ספרי דברים רי״זSifrei Devarim 217
א׳(יז) כי את הבכור בן השנואה יכיר, יכירנו לאחרים מלמד שנאמן אדם לומר זה בני בכור רבי יהודה אומר כשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה וזה בן חלוצה וחכמים אומרים אינו נאמן.
1
ב׳לתת לו פי שנים, פי שנים בו או פי שנים בכל הנכסים הרי אתה דן הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה מה מצינו כשנוחל עם אחד פי שנים בו אף כשנוחל עם חמשה פי שנים באחד מהם
2
ג׳או כלך לדרך זו הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה מה מצינו כשנוחל עם אחד פי שנים בכל הנכסים אף כשנוחל עם חמשה פי שנים בכל הנכסים תלמוד לומר והיה ביום הנחילו את בניו, ריבה נחלה לבנים,
3
ד׳אחר שלמדנו שריבה נחלה לבנים הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה מה מצינו כשנוחל עם אחד פי שנים בו אף כשנוחל עם חמשה פי שנים באחד מהם וכן הוא אומר (בראשי' מח כב) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך ואומר (דה"א ה א) ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ואומר (שם ה ב) כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף,
4
ה׳הואיל ומצינו שהבכורה ליוסף ובכורה לדורות מה בכורה האמורה ליוסף פי שנים בו אף בכורה האמורה לדורות פי שנים באחד מהם.
5
ו׳בכל אשר ימצא לו, מלמד שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק.
6
ז׳כי הוא ראשית אונו, ולא ראשית אונה של אשה.
7
ח׳לו משפט הבכורה, מלמד שהבכורה יוצאה בדיינים סליק פיסקא
8