ספרי דברים רפ״בSifrei Devarim 282
א׳(יט) כי תקצר קצירך, פרט לשקצרוהו ליסטים וקרסמוהו נמלים ושברתו הרוח או בהמה.
1
ב׳קצירך, פרט לשקצרוהו גוים מיכן אמרו נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה רבי יהודה מחייב בשכחה שאין שכחה אלא בשעת העימור. קצירך, פרט לאחרים. קצירך, פרט להקדש כשתמצי אומר קצר הקדש ולקח ישראל פטורה קצר גוי ולקח ישראל פטורה.
2
ג׳רבי יוסי הגלילי אומר מכלל שנאמר כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עומר כל זמן שיש לו קציר יש לו עומר ויש לו שכחה כל זמן שאין לו קציר אין לו עומר ואין לו שכחה, כשתמצי אומר קצר הקדש ולקח ישראל פטורה קצר גוי ולקח ישראל פטורה.
3
ד׳בשדך, פרט למעמר בשדה חבירו דברי רבי מאיר וחכמים מחייבים מיכן אתה אומר העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש הרי זה אינו שכחה סליק פיסקא
4