ספרי דברים שנ״זSifrei Devarim 357
א׳(לד, א) ויעל משה מערבות מואב, עליה היא ואינה ירידה.
1
ב׳מערבות מואב, מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא שלשלת המלכים העתידים לעמוד מרות המואביה זה דוד וזרעו.
2
ג׳אל הר נבו, ראש הפסגה, מה פסגה זו מופרשת מן האשכול ואינה מופרשת כך קבורתו של משה מותאמת מן ההר ואינה מותאמת והגיא ביניהם. אשר על פני יריחו, מלמד שהראהו שלשלת נביאים העתידים לעמוד מרחב הזונה.
3
ד׳ויראהו ה' את כל הארץ מלמד שהראהו ארץ ישראל מיושבת על שלוותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.
4
ה׳את הגלעד, מלמד שהראהו בית המקדש מיושב על שלותו וחזר והראהו המחריבים לו ואין גלעד אלא בית המקדש שנאמר (ירמיה כב ו) גלעד אתה לי ראש הלבנון.
5
ו׳עד דן, מלמד שהראהו ארץ דן מיושבת על שלותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.
6
ז׳דבר אחר עד דן מלמד שהראהו שבטו של דן עובד עבודה זרה כענין שנאמר (שופטים יח ל) ויקימו להם בני דן את הפסל, וחזר והראהו גואל ישראל שעתיד לעמוד הימנו ואיזה זה זה שמשון בן מנוח.
7
ח׳(ב) ואת כל נפתלי, מלמד שהראהו ארץ נפתלי מיושבת על שלותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.
8
ט׳דבר אחר מלמד שהראהו ברק בן אבינועם שעשה מלחמה בסיסרא וחיילות שעמו נאמר כאן ואת כל נפתלי ונאמר להלן (שם ד ו) ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי.
9
י׳ואת ארץ אפרים, מלמד שהראהו ארץ אפרים יושבת על שלותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.
10
י״אדבר אחר ואת ארץ אפרים, מלמד שהראהו יהושע בן נון עושה מלחמה בכנענים נאמר כאן ואת ארץ אפרים ונאמר להלן (במדבר יג ח) למטה אפרים הושע בן נון.
11
י״בומנשה, מלמד שהראהו ארץ מנשה יושבת על שלוותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.
12
י״גדבר אחר ומנשה מלמד שהראהו גדעון בן יואש שעשה מלחמה במדין ועמלק.
13
י״דדבר אחר לפי שהיה אפרים צעיר סמכו הכתוב לג [דול] וכן הוא אומר (שופטים ו טו) הנה אלפי הדל במנשה.
14
ט״וואת כל ארץ יהודה, מלמד שהראהו ארץ יהודה יושבת בשלוותה וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.
15
ט״זדבר אחר ואת כל ארץ יהודה מלמד שהראהו דוד במלכותו נאמר כאן ואת כל ארץ יהודה ונאמר להלן (דה"א כח ד) ויבחר ה' אלהי ישראל בי.
16
י״זעד הים האחרון, מלמד שהראהו פני כל המערב יושב על שלוותו וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו.
17
י״חדבר אחר עד הים האחרון, אל תהי קורא עד הים האחרון אלא עד היום האחרון, מלמד שהראהו כל העולם כולו מיום שנברא ועד שיחיו המתים.
18
י״ט(ג) ואת הנגב, מלמד שהראהו דרום יושב על שלוותו וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו,
19
כ׳דבר אחר ואת הנגב מלמד שהראהו מערת המכפלה שאבות קבורים בה נאמר כאן ואת הנגב ונאמר להלן (במדבר יג כב) ויעלו בנגב ויבא עד חברון.
20
כ״אואת הככר, מלמד שהראהו שלמה בן דוד שעושה כלים לבית המקדש נאמר כאן ואת הככר ונאמר להלן (מ"א ז מו) בככר הירדן יצקם המלך.
21
כ״בבקעת ירחו, מלמד שהראהו גוג וכל המונו שעתידים ליפול בבקעת יריחו
22
כ״גדבר אחר מה בקעה זו חיור כמות שהיא ושדה זרועה שעורים כמות שהיא כך הראהו כל העולם כולו בבקעת יריחו.
23
כ״דעיר התמרים מלמד שהראהו גן עדן וצדיקים מטיילים בה שמשולים בתמרים וכן הוא אומר (תהלים צב יג) צדיק כתמר יפרח. דבר אחר מלמד שהראהו סמוכה מצדה גיהנם שהיא צרה מלמעלה ורחבה מלמטה וכן הוא אומר (איוב לו טז) ואף הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה.
24
כ״העד צוער, אלו מציקי ישראל כגון אלו הבלשים הדרים עם המלכות ועתידים ליאבד עמהם.
25
כ״ו(ד) ויאמר ה' אליו זאת הארץ, אמר לו לאבות נשבעתי בשבועה לך הראיתיך בעיניך.
26
כ״זושמה לא תעבור, נאמר כאן ושמה לא תעבור ונאמר להלן (דברים לב נב) ושמה לא תבא מה תלמוד לומר ושמה לא תעבור אמר משה אם איני נכנס בה חי אכנס בה מת אמר לו המקום ושמה לא תבא, אמר לפניו אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט אם איני נכנס לה חי אכנס לה מת אמר לו המקום ושמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת.
27
כ״ח(ה) וימת שם משה, איפשר שמת משה וכותב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מיכן ואילך כתב יהושע רבי מאיר אומר הרי הוא אומר ויכתוב משה את התורה הזאת איפשר שנתן משה את התורה כשהיא חסירה אפילו אות אחת אלא מלמד שהיה משה כותב מה שאמר לו הקדוש ברוך הוא כתוב כענין שנאמר (ירמיה לו יח) ויאמר אליהם ברוך מפיו יקרא אלי. רבי אליעזר אומר בת קול יוצאת מתוך המחנה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל והיתה מכרזת ואומרת מת משה סמליון אמר וימת שם משה. ומנין אתה אומר מחילה היתה יוצאה מקבורתו של משה לקבורתם של אבות נאמר כאן וימת שם משה ונאמר להלן (בראשית מט לא) שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, ויש אומרים לא מת משה אלא עומד ומשרת למעלה נאמר כאן שם ונאמר להלן (שמות לד כח) ויהי שם עם ה'.
28
כ״טעבד ה', לא בגנותו של משה הכתוב מדבר אלא בשבחו שכך מצינו בנביאים הראשונים שנקראו עבדים שנאמר (עמוס ג ז) כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.
29
ל׳על פי ה', כשהמקום נוטל נשמתם של צדיקים נוטלה מהם בנחת רוח משלו משל למה הדבר דומה לאחד נאמן שהיה בעיר והיו הכל מפקידים אצלו פקדון וכשבא אחד מהם לתבוע את שלו היה מוציא ונותן לו לפי שידע היכן הוא וכשבא לשלח ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו הופך תחתונים על העליונים לפי שאינו יודע היכן הוא כך כשהמקום נוטל נשמתם של צדיקים נוטלה בנחת וכשהוא נוטל נשמתם של רשעים מוסרה למלאכים רעים למלאכים אכזריים כדי שישמטו את נשמתם וכן הוא אומר (משלי יז יא) ומלאך אכזרי ישולח בו ואומר (איוב לו יד) תמות בנוער נפשם.
30
ל״א(ו) ויקבור אותו בגיא אם נאמר בגיא, למה נאמר בארץ מואב ואם נאמר בארץ מואב למה נאמר בגיא לומר שמת משה בתוך נחלתו של ראובן ונקבר בשדה נחלתו של גד.
31
ל״בולא ידע איש את קבורתו יש אומרים אף משה אינו יודע מקום קבורתו שנאמר ולא ידע איש את קבורתו ואין איש אלא משה שנאמר (במדבר יב ג) והאיש משה עניו מאד וכבר שלחה מלכות בית קיסר שני סרדיוטות אמרו לכו וראו קבורתו של משה היכן היא הלכו ועמדו למעלה וראו אותו למטה ירדו למטה וראו אותו למעלה נחלקו חציים למעלה וחציים למטה עליונים ראו אותו כלפי מטה ותחתונים ראו אותו כלפי מעלה לכך נאמר ולא ידע איש את קבורתו.
32
ל״ג(ז) ומשה בן מאה ועשרים שנה, זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים שנה ואלו הם משה והלל הזקן ורבן יוחנן בן זכיי ורבי עקיבה משה היה במצרים ארבעים שנה ובמדין ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה הילל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה רבן יוחנן בן זכיי עסק בפרגמטיא ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה רבי עקיבה למד תורה בן ארבעים שנה ושמש את החכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה שש זוגות ששנותיהם שוות רבקה וקהת לוי ועמרם יוסף ויהושע שמואל ושלמה משה והלל הזקן ורבן יוחנן בן זכיי ורבי עקיבה.
33
ל״דלא כהתה עינו, מלמד שעיניהם של מתים כהות:
34
ל״הולא נס לחה, רבי אליעזר בן יעקב אומר אל תהי קורא לא נס לחה אלא לא נס לחה עכשיו כל הנוגע בבשרו של משה לחה פורחת אילך ואילך.
35
ל״ו(ח) ויבכו בני ישראל את משה הרי אחד, ויתמו ימי הרי שנים, בכי אבל משה הרי שלשה.
36
ל״זשלשים יום אלו מה טיבם אלא מלמד שבכו אותו קודם למיתה שלשים יום. ומנין לימי נזירות שהם שלשים יום נאמר כאן ימי ונאמר להלן (במדבר ו ד) ימי מה ימי האמור כאן שלשים יום אף ימי האמור להלן שלשים יום.
37
ל״ח(ט) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, מפני מה כי סמך משה את ידיו עליו:
38
ל״טוישמעו אליו בני ישראל אין לך משמע גדול מזה ויעשו כאשר צוה ה' את משה, ועדין לא ניתן מוראו עליהם שנאמר (יהושע ד יד) בעת ההיא גדל ה' את יהושע באותה שעה ניתן מוראו עליהם.
39
מ׳(י) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה זה בלעם בן בעור אלא הפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר (במדבר כד טז) נאם שומע אמרי אל משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנדבר עמו ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר ויודע דעת עליון, משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד שנאמר (דברים ה כח) ואתה פה עמוד עמדי ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל שנאמר (במדבר כד ד) מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים משל למה הדבר דומה לטבחו של מלך ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו.
40
מ״אאשר ידעו ה' פנים אל פנים, למה נאמר לפי שנאמר (שמות לג יח) ויאמר הראיני נא את כבודך אמר לו בעולם הזה אי אתה רואה שנמשל בפנים שנאמר (שם לג כ) לא תוכל לראות את פני אבל אתה רואה בעולם הבא שנמשל באחורים שנאמר (שם לג כג) והסירותי את כפי וראית את אחורי אימתי הראהו סמוך למיתה הא למדת שהמתים רואים.
41
מ״ב(יא) לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו, למצרים בפני עצמה לפרעה בפני עצמו ולעבדיו בפני עצמם:
42
מ״גולכל היד החזקה, זו מכת בכורות. ולכל המורא הגדול, זו קריעת ים סוף
43
מ״דרבי אלעזר אומר לכל האותות והמופתים ומנין אף לפני הר סיני תלמוד לומר ולכל היד החזקה, ומנין אף במדבר תלמוד לומר ולכל המורא הגדול ומנין אף בשיבור הלוחות נאמר להלן (דברים ט יז) ואשברם לעיניכם וכאן הוא אומר אשר עשה משה לעיני כל ישראל סליק ספרי חזק ונתחזק
44