ספרי זוטא י״אSifrei Zuta 11

א׳ויהי העם, אין ויהי אלא דבר שלא היה להם תחלה מלמד שהיו למודין להיות מקולקלין וחזרו לקלקולן הראשון וכן הוא אומר ויהי האיש ההוא גדול (איוב א ג). ויהי אין ויהי אלא דבר שלא היה להם תחלה למעשה הטוב וכן הוא אומר (שמואל א' א א) ויהי איש אחד מן הרמתיים [צופים אין ויהי אלא דבר שלא היה תחלה אף כאן דבר שלא היה להם תחלה מלמד שהיו למודין להיות מקולקלין וחזרו לקלקולן הראשון]. ויהי העם אין העם אלא רשעים שנא' אנא חטא העם הזה חטאה גדולה (שמות לב לא) אבל כשהוא קורא אותם עמי אין עמי אלא כשרים שנא' שלח את עמי ויעבדני (שמות ז טז). כמתאוננים אין מתאוננים אלא כמבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום שכן הוא אומר ביורם בן אחאב כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי (מלכים י ב' ה ז) וכן הוא אומר בשמשון כי תאנה הוא מבקש מפלשתים (שופטים יד ד). ר' אליעזר בן יעקב אומר אין מתאוננים אלא מתלהמים שנאמר דברי נרגן כמתלהמים (משלי כו כב) אבל סכין ירדה משמים ובקעה את כריסן שנא' והם ירדו חדרי בטן. ר' שמעון אומר אין כמתאוננים אלא כמאנינים שנא' לא אכלתי באני ממנו (דברים כו יד). כמתאוננים רע אין רע אלא עבודה זרה שנא' כי תעשו את הרע בעיני י״י להכעיסו במעשה ידכם (דברים לא כט):

ב׳באזני י״י, מלמד שהיו מתכוונים להשמיע למקום מושלין אותו משל למה הדבר דומה באחד שהיה עומד ומקלל את המלך בתוך השוק נמצא המלך עובר אמ' לו שתוק שלא ישמע המלך אמר להם מי יאמר לכם שלא נתכוונתי אלא להשמיעו כך היו ישראל מתכוונין להשמיע את המקום. וישמע י״י ויחר אפו, נתמלא עליהן חימה וירדה אש מן השמים והיתה קופלת בהן מאחת יד והולכת ולא היה בין המתים לבין החיים כלום כענין שנאמר ויעמוד בין המתים ובין החיים (במדבר יז יג):

ג׳ותבער בם אש י״י, רבן גמליאל אומר לפי שהלשינו ישראל על הקב״ה ואמרו היוכל אל לערוך שלחן במדבר (תהלים עח יט) וראה הקב״ה שהלשינו על כבודו וכבודו אש אוכלה שלח בהן אש ואכלה אותן שנ' ותבער בם אש י״י מיכן אתה למד שכל המלשין על חברו בסתר אין לו רפואה שנ' מלשני בסתר רעהו אתו אצמית (תהלים קא ה). שתים עשרה פעמים ירדה אש מן השמים ששה לשבח ואלו הן ראשונה של ויהי ביום השמיני שניה של גדעון שלישית של מנוח רביעית בימי דוד שנ' ויקרא אל י״י ויענהו באש מן השמים (דה״י א' כא כו) חמישית בימי שלמה שנ' ואש ירדה מן השמים (דברי הימים ב' ז ג) ששית בהר הכרמל וששה לגנאי ואלו הן ראשונה של נדב ואביהו שניה של מתאוננים שלישית של קרח רביעית בימי איוב ואש אלהים נפלה מן השמים (איוב א טז) חמישית ושישית בימי אליהו כשבאו אליו שלוחי אחזיה:

ד׳ותאכל בקצה המחנה, ר' שמעון בן מנסיא אומר אלו הגרים שהיו עומדין בקצה המחנה. ר' שמעון אומר ותאכל בקצה המחנה בגדולים שבהם ובמוקצעין שבהן:

ה׳ויצעק העם אל משה, וכי מה היה משה יכול להועיל להם והלא לא היה צריך לומר אלא אלא ויצעק העם אל י״י מושלין אותו משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו והלך לו אותו הבן אצל אוהבו של אביו אמר צא ובקש לי מאבא כך אמרו ישרא' למשה צא ובקש לנו מן המקום יכול שעיכב בידם משה אמ' ויתפלל משה אל י״י יכול שעיכב בידו המקום אמ' ותשקע האש שקעה היא במקומה שאלו הלכה לאחת מכל הרוחות סופה היתה לכלות את כל הרוח או אלו עלתה לשמים סופן היה לחזור לקלקולן הראשון אלא ותשקע האש שקעה היא במקומה. ר' יהודה אומר אותה האש שירדה מן השמים שקעה בארץ ולא חזרה למקומה לשמים אלא נכנסה לאהל מועד וכל הקרבנות שהיו ישראל מקריבין במדבר היתה האש יוצאה ואוכלת אותן שנ' ותרד אש מן השמים ותאכל (ויקרא ט כד) אין כת' אלא ותצא ואותה האש היא שאכלה נדב ואביהו שנאמר ותצא אש מלפני י״י ותאכל אותם (ויקרא י ב) והיא שאכלה עדת קרח שנאמר ואש יצאה מאת י״י ותאכל את החמשים ומאתים איש (במדבר טז לה) ואין אדם נפטר מן העולם אלא עד שיעבור עליו מאותה האש ששקעה בארץ שנ' ותשקע האש:

ו׳ויקרא שם המקום ההוא תבערה, אין תבערה אלא כאדם שהוא אומר לחבירו תבער אש פלו' במקומו כך אמר הקב״ה לישר' אם עשיתם תשובה ותשקע האש ואם לאו אדיין היא במקומה יכול כן היה שמו מקודם ת״ל כי בערה בם אש י״י משאירע היה נקרא לא כן היה שמו מקודם. כיוצא בו אתה אומר ויקרא שם המקום מסה ומריבה (שמות יז ז) יכול כן היה שמו מקודם ת״ל על ריב בני ישראל ועל נסותם את י״י משאירע היה נקרא לא כן היה שמו מקודם:

ז׳והאספסוף אשר בקרבו, אי אתה יודע מי אלו שהיו מרגילים את ישר' לעבירה ר' שמעון בן מנסיא אומר אלו הגרים שנ' והאספסוף אשר בקרבו. ר' שמעון אומר אלו הזקנים שנ' אספה לי שבעים איש מזקני ישראל (במדבר יא טו) אם כן עשו הזקנים על אחת כמה וכמה שאר הטרטינים. וכן הוא אומר ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית ו ב) מלמד שהיו אוחזין בנשים ומענין אותן בשווקים אם כן עשו בני הדיינין על אחת כמה וכמה שאר בני אדם:

ח׳התאוו תאוה, יכול שהיו מתרעמין על דבר שלא טעמו מימיהן ת״ל התאוו תאוה על המן שהיה יורד להם בכל יום היו מתרעמין לא על דבר שלא טעמו מימיהן:

ט׳וישובו ויבכו גם בני ישראל, ר' שמעון אומר הא ידעת שהראשונים לא היו מבני ישר'. ר' שמעון אומר בני ישר' גם בני ישר' אף הראשונים היו מבני ישר':

י׳ויאמרו מי יאכילנו בשר, יכול מפני שלא היה להם בשר לאכול היו מתרעמין והלא כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד (שמות יב לח) יכול מפני שאכלום במדבר והלא כבר נאמר בכניסתן לארץ ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד (במדבר לב א) אלא שהיו מבקשי עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום:

י״אזכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, אמר ר' שמעון וכי יש בעיניך שהיו המצרים נותנין להם דגים חנם והלא כבר נאמר ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם (שמות ה יח) מה תבן לא היו נותנין להם חנם אבל דגים יהו נותנין להם חנם אם כן מה אני מקיים חנם חנם מן המצוות:

י״באת הקשואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים, ר' שמעון אומר מפני מה היה המן משתנה להן לכל מין חוץ מחמשת המינים הללו אלא מושלין אותו משל למה״ד למלך שמסר את בנו לפדגוגו אמר לו הזהר בכבוד בני שלא יאכל בני מאכל רע ושלא ישתה משקה רע וכ״ש היה אותו הבן אומר לא בשבילי שהוא אוהבני אלא שאי אפשו לאכול וחכ״א אף המן היה משתנה להן לכל מין אלא שלא היו רואין בעיניהן אלא המן בלבד שנ' אין כל בלתי אל המן עינינו אין לנו אלא המן בשחר והמן בערב:

י״גועתה נפשנו יבשה אין כל, אמרו עתיד הוא המן להתפח בתוך כריסינו להרגינו וכי יש לך ילוד אשה שאינו מוציא מה שהוא אוכל כך היו אומרין ר' שמעון אומר מה את משיב ויתד תהיה לך על אזיניך והיה בשבתך חוץ וגו' (דברים כג יד) אמור להן מה שהיו תגרי גוים מוכרין להן יצא מהן אבל המן לא יצא מהן לעולם שנ' לחם אבירים אכל איש (תהלים עח כה) לחם שהוא ניטוח באיברים:

י״דבלתי אל המן עינינו והמן כזרע גד, אתה סבור מי שאמר זה אמר זה לא מי שאמר זה אמר זה ישר' אמרו אין כל בלתי אל המן עינינו והמקום מפייס לכל באי העולם ואומר להם ראו מפני מה הן מתרעמין עלי והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח. כיוצא בדבר אתה אומר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני וגו' (בראשית לח כו) אתה סבור מי שאמר זה אמר זה לא מי שאמר זה אמר זה יהודה אמר צדקה ממני וגו' על כן לא נתתיה לשלה בני והמקום אומר ולא יסף עוד לדעתה משידע יהודה שהיא כלתו לא יסף עוד לדעתה. כיוצא בדבר אתה אומר ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים (דברים כה יח) אתה סבור על מי שנאמר זה נאמר זה לא על ישראל נאמר ואתה עיף ויגע ועל עמלק נאמר ולא ירא אלהים. כיוצא בדבר אתה אומר בסיסרא מדוע בושש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו (שופטים ה כח) עד כאן אמרה אמו חכמות שרותיה תענינה הלא ימצאו יחלקו שלל עד כאן אמרה אשתו נתגלו דברים שאמרה אמו של סיסרא לדבורה ברוח הקודש אף היא אמרה אל תצפי לסיסרא בנך עוד מעתה כן יאבדו כל אויביך י״י. כיוצא בדבר אתה אומר אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה (שמואל א' ד ח) עד כאן אמרו כשרים שבהן הרשעים אמרו אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר אמרו עשר מכות היו לו להביאן על המצרים ושאר מכות כלה בעמו במדבר מעכשיו אין לו מכה עוד מעתה אמר להן המקום אתם אמרתם שאין לי עוד מכה מעתה אף אני אביא עליכם מכה שלא נהיה בכל העולם כיוצא בה הא כיצד היה אחד מהן יושב בטחור ועכבר עולה מן הארץ ושומט את מעיו ונבלע בתהום שנ' ותכבד יד י״י על האשדודים וישתרו להם טחורים (שמואל א' ה ט). ד״א היה אחד מהן יושב על הארץ ועכבר עולה מן הארץ ושומט בני מעיו ויורד לתהום עשו להם ספלים והיה אחד מהן יושב בתוך הספל ועכבר עולה ואומר לספל תן כבוד למי שבראך והיה הספל נבקע מאליו ועכבר עולה ושומט את בני מעיו ויורד לתהום. כיוצא בדבר אתה אומר ויקומו אנשים מזקני הארץ ויאמרו אל כל קהל העם לאמר מיכה המורשתי היה ניבא בימי חזקיהו מלך יהודה ויאמר אל כל עם יהודה לאמר כה אמר י״י צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער ההמת המיתהו חזקיהו מלך יהודה וכל יהודה וגו' (ירמיה כו יח - יט) עד כאן אמרו כשרים רשעים מה אמרו וגם איש היה מתנבא בשם י״י אוריהו בן שמעיהו מקרית היערים וינבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו וישמע המלך יהויקים וגו' (ירמיה כ - כא) לא רצה לקברו ואמרו כשם שנהרג אוריה כך ירמיה חייב ליהרג שנאמר אך יד אחיקם בן שפן היתה את ירמיהו לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו. כיוצא בדבר אתה אומר בבעז חי י״י שכבי עד הבקר (רות ג יג) מלמד שהיה יצר הרע מסערו כל הלילה ואומר לו אתה מופנה מבקש אשה והיא מופנה מבקשת איש עמוד ובעלה ותהי נא לך לאשה נשבע בעז ליצרו ואומר חי י״י שלא אקרב בה ואל האשה אמר שכבי עד הבקר וכן הוא אומר אין כל בלתי אל המן עינינו והמקום מפייס לכל באי העולם והמן כזרע גד הוא:

ט״ושטו העם ולקטו, יכול משהיו מצטערים בשעת לקיטתו היו מתרעמין ת״ל שטו העם ולקטו לפתח ביתו היה יוצא ומפרנס צרכו וצורך ביתו ואח״כ וחם השמש ונמס. כתיב שטו העם ולקטו וכתיב ויצא העם ולקטו וכתיב וברדת הטל על המחנה הא כאיזה צד צדיקים מוצאין אותו על פתח בתיהן בינונים יוצאין ללקוט רשעים שטו ולוקטין. וטחנו ברחים, והלא לא ירד לרחים מעולם אלא מלמד שהיה משתנה לכל הנטחנים ברחים:

ט״זאו דכו במדוכה, והלא לא ירד למדוכה למעולם אלא מלמד שהיה משתנה להן לכל הנידוכין במדוכה. יכול שאין לי שהיה משתנה להן אלא לכל אלו ומניין אתה אומר כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הוצרכה אשה למיני בשמים אלא היו מתעשנות מן המן ת״ל או דכו במדוכה ונאמר זה ארבעים שנה י״י אלהיך עמך לא חסרת דבר (דברים ב ז) לא היו חסרין אלא דבר כלומר כל מה שאתה שואל היה ניתן לך אלו דברת בפיך:

י״זובשלו בפרור, והלא לא ירד לקדרה לעולם אלא מלמד שהיה משתנה להן לכל המתבשלין בקדרה:

י״חועשו אותו עוגות, והלא לא ירד להם לתנור מעולם אלא מלמד שהיה משתנה להן לכל הנאפים בתנור יכול שאין לי שלא היה משתנה להן אלא לכל אלו ומניין לכל הנלקטין בשדה ת״ל לקטו ולקטו. משל באדם שהוא אומר לחבירו רוצה אני לאכול תאנים רוצה אני לאכול ענבים כך היה המן (משתנהה) [משתנה] להן לכל הנלקטים בשדה:

י״טוהיה טעמו כטעם לשד השמן, הדבר הזה אמור נוטריקון הדבר הזה משמש לשלשה דברים לייש ושמן ודבש כליש שהוא ערוך בשמן ומקוטף בדבש זו היתה בריתו של מן וכך היו כשרים אוכלים אותו. לשד השמן מה הדד הזה שהוא עיקר לתינוק והכל טפילה לו כך היה המן עיקר לישראל והכל טפילה לו. ד״א לשד השמן מה הדד שהוא מין אחד ובו מינים הרבה לכך אומרין לאשה אל תאכלי שום אל תאכלי בצל בשביל התינוק. ד״א לשד השמן מה הדד התינוק יונק ממנו כל היום ואינו ניזוק כך היו ישראל אוכלין המן ואינן נזוקין. ד״א לשד השמן מה הדד התינוק מצטער בשעה שהוא פורש ממנו כך נצטערו ישראל בשעה שפירשו מן המן. וישבת (העם) [המן] ממחרת וגו' (יהושע ה יב) אלו היה לישראל מאותה הקניטה שקנטו באותו היום שמת משה שהיו אוכלין ממנה ארבעים יום לא אכלו מתבואת ארץ כנען. כת' לחם וכת' שמן וכת' דבש הא כאיזה צד לחם לנערים שמן לתינוק דבש לזקנים:

כ׳וברדת הטל על המחנה ירד המן עליו, מגיד שהיה יורד על האסכופים ועל המזוזות או לפי שהיה יורד על האסכופים ועל המזוזות יכול יהו אוכלין אותו מלוכלך ומטונף אמרת ותעל שכבת הטל (שמות טז יד) הא כיצד גליד היה יורד תחלה ונעשה כאסקוטלין והמן יורד עליו הרי מלמטן אבל מלמעלן יהיו שרצים וזבובים שוכנים עליו אמרת ותעל שכבת הטל שהיה מונח כבגלוסקים והיו קוראין את שמע ומתפללין ואדם יוצא אל פתח ביתו מתפרנס צרכו וצורך ביתו ואחר כך וחם השמש ונמס (שמות ט״ז כא). ר' שמעון אומר מפני מה לא היה המן יורד לישראל פעם אחת בשנה כדי שלא יופכו את פניהם מאביהן שבשמים מושלין אותו משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו וגזר להיות מפרנסו פעם אחת בשנה ולא היה הבן מביט להקביל פני אביו אלא בשעת פרנסתו גזר להיות מפרנסו בכל יום ויום והיה אותו הבן אומר אלו איני מקביל פני אבא אלא בשעת פרנסתי דיי כך היה בתוך ביתו של אדם חמשה זכרים או חמש נקבות והוא יושב ומצפה ואומר אוי לי שמא לא ירד המן למחר ונמצא בני מתים ברעב יהי רצון מלפניך שירד נמצאו הופכין פניהן לאביהן שבשמים. ד״א כדי שיאכל אותו חם, ד״א מפני משוי הדרך. יוסי בן יהודה אומר מפני מה לא ברא הקב״ה חמים בירושלם שלא יהא אדם אומר לחבירו לכה לך ואנו עולים לירושלם והוא אומר לו למה והוא אומר לו אלו בשביל רחיצה אחת אנו עולין לירושלם דיינו נמצאת עלייתן שלא לשמה:

כ״אוישמע משה את העם בוכה למשפחותיו, ר' נהוראי אומר מלמד שהיו בוכין בשעה שאמר להן לפרוש מן העריות היה כל אחד מהן נושא לאחותו לאחות אביו לאחות אמו לאחות אשתו וכיון שאמר להם לפרוש מן העריות התחילו מתרעמין. בוכה למשפחותיו כיון שגבה לבם בחטא נזדווגו משפחות ואמרו את הדברים ברבים:

כ״באיש לפתח אהלו, כיון שהיו משמרים את משה יוצא מן המדרש היו יושבין ומתרעמין:

כ״גויחר אף י"י מאד ובעיני משה רע, כאן המקום מגביה ומשה ממיך ובמקום אחר משה מגביה והמקום ממיך:

כ״דויאמר משה אל י״י למה הרעת לעבדך, עליו הכתוב אומר ועשיר יענה עזות (משלי יח כג) כי תאמר אלי שאהו בחיקך אימתי אמר לו את הדבר בשעה שאמר לו לך נחה את העם וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם (שמות לב לד) עדיין הדבר תלוי ולא תלוי. כיוצא בדבר אמ' וידבר י״י אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל אמר להן בני סרבנין הן טרחנין הן על מנת כן תהוא מקבלין עליכם שיהו מקללין אתכם ומסקלין אתכם באבנים:

כ״המאין לי בשר לתת לכל העם הזה, וכי אחד הוא או שנים:

כ״וואם ככה אתה עשה לי הרגיני נא הרג, לפי שהראה הקב״ה למשה הפורענות העתידה לבוא עליהן אמר משה הרגיני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי. מושלין אותו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה יוצא הוא ובניו ליהרג אמ' לספקלטור רבוני הרגיני תחלה עד שלא תהרוג את בני לא כמות שהוא אומר בצדקיהו ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו (מלכים ב' כה ז) אלא הרגיני תחלה עד שלא תחרים את בני כך אמר משה הרגיני נא הרוג תחלה ובל אראה בפורענות העתידה לבוא עליהן:

כ״זויאמר י״י אל משה אספה לי, לפי שאמר משה לא אוכל לבדי לשאת אמר לו המקום משה הרי מה שבקשת נתון לך. אספה לי שתהא סנהדרין לשמי, כל מקום שהוא אומר לי הרי זה קיים לעולמי עד:

כ״חשבעים, שתהא סנהדרין של שבעים:

כ״טאיש, שיהא בעל כח ובעל חכמה ובעל גבורה חתיכה ופסיפס:

ל׳מזקני ישראל, לא במקום אחד ולא בשנים המקום חולק כבוד לזקנים ומה אם מלך מלכי המלכים ב״ה חולק כבוד לזקנים על אחת כמה וכמה בשר ודם צריך לחלוק להם כבוד ומניין אף לעתיד לבוא המקום חולק כבוד לזקנים אמ' וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' (ישעיה כד כג) אינו אומר לא נגד מלאכיו ולא נגד כהניו ולא נגד נביאיו אלא נגד זקניו כבוד ומה אם מלך מלכי המלכים ב״ה חולק כבוד לזקנים עאכ״ו בשר ודם צריך לחלוק להם כבוד. וכן את מוצא שהמקום מצטער על זקן אחד שנ' קפצתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא שמתי להם רחמים על זקן הכבדת עלך מאד (ישעיה מז ו) כביכול מחול לך על כל מה שעשית חוץ מעל זקן הכבדת עלך מאד:

ל״אאשר ידעת, אתה צריך לידע כבר הן גלויין לפני. ד״א וכי צריך הקב״ה לומר למשה אשר ידעת והלא גלוי לפניו מי שהוא ראוי לגדולה אלא מלמד שכל זקן שחלק לו ראש הדור כבוד מן השמים הסכימו על ידו שכן הבריות משיבין ואומרין כשר הוא איש פלוני וחסיד ונאה ליקרא חכם ולמה אמר לו ושוטריו לפי שנא' ויכו שוטרי בני ישראל (שמות ה יד) אמר לו כשם שראו עמהן בצער שבמצרים ומסרו עצמם עמהם ולקו בעבורם יבאו ויראו עמהן ברווח שראן וינהגו עליהם בסררה וגדולה:

ל״בולקחתם אותם לי, קחם בדברים בתחלה אמ' להם דברי שבח חזור ואמור להם דברי פגם על מנת כן תהו מקבלין עליכם שיהיו מקללין אתכם באבנים:

ל״גאל אהל מועד, הכניסם עמך לאהל מועד לא שישמעו את הדיבר אלא שיהו כל הבריות נוהגין בהן בכבוד ומראה ואומרין אשריהן אלו שנכנסו עם משה לשמוע את הדיבר מפי הקדש:

ל״דוירדתי, הרי זו אחת מעשר ירידות שבתורה שהיה יום מנוי זקנים גדול כיום מתן תורה במתן תורה הוא אומר וירד י״י על הר סיני (שמות יט כ) ובמנוי זקנים הוא אומר וירדתי:

ל״הודברתי עמך שם, ודברתי עמך שם ולא עמהם:

ל״וואצלתי מן הרוח, כאדם שהוא אוצל על חבירו:

ל״זואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, למה היה משה דומה לנר שהיה מונח על גבי מנורה ודלקו ממנו נרות הרבה אבל אורו של נר לא היה חסר כלום כך לא היתה חכמתו של משה חסירה כלום:

ל״חונשאו אתך במשא העם, לפה שאמר משה איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם (דברים א יב) אמר לו ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך:

ל״טואל העם תאמר התקדשו למחר, אין התקדשו אלא התקינו עצמכם לפורענות כענין שנאמר התיקם כצאן לטבחה והקדישם ליום הריגה (ירמיה יב ג). כי בכיתם באזני י״י, מלמד שהיו מתכוונין לפני המקום:

מ׳מי יאכילנו בשר, לפי ששאלו את הבשר ממלא מעיין לפיכך נתחייבו כלייה וכי לא היה בידם מה לאכול ומה לא לאכול אלא מלמד שבקשו לאכול שלחנם:

מ״אלא יום אחד תאכלון, עד חדש ימים וכתיב הבשר עדנו בין שניהם הא כיצד הכשרים כיון שהיה נותנו לתוך פיו לא היו מספיק לחתכו עד שנפשו יוצאה והרשעים היו מתבלסים בו ומתבלקטים בו עד שנפשם יוצאה:

מ״בעד חדש ימים, מלמד שנשתהה השליו אצלם שלשים יום:

מ״גוהיה לכם לזרא, שתהא מרחיקין אותו יותר ממה שקרבתם אותו:

מ״ד- יען כי מאסתם את י״י אשר בקרבכם, מושלין אותו משל למה הדבר דומה למלך שהיו בניו ועבדיו גונבין ומביאין לפניו והוא מקבל מהם והיו הכל אומרין תדעו שהוא שפוי במעשיהם שהוא מקבל מידם [כך אמר הקב״ה לישראל מי גרם לכם שתיכנסו לדברים הללו שכינתי לביניכם שאלו סלקתי שכינתי מביניכם לא נכנסתם לדברים הללו]:

מ״הויאמר משה שש מאות אלף רגלי וגו' הצאן ובקר ישחט להם וגו', ר' שמעון היה אומר ר' עקיבא היה דורש בו דבר אחד ואני דורש בו דבר אחד ונראים דברי מדבריו ר״ע הוא אומר וכי אינו אפילו את מכנס כל הצאן שבעולם הן ספיקות להן אם את כל דגי הים יאסף להם וכי אינו אפילו את מכנס כל דגים שבעולם הן ספיקין להן ואני דורש בו ד״א ונראין דברי מדברי ר' הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם יכול מפני שלא היה להם בשר לאכול היו מתרעמין והלא כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד (שמות יב לח) יכול מפני שאכלום במדבר והלה כבר נאמר בכניסתן לארץ ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד (במדבר לב א) אלא מלמד שהיו מבקשין עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום:

מ״ואם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם, יכול מפני שלא היו להם דגים לאכול היו מתרעמים והלא באר היתה עמהן ומעלה להם דגים שמנים כל צורכן אלא מלמד שהיו מבקשין עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום. ד״א הצאן ובקר ישחט להם לפה שהראה המקום למשה הפורענות העתידה לבוא עליהן אמר משה רבינו וכי הוגן אומרין לחמור הא לך כור שעורים וינטל ראשך אומרין לאדם טול כבר ורוד שאול אמר לו ומה אתה אומר אמ' לו אני הולך ומפייסן אמר לו עד שאתה אומר כן אני אומר לך שאינן שומעין לך עתה תראה היקרך דברי אם לא כיון שהלך משה לפייסן אמר להם היד י״י תקצר אמרו לו הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו הגם לחם יוכל תת אלא אם יכין תת שאר לעמו (תהלים עח כ) אמרו פטורת היא שאין בו כח לתת את שאלתינו:

מ״זויצא משה וידבר לעם את דברי י״י, מלמד שפייסן בדברים ולא רצו לקבל ממנו:

מ״חויהי כנוח עליהם הרוח, מלמד ששרת עליהם רוח נבואה והתחילו לדבר ברוח הקדש כל זמן שהיתה הרוח עליהם בלבד שנא' ויתנבאו ולא יספו שלא יספו עוד להתנבאות מאחר אותה שעה:

מ״טוישארו שני אנשים במחנה, י״א בקלפי נשתיירו שבשעה שאמר לו הקב״ה למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אמר משה כאיזה צד אעשה אברור חמשה מכל שבט נמצאו עשרה חסירין ששה מכל שבט נמצאו שנים יתירין אברור ששה משבט זה וחמשה משבט זה נמצא אני מטיל קנאה בין השבטים מה עשה בירר ששה מכל שבט ושבט והביא שבעים ושנים פטקין על שבעים מהן כתב זקן ושנים חלקים ובללן ונתנן בקלפי ואמר להם בואו וטלו פטקיכם מי שעלה בידו זקן אמר לו כבר קדשך המקום ומי שעלה בידו חלק אמר לו המקום לא חפץ בך אני מה אעשה לך. ר' שמעון אומר במחנה נשתיירו שבשעה שאמר לו הקב״ה למשה אספה לי שבעים איש אמר אלדד ומידד אין אנו ראויים לגדולה זו הלכו והטמינו את עצמן אמר להן הקב״ה הואיל ומעטתם את עצמכם הריני מוסיף לכם גדולה על גדולתכם ומה גדולה הוסיף להם שכל הנביאים כולן נתנבאו ופסקו הן התנבאו ולא פסקו ומה נבואה נתנבאו אמרו משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ. אבא חנין אומר משום ר' אליעזר על עסקי שלו נתנבאו עלה שלו עלה שלו:

נ׳וירץ הנער ויגד למשה, י״א שהיה יהושע והלא כבר נאמר ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל (שמות לג יא) הא ידעת שלא היה יהושע. ר' שמעון אומר ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר האיר עתה שאף הראשון היה יהושע:

נ״אאלדד ומידד מתנבאים במחנה, זה הוא שאמרנו שהיו מתנבאין והולכין עד יום מותן:

נ״באדני משה כלאם, אמרו לו רבינו משה כלה אותם מן העולם בני אדם שבישרו אותך הבשורה הקשה הזאת ד״א כלאם אסרם בזקים ובקולרים ולא כמות שהוא אומר בירמיהו ונתתם אותו אל בית הכלא (ירמיה לז יח). ד״א אדני משה כלאם מיהושע למדנו מורא רבך כמורא שמים שאמר למשה רבי כשם שהקב״ה מכלה את המורדים אף אתה כלה אותם וכן את מוצא בגיחזי כשאמר לו רבו קח משענתי בידך ולך (מלכים ב' ד כט) התחיל מסתמך והולך על מקלו פגעו בו בני אדם אמרו לו לאיכן אתה הולך אמר להן להחיות את המת אמרו לו והלא הקב״ה שממית ומחיה אמר להן אף רבי ממית ומחיה:

נ״גויאמר לו משה המקנא אתה לי, אמר לו משה יהושע סבור את שאני מקנא בך אלואי כל ישראל כיצא בך אלואי בני כיוצא בך ומי יתן כל עם י״י נביאים:

נ״דויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל, מלמד שלא הביא המקום עליהם מכה עד שנכנסו צדיקים למחנה:

נ״הורוח נסע מאת י״י ויגז שלוים מן הים, מלמד שהיה עולה מן הים כמין גזי צמר ונרטשת על גבי המחנה וי״א שהרגה בירידתה יתר ממה שהרגה באכילתה. ויטש על המחנה כדרך יום כה וגו' כדרך יום כה כלפי הדרום וכדרך יום כה כלפי הצפון. ר' מאיר אומר אף כדרך יום כה כלפי המערב:

נ״ווכאמתים על פני הארץ, מלמד שהיה עולה מן הארץ על רום שתי אמות כדי שלא יהו מצטערין עליה בשעת לקיטה. ר' יוסי אומר ויטש על המחנה כדרך יום כה וגו' שלש פרסאות לכל רוח וכן הוא אומר ויפל בקרב מחניהו סביב למשכנותיו (תהלים עח כח). אחרים אומרים ויטש על המחנה כדרך כדרך הלוכו הבינוני עשרה פרסאות יום עשרים כה ארבעים מה ת״ל שוב וכדרך יום כה הרי שמונים כלפי מעלה וכן הוא אומר תערוך לפני שלחן נגד צוררי (תהלים כג ה). יכול שהיו אסתרסואות מקולקלות ת״ל וכאמתים על פני הארץ על הפנוי שבארץ ולהלן הוא אומר ויפל בקרב מחניהו סביב למשכנותיו שהיה מסובב למשכנות וב' אמות היתה נטולה מן הארץ. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אף מן לא אכלו אותו ישראל אלא מן הגבוה כיצד יצאה רוח צפונית וכבדה את המדבר וירד מטר וכיבש את הארץ וירד הטל עליו והרוח מנשבת בו ונעשה כמין שלחנות של זהב והמן היה יורד עליו וממנו ישראל מלקטין ואוכלין והלא דברים קל וחומר אם כך חס המקום על עוברי רצונו בעולם הזה על אחת כמה וכמה שישלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא:

נ״זויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה, אמרו העצלים והחגרים והקטנים שבהן לקטו מאה כור:

נ״חוישטחו להם שטוח סביבות המחנה, ר' יהושע בן קרחה אומר א״ת שטוח אלא שחוט מגיד שהיא טעונה שחיטה. אמר לו ר' יוסי מיכן אתה למד שירד להם דבר הנטען שחיטה והלא כבר נאמר וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ים עוף כנף (תהלים עח כז) מגיד שהיא טעונה שחיטה אלא מה ת״ל שטוח שירד להן משטוחי משטוחי מלמד שעשאוהו משטוחים משטוחים סביבות המחנה:

נ״טהבשר עודנו בין שניהם, כיון שהיה נותנו לתוך פיו לא היה מספיק לחתכו עד שנפשו יוצאה אמרו רשע שבהן אכל נרתז מיד כשר שבהן נרתז לאחר שלשים יום:

ס׳ואף י"י חרה בעם ויך י"י בעם מכה רבה מאד, מלמד שלא הביא עליהם המקום מכה קשה כיוצא בה משעה שיצאו ממצרים שנ' לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם ואף אלה' עלה בהם (תהלים ע"ח ל):

ס״אויקרא שם המקום ההוא קברות התאוה, יכול כן היה שמו מקודם אמ' כי שם קברו את העם המתאוים משאירע היה נקרא לא כן היה שמו מקודם:

ס״במקברות התאוה נסעו העם חצרות, זו היתה בשעה שנצטרעה מרים מלמד שחזרו חנייה אחת לאחוריהם בשביל מרים: