ספרי זוטא י״חSifrei Zuta 18

א׳ויאמר ה' אל אהרן, הא למדת מכל הדברות שנאמרו לאהרן ע׳׳י משה נאמרו לו ומה ת״ל לאהרן אלא כדי היה הדבור לאהרן אלא שגדולת משה גרמה:

ב׳אתה ובניך, אלו הכהנים:

ג׳ובית אביך אתך, אלו הלוים. מלמד שהלוים מוזהרים על ידי הכהנים. ומניין אף הכהנים על ידי הלוים שנאמר ואתה ובניך תשאו את עון כהונתכם:

ד׳וגם את אחיך מטה לוי, אין מטה אלא שבועה שנאמר שבועות מטות אומר סלה (חבקוק ג ט). לוי כדאי לוי בפני עצמו. שבט כדאי שבט בפני עצמו. אביך, כדאי עמרם בפני עצמו. אחיך כדאי אחיך בפני עצמן. וגם את אחיך כדאי בני אחיך בפני עצמן לכרות להם ברית בשמחה:

ה׳הקרב אתך וילוו אליך וישרתוך, הם טפלה לך לא אתה טפלה להם:

ו׳ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות, מיכן אמרו כהן שומר בפנים ובן לוי שומר בחוץ:

ז׳ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל, מלמד שהכהנים והלוים שומרים בעשרים וארבעה מקומות בבית המקדש הכהנים בשלשה והלוים בעשרים ואחד:

ח׳אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו, יכול אם נגעו יהו חייבין אמרת אך משום עבודת זר הן חייבין אין חייבין משום מגע:

ט׳ולא ימותו גם הם, יכול שאין לי אלא הלוים על ידי הכהנים במיתה הכהנים על ידי הלוים מניין ת״ל ולא ימותו גם הם גם אתם, ומניין כדרך שהכהנים מוזהרים זה על ידי זה [כך הלוים מוזהרים זה על ידי זה] אמרת הם גם הם אתם גם אתם יכול שהן מוזהרין זה על ידי זה במיתה, אמרת הם הם עליהם במיתה אין אתם עליהם במיתה, אתם עליכם במיתה ואין אתם עליהם במיתה. ר' שמעון אומר גרשון ומררי בעבודת קהת במיתה במה דברים אמורים בעבודת המשכן אבל בעבודת בית האלהים הלוים על הכהנים במיתה ואין הכהנים על הלוים ואף לא בלא תעשה:

י׳ונלוו עליך, יטפלו עליך:

י״אושמרו את משמרת אהל מועד לכל עבודת האהל, אמר ר' שמעון הא למדנו שהן שני אהלות אהל העבודות ואהל הדברות:

י״ב- משמרת אהל מועד, זו משנה. לכל עבודת האהל, זה תלמוד:

י״גוזר לא יקרב, אין לי אלא בלא תעשה בעשה מניין אמרת ושמרתם את משמרת הקדש. גדולה למקדש שיש עליו שומרין. לא דומה פלטרין שאין עליו שומרין לפלטרין שיש עליו שומרין שנ' והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרין משמרת המשכן (במדבר ג לח) מה תלמוד לומר למשמרת בני ישראל אלא בזמן שהקטן שומר הגדול פוסע עליו ונכנס ובזמן שהגדול שומר אין הקטן פוסע עליו ונכנס:

י״דואני, מוסיף על מעשיך הנה בשמחה. כל מקום שהוא אומר הנה הרי ענין שמחה:

ט״וואני הנה לקחתי את אחיכם הלוים מתוך בני ישראל, במעשר מן הערימה ואתם בתרומת מעשר:

ט״זלכם מתנה נתונים, יכול הם לכם ודאי ת״ל לה' אמור מעתה שלי הן אלא שיהיו שמשין לפניכם וכן הוא אומר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו (דה״י א' כג יג):

י״זואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם, מגיד שעון הקדשים אינו מסור אלא בידי הכהנים אין לי אלא עון קדשי קדשים קדשים קלים קדשים נאכלים קדשים שאינן נאכלין מניין ת״ל לכל דבר המזבח. יכול אף תרומה ותרומת מעשר וחלה ת״ל ולמבית לפרוכת מה בית לפרוכת מיוחד דבר שאי אפשר לדעת צבור יצא דבר שאפשר לדעת צבור:

י״חעבודת מתנה אתן את כהונתכם, מקיש עבודת מתנה לכהונתכם מה זו בנטילת ידים אף זו בנטילת ידים. או מה זו אינה אלא בקדוש ידים ורגלים יכול אף זו לא תהא אלא בקדוש ידים ורגלים אמרת לאו זו לפי צורך העבודה וזו לפי צורך העבודה אמרו כל מי שהוא נותן תרומה למי שהוא אוכלה כמצותה מעלין עליו כאלו הוא עובד עבודה [וכהן שאוכל תרומה כמצותה מעלין עליו כאלו עובד עבודה]. אמרו עליו על רבי טרפון שהיה אוכל תרומה בשחר ואומר הקרבתי תמיד של שחר ואוכל תרומה בין הערבים ואומר הקרבתי תמיד של בין הערבים. ומניין שאכילת כהנים לקדשי גבול כעבודה שנאמר עבודת מתנה אתן את כהונתכם ומניין מסרו עצמכם לכהונתכם אמרת עבודת מתנה אתן את כהונתכם הא כדרך שעשה עזריה הכהן שנאמר ויבוא אחריו עזריה ויעמדו על עוזיהו המלך ויזעף עוזיהו ויפן אליו עזריה כהן הראש (דה״י ב' כו יז - יט) עליו הוא אומר ויוחנן הוליד את עזריה הוא אשר כהן בבית (דברי הימים א' ה לו) וכי הוא כהן בלבד והלא קדמוהו הרבה ושמשו אחריו אלא בו נתקיימה מצות כהונה גדולה שנאמר עבודת מתנה אתן וגו':

י״טוהזר הקרב יומת, מיתה בידי שמים ר' עקיבא אומר אף מיתת בית דין שנאמר ונוקב שם ה' מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה (ויקרא כד טז) אמרו לו לא מן השם הוא זה אלא משום שנאמר כל הקרב אל משכן ה' ימות:

כ׳וידבר ה' אל אהרן, לאהרן נאמרה המצוה:

כ״אהנה, לשון שמחה כל מקום שהוא אומר הנה שמחה כשאמר ואני הנה נתתי הריני מוסיף על זכותך לכרות ברית בשמחה:

כ״ב- נתתי לך את משמרת תרומותי, שמורה היא תרומתי זו תרומת איל נזיר ותודה מגיד שנכרתה ברית על עבודתם:

כ״גלכל קדשי בני ישראל, קדש לרבות העולה. קדש לרבות חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור. קדש לרבות את הבכור לך נתתים למשחה, לגדולה כל שניתן לך לגדולה נכרת לך ברית עליה זו שריפת פרה ועריפת העגלה ותקיעת החצוצרות וההקדשות והערכים ר' יוסי ברבי יהודה אומר אף נעילת הדלתות:

כ״דזה יהיה לך, יש לך מתנה אחרת חוץ ממה שנכרת לך ברית עליה אלו העורות יכול אף עורות הפסולין ת״ל זה יהיה לך:

כ״המקדש, לרבות עור העולה. מקדש לרבות עור חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור:

כ״והקדשים, לרבות עור הבכור:

כ״זמן האש, אין לך בהם אלא לאחר מתנת האישים:

כ״חכל קרבנם, לרבות שתי הלחם ולחם הפנים. קרבנם למנחתם יכול מנחה שהיא כחטאת מה חטאת באה על חטא אף מנחה באה על חטא. מנין אתה מרבה מנחת נדבה תלמוד לומר לכל מנחתם. חטאתם למנחתם יכול חטאת שהיא כמנחה מה מנחה שהיא קרבן יחיד אף חטאת קרבן יחיד ומניין אתה מרבה חטאת צבור ת״ל לכל חטאתם [אין לי אלא חטאות נאכלות חטאות נשרפות מניין ת״ל לכל חטאתם]. אשמם לחטאתם יכול אשם שהוא כחטאת מה חטאת באה על חטא אף אשם בא על חטא מניין אתה מרבה אשם נזיר ואשם מצורע ת״ל ולכל אשמם. יכול אשם שהודע שלו טעון חטאת ומניין אף אשם שאין הודע שלו טעון חטאת ת״ל ולכל אשמם:

כ״טאשר ישיבו לי, לרבות כסף מושב:

ל׳קדש קדשים לך הוא ולבניך, לרבות זבחי שלמי צבור ואשם מצורע:

ל״אבקדש הקדשים תאכלנו, על מנת כן נכרתה לך ברית על מנת שתאכלו קדשים בקדש הקדשים תאכלנו פרט לטמא יאכל אותו פרט ליוצא דופן תאכלנו פרט ליוצא ולטמא ר' יהודה אומר למעט כל הפסולים:

ל״בכל זכר, לזכרים נכרתה ברית לא נכרתה ברית לנקבות:

ל״גקדש יהיה לך, לרבות לוג שמן של מצורע:

ל״דוזה לך תרומת מתנם, לרבות תרומת מעשר וחלה:

ל״הלכל תנופות, ב״י לרבות חזה ושוק של שלמים:

ל״ו- לך נתתים ולבניך ולבנותיך אתך לדור' עולם, בניך פרט לבני חללה בנותיך פרט לבנות חללה והלא אומר וכי דין הוא הואיל ומכשיר ופוסל בבנים ומכשיר ופוסל בבנות אם פסל בני חללה בבנים דין הוא שנפסל בני חללה בבנות קל וחומר מחמיר הוא בבנים מה שאינו מחמיר בבנות שהבנים גוררין אחרים לאכול בתרומה אין הבנות גוררות אחרות לאכול בתרומה אם פסל בני חללה בבנים אינו דין שנפסול בני חללה בבנות או מחמיר הוא בבנות מה שאינו מחמיר בבנים שהבנות נגררות לאכול בתרומה [אין הבנים נגררים לאכול בתרומה] אם פסל בני חללה בבנים אינו דין שנפסול בני חללה בבנות ת״ל בניך פרט לבני חללה [בנותיך פרט לבנות חללה] הואיל ויש בבנים מה שאין בבנות ויש בבנות מה שאין בבנים אל ידונו זה מזה:

ל״זכל טהור בביתך יאכל אותו, לטהורים נכרתה ברית לא נכרתה ברית לטמאים:

ל״חבביתך, פרט לבת ישראל עד שלא זכו במעשה ידיה ומניין אתה מרבה משזכו במעשה ידיה אמרת כל טהור בביתך יאכל אותו:

ל״טכל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, חלב יצהר יצהר חלב תירוש תירוש וחלב דגן דגן. חלב יצהר אלו הזיתים חלב תירוש אלו הענבים, כל חלב יצהר ריבה שאר כל פירות האילן וכל חלב תירוש ריבה שאר כל הפירות:

מ׳ראשיתם אשר יתנו לה', זו היא תרומה גדולה:

מ״א- אשר יתנו לה' לך נתתים, ממה שיפרישו ויתנו לך לא ממה שתשא לך ידך:

מ״בבכורי כל אשר בארצם, לפה שנ' ראשית בכורי אדמתך עד שישייר מקצת ומניין אם עשה כל שדהו בכורים הרי אלו בכורים ת״ל בכורי כל אשר בארצם:

מ״ג- בכורי כל אשר בארצם, על בכורי בני ישראל נכרת ברית ולא נכרת על הגוים ועל התושבים ומנין אתה מרבה בכורי גרים ת״ל כל בכורי כל:

מ״דאשר יביאו לי״י לך יהיה, ממה שיפרישו ויתנו לך לא ממה שתשא ידך לך:

מ״הכל טהור בביתך יאכלנו, לטהורים נכרתה ברית לא לטמאים נכרתה ברית:

מ״ובביתך, פרט לבת ישראל עד שלא זכו במעשה ידיה מניין את מרבה משזכו במעשה ידיה ת״ל כל טהור בביתך יאכלנו:

מ״זכל חרם בישראל לך יהיה, אין לי אלא חרמי ישראל מניין את מרבה חרמי גרים ת״ל כל חרם ומניין שאם החרים אדם כל נכסיו סתם הרי אלו לכהנים ת״ל כל חרם בישראל לך יהיה מלמד שסתם חרמים לכהנים:

מ״חכל פטר רחם לכל בשר, על פטר רחם נכרתה ברית לא נכרתה ברית על יוצא דופן יכול שאין לי שנכרתה ברית על בכור בנו אלא מי שנכרתה ברית על בכור בהמתו אבל הלוים והגרים הואיל ולא נכרתה ברית על בכור בניהם יכול לא נכרתה ברית על בכור בהמתם אמרת כל פטר רחם לי לרבות הלוים לכל בשר לרבות הגרים:

מ״טבאדם ובבהמה יהיה לך, כל מקום שיש לך באדם יש לך בבהמה וכל מקום שאין לך באדם אין לך בבהמה הואיל ויצאו הלוים מבכור בניהם אף הן יצאו מבכור בהמתן טמאה ומניין שיצאו הלוים מבכור בניהם ומבכור בהמתן טמאה ת״ל באדם ובבהמה יהיה לך כל מקום שיש לך באדם יש לך בבהמה וכל מקום שאין לך באדם אין לך בבהמה אוציאם מבכור בניהם ומבכור בהמתן טמאה יכול יצאו מבכור בהמתן טהורה ת״ל אשר יקריבו לי״י כשאינה קרבה לשם חלקתי ולא הקריבה לשם:

נ׳יהיה לך פדה תפדה, את שהוא לך פדוי ואת שאינו לך אינו פדוי מכאן אמרו הרי מי שהפריש בכורת בנו והניחה בחלון ואבדה יכול שהוא פדוי ת״ל יהיה לך ופדה תפדה את שהוא לך פדוי את שאינו לך אינו פדוי:

נ״אופדויו, מאימתי אמ' מבן חדש מיכן אמרו הרי מי שמת בנו יום שלשים ואחד אע״פ שלא נתן לכהן יתן לו מת בעשרים ותשעה ואפילו מת ביום שלשים אם נתן לו יטול ממנו:

נ״בתפדה, במה אמ' כסף בכמה אמ' חמשה שקלים באיזה שקל אמ' בשקל הקדש לא ערביות וכמה הוא שקל הקדש אמ' עשרים גרה כשאמר תפדה ריבה אסימון של כסף ואסימון של זהב וטבעות של נחושת:

נ״גכלל אמרה תורה בכור תפדה בכור לא תפדה יכול אם היה תמים אל תפדהו [ואם היה בעל מום פדהו ת״ל בבכור שור לא תפדה יכול אם היה בעל מום ובעלת יבלת אל תפדהו] ואם היה פסח או עור פדהו ת״ל בכור כשב לא תפדה יכול אם היה בעל מום אחר ת״ל בכור עז לא תפדה. קדש לרבות שליא היוצאת עם המוקדשין או יכול שאני מרבה היוצאת עם הבכור ת״ל הם:

נ״דאת דמם תזרוק על המזבח, ר' יוסי הגלילי אומר להביא את הפסח ואת המעשר שינתן מדמם מתנה אחת בשפיכה אחת כנגד היסוד באיזה רוח שירצה:

נ״הואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחוח לי״י, מגיד שיש בחלביהן אשה ריח ניחוח:

נ״וובשרם יהיה לך, יכול יום אחד ת״ל כחזה התנופה או כחזה התנופה של איל נזיר ליום ולילה ת״ל וכשוק הימין כשוק של שלמים לשני ימים:

נ״זנתתי לך ולבניך אתך, בניך פרט לבני חללה בנותיך פרט לבנות חללה והלא אומר וכי דין הוא מזהיר ועונש לענין קדשי הגבול ומזהיר ועונש לענין קדשי מקדש. אם פסל בני חללה לענין קדשי מקדש דין הוא שנפסול בני חללה לענין קדשי הגבול קל וחומר מה אם קדשי המקדש שהן נפדין ויוצאין לחולין פסל בני חללה בהן קדשי הגבול שאין נפדין ויוצאין לחולין אינו דין שנפסול בני חללה בהן לא אם אמרת בקדשי מקדש שחייבין עליהן משום פגול נותר וטמא תאמר בקדשי הגבול שאין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא ולמדו קדשי מקדש מקדשי הגבול ומה אם קדשי הגבול שאין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא פסול בני חללה בהן קדשי מקדש שחייבין עליהם משום פגול נותר וטמא אינו דין שנפסול בני חללה בהן לא אם אמרת בקדשי הגבול שאין נפדין ויוצאין לחולין תאמר בקדשי מקדש שהן נפדין ויוצאין לחולין ת״ל בניך פרט לבני חללה בנותיך פרט לבנות חללה הואיל ויש בקדשי מקדש מה שאין בקדשי הגבול ובקדשי הגבול מה שאין בקדשי מקדש אל ידונו זה מזה:

נ״חברית הוא, בודאי ולא בספק:

נ״טלך ולזרעך אתך, לרבות טומטום ואנדרגינס שהן מזרעו:

ס׳ויאמר י"י אל אהרן בארצם לא תנחל, זו ארץ שבעה עממים:

ס״אוחלק לא יהיה לך בתוכם, אף בבזה של מלחמה:

ס״באני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל, יש לך מורם לשמי כדי נחלתך בארץ וכדי חלקך בבזת הכנענים:

ס״גולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה, אין הנה אלא שמחה שמחה היתה לפני המקום שנתן מעשרות ללוים כדרך שהיה שמחה לפניו כשנתן מתנות לכהן כך היתה שמחה לפניו כשנתן מעשרות ללוים. - לפה שנאמר (דברים יד כח) מקצה שלש שנים אבל אין אתה יודע חילופים למה חילופים לשני או לראשון ת״ל לנחלה [מה נחלה אינה פוסקת אף מעשר אינו פוסק] מה נחלה אינה מתחלפת אף מעשר אינו מתחלף הא חלופין לשני אין חלופין לראשון:

ס״דחלף עבודתם אשר הם עובדים את עבודת אהל מועד, כבני אדם שנוטלין שכרן שכר מה שעשו עמי במדבר יכול לפי שבטלה העבודה יבטל המעשר ת״ל לנחלה מה נחלה אינה פוסקת אף מעשר אינו פוסק אלא אע"פ שבטלה העבודה הרי הן אוכלין בו שכר מה שכר מה שעשו עמי במדבר:

ס״הולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד, יכול אם ירצו ישראל לומר יהא מעשר שלנו ואנו עובדים עבודה יכול שומעין להן אמרת ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד. יכול מפני שהן מבקשין ליטול את המעשר לפיכך אם אומרים יהא המעשר שלהן ואנו עובדין עבודה [יכול שומעין להם] אמרת ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד לשאת חטא למות. יכול מפני שהן מבקשין לדחות בני לוי על כרחם לפיכך הם אומרים יהא המעשר שלהן ואנו עובדים עבודה אבל בן לוי שאמר אי אפשי לא ליטול מעשר ולא לעבוד עבודה יכול שומעין לו ת״ל ועבד הלוי הוא מגיד שמעבידין אותו בעל כרחו:

ס״וכי את מעשר בני ישראל אשר ירימו, מניין לבן לוי שרצה לעשות ממעשר ראשון תרומה גדולה מניין שעושה ת״ל כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה מכאן שאם רצה לעשותו תרומה לאחרים עושה יכול אף שניטלה תרומתו יהא עושה אותו תרומה לאחרים ת״ל את מקדשו ממנו בזמן שקדשו בתוכו עושה אותו תרומה לאחרים אין קדשו בתוכו אין עושה אותו תרומה לאחרים:

ס״זכי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה, נקרא המעשר הזה תרומה מה תרומה לשם השם אף זה לשם השם מה תרומה חייבין על זדונה מיתה אף זה חייבין על זדונו מיתה [מה תרומה טובלת אף מעשר ראשון טובל]:

ס״חנתתי ללוים לנחלה על כן אמרתי להם וגו', לפי שנתתי להם את המעשר אמרתי להם אין לכם חלק בארץ אין לי אלא בארץ כנען מניין אף בעבר הירדן ובארץ שלשה אמרת לא ינחלו נחלה [בעבר הירדן ובארץ שלשה אין לי אלא בעבר הירדן ובארץ שלשה ומניין אף בבזה של מלחמה אמ' לא ינחלו נחלה] אפילו בבזה שבמלחמה או אף עכשיו לא יהא להם נחלה בארץ ת״ל בתוך בני ישראל בשעה שבני ישראל בארץ לא בשעה שהן בח״ל:

ס״טוידבר ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו וגו', מאת בני ישראל אתם לוקחים את המעשר אין אתם לוקחים את המעשר מיד הכהנים. מיכן אמרו אין מוציאין המעשר מיד הכהנים וכו':

ע׳אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם, מגיד שנכרתה ברית ללוים על המתנות שלהם וכדרך שנכרתה ברית לכהנים על המתנות שלהם כך נכרתה ברית ללוים על המעשרות שלהן שאין להן בו כלום עד שיקבל עליהם להפריש את תרומתו:

ע״אוהרמתם ממנו תרומת ה', מה ת״ל ממנו מלמד שאין תורמין ממין על שאינו מינו. - יכול שאין לי לחייב בתרומה אלא מעשר ישראל ודאי [אין לי אלא מעשר ישראל] מניין את מרבה מעשר גוים וגרים ת״ל מעשר מן המעשר [מניין אתה מרבה מעשר לוים ת״ל מעשר מן המעשר] אין לי אלא מעשר לוים שנוטלין מאחרים מישראל מניין את מרבה מעשר לוים שלהם תלמוד לומר מעשר מן המעשר:

ע״בונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן, מה דגן מן הגורן ומלאה מן היקב שנאמר להלן חולין לישראל לכל דבר אף כאן חולין לישראל לכל דבר. יכול יהא מרים מן התלוש על המחובר ומן המחובר על התלוש אמרת כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מה דגן מן הגורן ומלאה מן היקב האמור להלן מן התלוש מן הקרקע אף כאן מן התלוש מן הקרקע:

ע״גממנו, שלא יפריש תרומה ממין על שאינו מינו שלא יטול מן הרע על היפה:

ע״דונחשב ללוים כתבואת גורן וכתבואת יקב, מה תבואת גורן ותבואת יקב הנאמר להלן חולין לישראל לכל דבר אף כאן חולין לישראל לכל דבר:

ע״הואכלתם אותו בכל מקום, לפי שמצינו במעשר שני שהוא טעון הבאת מקום [יכול אף זה יטעון הבאת מקום] ת״ל ואכלתם אותו בכל מקום:

ע״ואתם וביתכם כי שכר הוא לכם, אם לומר שהלוייה אוכלת במעשר והלא בבת ישראל מותר אם לומר בת ישראל שנשאת ללוי אוכלת במעשר והלא בת ישראל שנשאת לכהן אוכלת בתרומה מה אני מקיים אתם וביתכם אלא כדרך שנותנין ללוי מעשר מתוך חלקו כך נותנין ללויה:

ע״ז- חלף עבודתכם באהל מועד, כבני אדם שנטלו שכרן שכר מה שעשו עמי במדבר:

ע״חולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו, מניין אתה אומר שאם הפרשתם אותו שלא מן המובחר שאתם בנשיאת עון ת״ל ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו:

ע״ט- ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו, מגיד שהכהנים והלוים חייבין על חלול הקדשים אלו כהנים ולוים המסייעין בגרנות ומניין אתה אומר שכל כהן או לוי שאמר לישראל תן לי סאה אחת ואני מחלל על גרנך שהוא חייב מיתה ת״ל ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו אין לי אלא כהנים ולוים המסייעין בגרנות מניין אף ישראל שאמר לכהן הילך סאה אחת וחלל לי על גרני שהוא חייב מיתה ת״ל ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו אף ישראל חייב מיתה על חלול קדשים: