור מיוחד שהוא הקדש מזבח יצא הקדש בדק הבית שאינו הקדש מזבח.
4
ה׳רבי יהודה אומר לא תעבוד בבכור שורך עובד אתה בשל אחרים, ולא תגוז בכור צאנך גוזז אתה בשל אחרים. רבי שמעון אומר תעבוד בבכור שורך עובד אתה בבכור אדם ולא תגוז בכור צאנך גוזז אתה פטר חמור.
5
ו׳אין לי אלא בכור שור בעבודה ובכור צאן בגזה בכור שור בגזה ובכור צאן בעבודה מנין הרי אתה דן ומה במקום שלא שוה בעל מום של בקר לתמים של בקר ליקרב על גבי מזבח שוה לו בעבודה מקום ששוה תמים של צאן לתמים של בקר ליקרב על גבי מזבח אינו דין שישוה לו בעבודה והוא הדין לגזה ומה במקום שלא שוה בעל מום של צאן לתמים של צאן ליקרב על גבי מזבח שוה לו בגזה מקום ששוה תמים של בקר לתמים של צאן ליקרב על גבי מזבח אינו דין שישוה לו בגזה ועדין לא למדנו אלא תמימים בעלי מומים מנין ומה במקום שלא שוה תמים של בקר לבעל מום של בקר ליקרב על גבי המזבח שוה לו בעבודה, מקום ששוה בעל מום של צאן לבעל מום של בקר ליקרב על גבי המזבח אינו דין שישוה לו בעבודה והוא הדין לגזה ומה במקום שלא שוה תמים של צאן לבעל מום של צאן ליאכל עמו בגבולים שוה לו בגזה מקום ששוה בעל מום של בקר לבעל מום של צאן ליאכל עמו בגבולים אינו דין שישוה לו בגזה תלמוד לומר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך.
6